בכל קיץ הוליווד מנפקת כמה סרטים לקהל שאינו מתחבר ממש לכל המולת הרעש והאפקטים של סרטי העונה. קוראים לזה "קאונטר פרוגרמינג". "מועדון הרוכבים" החדש של הבמאי ג'ף ניקולס הוא על פניו בדיוק סרט כזה. למה רק על פניו? מיד.
העלילה, שמבוססת על ספר צילומים של הצלם דני ליון מ־1968, מתרחשת בשנות השישים ומלווה מועדון אופנוענים בשם "הוונדלס". במרכזה מערכת יחסים בין שלוש דמויות: קאת'י (ג'ודי קומר) היא בחורה משיקגו שמתאהבת בבני (אוסטין באטלר), החבר החדש במועדון, בחור קול שכל עולמו הוא רכיבה וסגנון החיים החופשי שהמועדון מציע. מנגד ניצב ג'וני (טום הארדי), מקים המועדון ומנהיגו הכריזמטי, ובעוד ג'ודי מנסה למסד את בני, ג'וני מעוניין להוריש לו את תפקידו, מנהיג הרוכבים. הטריילר לסרט מצליח למכור דרמת פשע סוערת לקהל בוגר, אלא שממש כמו בסרטיו הקודמים של ניקולס ("סערת רוחות", "ספיישל חצות"), החזות הז'אנרית היא רק מעטפת, ואת הבמאי מעניינים הרבה יותר האמירה שהוא מגבש על עולם ההתרחשות או המצב האנושי של גיבוריו.
הסרט הוא קינה לתרבות מועדוני הרוכבים של שנות השישים, עולם של אנשים מהשוליים שחיפשו מכנה משותף רגע לפני שהאלימות והכאוס השתלטו עליו והפכו את המועדונים למאפיות מסוכנות. ניקולס יצר קולנוע מעניין של אווירה, מקום ותקופה שמשרה חוויה מיושנת ורומנטית, ומי שירצה להתפלסף יראה בו גם אלגוריה על השינויים החברתיים שעברה אמריקה לאחר מלחמת וייטנאם. אך בסיפור בסיסי מאוד ודמויות מינימליסטיות על גבול הקלישאה, מבחינה דרמטית אין למועדון הרוכבים הרבה מה להציע יותר מגרסה מוסרטת של אלבום התמונות שהוא מתבסס עליו. אם במקרה אתם חובבי העולם המוטורי הזה או שהגעתם לקולנוע במצב רוח סינמטקי מכיל, אתם בהחלט מוזמנים. אחרת, כנראה לא תמצאו כאן את הריגוש המיוחל.
מועדון הרוכבים, ארה"ב, 2024, בימוי: ג'ף ניקולס, 116 דק'
