בזמן שרובנו עיכלנו (עוד) ארוחת חג, הכריז היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, ג'ון בולטון, על סגירת משרדי אש"ף בוושינגטון. את הצעד הזה הוא ליווה באיום בסנקציות פליליות נגד שופטי בית הדין הבינלאומי בהאג, אם ימשיכו בהליכים משפטיים נגד ישראל ונגד ארה"ב. הוא אף איים עליהם במניעת כניסה לארה"ב ובסנקציות כנגד החזקת נכסים במדינה. כזה עוד לא ראינו. המוסד הרקוב והצבוע הזה, שצדק הוא ממנו והלאה, חטף עוד מכה משמעותית ממי שחוזרת חזק לזירת יחסי החוץ בעולם.
קודם לכן, בזמן שרובנו בישלנו את ארוחת החג, הכריז הממשל האמריקני על קיצוץ של 25 מיליון דולר מהתקציב אותו הוא מעביר לבתי החולים במזרח ירושלים. תדהמה וזעזוע עמוק נרשמו בקרב רוב כלי התקשורת והפרשנים הישראלים. 'האכזריות של הממשל', זעקו שם, 'מקצצים בחולים ובמסכנים'. בכירים או לשעברים ברשות הפלסטינית היו מרואייני זהב באותה יממה. הנהי והבכי כיכבו במהדורות החדשות בתחנה הצבאית של ישראל, כדבר טבעי לחלוטין.
צילום: EPA
שבוע וקצת לפני ריחות החג, הודיע הממשל האמריקני על קיצוץ תקציבי שעשוי להיות מכת מוות על אונר"א ועל שקר הפליטים הפלסטינים. הוא המשיך את הקו של העברת השגרירות האמריקנית לירושלים מחג אחר, חג העצמאות של ישראל. אחרי שנים של משוואה שקרית של "יצהר תמורת בושהאר", אנחנו זוכים לערגה של "ארה"ב תעמוד תמיד לצד ידידיה, ולצד בעלת בריתה ישראל". בלי אם ובלי אבל. קודם כל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אחר כך כל השאר.
כל אלה שהתמוגגו מהיד הקשה של הממשל האמריקני בעבר כלפי ישראל עומדים עכשיו מזועזעים. 'איך הוא מעז לכפות מדיניות', הם מלינים, 'זה לא יעזור, זה ישבלל את הפלסטינים, יעלה את חמאס, יפגע בחלשים'. הסנגורים הטובים בעולם משתמשים בשלל תירוצים בעבור הפלסטינים, מתוך ראייה מעוותת הגובלת בגזענות של ציפיות נמוכות כלפי הערבים, התייחסות אליהם כילדים שלא מסוגלים לקחת אחריות על צעדיהם, שלא מבינים מה ואיך. אלה שדחפו אותנו למשא ומתן עם הפלסטינים, שעודדו אותנו לתת להם עוד סמכויות, אמצעים ושטח – אלה מתייחסים אליהם כאל יצורים לא תבוניים, חסרי יכולת או אחריות, כאלה שצריך לסעוד אותם בכספים בינלאומיים לעד. אפס ציפיות מהפרטנר.
כל אלה שהריעו בהערצה לאובמה כשכפה על ישראל הקפאת בנייה, כשהציב אולטימטום, כשלא עמד לצידנו באו"ם, כל אלה שהתרוצצו במסדרונות מחלקת המדינה, הלשינו על כל ניצני תוכנית בנייה בירושלים, ודחפו את הלחץ הבינלאומי והאמריקני, כי "רק ככה יזוז משהו", כל אלה עכשיו בוכים בשביל הפלסטינים. הם שכחו לשאול את הפלסטינים את השאלות הקשות והמתבקשות. מאד חיכיתי לשאלה שלא הגיעה – למה אתם לא מתקצבים בעצמכם את בתי החולים במזרח ירושלים שמטפלים, בעצם, בתושבי הרש"פ? למה אתם ממשיכים לממן משכורות מחבלים ולא דואגים לחולים שלכם עצמכם? למעלה ממיליארד ש"ח העבירה הרשות הפלסטינית למחבלים ולמשפחותיהם בשנת 2017, איפה הכסף לחולים? אמריקה צריכה לממן אותם בזמן שאתם מעודדים רצח וטרור?
