מאז שפרצו לחיינו ב"עספור", הצליחו חנן סביון וגיא עמיר לפצח את טעם הקהל הישראלי בתמהיל עממי מענג ששוזר פשע והומור עם תועפות של רגש. אז לאחר "מכתוב" ו"מחילה" המוצלחים, מגיע כעת סרטם השלישי "מזל חתולה", שנעשה בהשראת סדרה קומית איטלקית, ובו הצמד מגלם שני טכנאי תיקונים מחיפה שמגיעים יום אחד לביתו של לקוח ומגלים את גופתו מחוררת מכדורים. העניינים מסתבכים כשהם עושים את כל הטעויות האפשריות בזירת הרצח ומצליחים להסתבך עם המאפיה המקומית, המשטרה, ובגדול – עם כל מה שזז.
על פניו, נשמע שלפנינו עוד מאותו תבשיל מענג שאנו מצפים לקבל מהצמד, אך מהר מאוד מתברר שב"מזל חתולה" החליטו סביון ועמיר על מתכון שונה. במקום הבסיס העלילתי המרגש והדמויות האנושיות, הפעם נעשה ניסיון ליצור קומדיית טעויות טהורה המבוססת על רצף בלתי נגמר של גגים פרודיים, רגעי אבסורד והומור פיזי שמובילים אותה שני גיבורים מטומטמים שאמורים לכבוש אותנו בטמטומם. הצרה היא שהתוצאה פשוט לא מצחיקה. קומדיה היא אחד הדברים שהכי קשה ליצור כי היא חייבת להיות מדויקת בכל רכיביה – בכתיבה, בבימוי, וכמובן במשחק. כולם דורשים "תזמון קומי" לא פחות ממושלם, ומצד השחקנים אף נדרשת הירתמות טוטלית כדי להפיח חיים בדמויות המוקצנות. אבל ב"מזל חתולה" הכול נראה כמו חלטורה שנתפרה בשבוע – התסריט מרושל, ואין בו אפילו סצנה אחת שלא ראיתם כמותה כבר עשרות פעמים מבוצעת טוב יותר; הבימוי נעדר כל קצב – הרצף העלילתי מקרטע וסצנות רבות נמתחות וממחזרות את השטיק שלהם הרבה מעל לזמן המסך הדרוש; והמשחק מלאכותי ומקשה להישאב לעולם ההתרחשות. כרגע, המותג של סביון ועמיר המוכשרים עוד חזק, ו"מזל חתולה" בוודאי יעשה חיל בקופות. אבל בסרטם הבא הם יזדקקו להרבה יותר ממזל, אם ירצו להמשיך ליהנות מאהדת הקהל.
מזל חתולה, ישראל, 2024, בימוי: חנן סביון וגיא עמיר 108 דק'