שעון החול
האם מדינת ישראל מובלת או מובילה? לפחות בחלק מן המהלכים היא מובלת. ישראל, עושה רושם, מעדיפה את אשליית הסטטוס קוו, מאשר להוביל קו מסוים. האמריקנאים עושים בשבילנו את העבודה.
אם אש"ף הוא ארגון המעודד טרור והסתה, איך ייתכן שישראל לא סוגרת את נציגויותיו במזרח ירושלים? בשביל זה לא צריך את אמריקה. למה ישראל עוצמת עין כשבתי ספר במזרח ירושלים ממשיכים עם תוכנית הלימודים של אש"ף? למה משרד הביטחון וראש הממשלה ניסו למנוע את חוק קיזוז משכורות מחבלים של חברי הכנסת דיכטר ושטרן? החוק עבר בסוף, אבל אחרי עקשנות של הח"כים ולחץ ציבורי. למה בכירי הרשות הפלסטינית עדיין מסתובבים עם תעודות אח"מ בישראל? איך זה שישראל עצמה לא דואגת לחצר האחורית שלה, שטחי סי, ולא הורסת את הבנייה הבלתי חוקית שמשתוללת שם? גם שם צריך את אמריקה?
בארה"ב של ג'ון בולטון, אותו בולטון שהכריז ש"פתרון שתי המדינות מת" וש"יש סיבה לכך שלא הצליחו לפתור את הסכסוך באמצעות פתרון שתי המדינות בשבעים שנה האחרונות", יש רצון ופתיחות לסדר יום חדש. יש גם יכולת לבצע, כפי שאנחנו רואים. האם ישראל מציעה פתרונות יצירתיים או איזשהו חזון או שמא שוב חוזרת על מנטרת ה"מדינה הפלסטינית מינוס"? בולטון מדבר על האשליה שנוצרה ב־1964 עם הקמת אש"ף. שמעתם לאחרונה בכיר ישראלי מדבר על 1964 ועל שקר ה"כיבוש" של 67?
כמה זמן יימשך הנס שיוצא מתוך ממשל טראמפ? מה יקרה בתוך הממשל עצמו? יש הרבה חששות. על "תכנית המאה", על בחירות האמצע בארה"ב ועל מגמות פנים אמריקניות. לא על הכול יש לנו שליטה, אבל לישראל יש תפקיד מכריע במסגרת שעון החול ההולך ואוזל.
מבחן אל־אחמר
הנה הזדמנות שאסור להחמיץ: בג"ץ נתן אישור למדינת ישראל לאכוף את החוק ולהרוס את בתי הכפר הבלתי חוקי חאן אל־אחמר. בשונה מההרס בנתיב האבות, בעמונה ובעפרה – כאן אין דד־ליין לפינוי, יש רק אישור לממשלה לאכוף את החוק. הכול בידיים של הממשלה ושל גופי האכיפה.
למשפחות הכפר ניתנה חלופה נדיבה על ידי משרד הביטחון, אבל הסיפור שם הוא לא המשפחות, אלא מלחמה עקרונית על שטח אסטרטגי ועל שטחי סי בכלל. הרשות הפלסטינית בונה, מממנת את הפרובוקציות, מזרימה מפגינים באוטובוסים מרמאללה, מארגנת כנסים ועותרת לבית הדין הבינלאומי בהאג נגד ישראל. מדינות אירופה והאו"ם מעורבים בחאן אל־אחמר עד צוואר, מבחינה כספית ודיפלומטית.
בערב החג פרסם כאן בעיתון ישי פרידמן ידיעה מדהימה על הכנס שנערך שם, עם תערוכת קריקטורות אנטישמיות "לפי הספר", ומחיאות כפיים משגרירי אירופה. ממשלת בריטניה, צרפת, ספרד, נורבגיה, גרמניה – כולן מעורבות בסיפור, דוחפות את אפן לתוך המדיניות הישראלית ומעזות לאיים על קציני צה"ל בשטח ועל ישראל בפורומים בינלאומיים. ישראל שותקת וסופגת. עכשיו, אל מול האיומים באלימות מצד הערבים והאיומים הדיפלומטיים מצד אירופה, עכשיו הגיע זמן ביצוע.
שיהיה ברור: כאן לא צריך את אמריקה, בחאן אל־אחמר תיבחן ממשלת ישראל. 
