גבעת־אסף כמעט עלתה באש לפני חודש. דליקת קוצים גדולה אפפה את היישוב האסטרטגי הזעיר בלב חבל בנימין. בסופו של דבר הלהבות נבלמו בקושי ליד קו הבתים (קו הקרוואנים, ליתר דיוק; בגבעת אסף אין בתי קבע). ככל הנראה זו הייתה הצתה על רקע לאומני, יהודי לשם שינוי. טביעות הפיח הנרחבות שלה מסביב יישארו עד בוא הגשם
שלשום לפנות בוקר נקטו המשטרה והצבא צעדי ענישה נגד המציתים, שהתכוונו לפגוע בערבים. יד חזקה הופעלה נגד המאחז הסמוך מאוד שממנו הם יצאו, ככל הנראה. חברת הכנסת לימור סון הר־מלך גינתה את שר הביטחון ואת אלוף הפיקוד. "מעשה נפשע", היא קבעה, ועקצה גם את השר סמוטריץ' ("דורשת ממנו להפסיק עם ההרס"). לשווא חיפשתי בחשבון הטוויטר שלה מילות שבח לסמוטריץ' על ההכרה הרשמית הטרייה שהוא הצליח להשיג רק לפני שבוע לגבעת־אסף.
אור ליום חמישי שעבר החליט הקבינט על הסדרת חמישה יישובים צעירים ברחבי יו"ש, ובהם היישוב הכבר לא כל־כך צעיר הזה. 23 שנים אחרי הקמתו הוא נגאל מכינוי הגנאי "מאחז בלתי חוקי". היסטוריה ארוכה של צווי פינוי וצעידה סיזיפית בשדות מוקשים משפטיים, הסתיימו בחותמת הכשר ממלכתית. עשרות ראשי המשפחות החלוצות שנאחזות בו קיימו ביום ראשון חגיגה צנועה בבית הכנסת המקומי. מגיע להן לחגוג.
גבעת־אסף מוכרת היטב בקהילה הדיפלומטית. רוב האח"מים שמגיעים מירושלים לרמאללה בדרך היבשה, כדי לפגוש את אבו־מאזן, חולפים למרגלותיה כשהם פונים שמאלה בצומת ה־T בכביש 60. כתושב האזור תהיתי לא פעם מה עובר להם בראש כשהם רואים בו־זמנית את קומץ הקרוואנים המרופטים של היהודים ואת עיירת הטירות הפלסטינית העצומה ממול, דיר־דיבואן. איך זה מסתדר להם עם הדימוי של עם פלסטיני מדוכא ויהודים מדכאים?
טוב, בערכאות האג אפשר להסדיר בקלות יחסית גם פרדוקסים כאלה, אבל בדיוק לשם כך התכנס הקבינט ביום חמישי שעבר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הוביל בו מהלך תגובה ישראלי נמרץ לפעילות האנטי־ישראלית של הרש"פ בזירה הבינלאומית. יו"ר מפלגת הציונות הדתית מאמין שדווקא בעת הקשה הזו, כשאויבי ישראל ובני בריתם מגבירים את המאמץ לכפות עליה מדינה פלסטינית, היא חייבת להדק את אחיזתה בשטח. מבחינתו זהו אתגר ותיק, אך לאחרונה גם עניין של פיקוח נפש. תוצאות המתקפה הרצחנית על ישראל ב־7 באוקטובר מתוך המדינה הפלסטינית הקטנה בעזה, הוכיחו שאסור לנו לאפשר הקמת מדינה פלסטינית גדולה.
חוץ מגבעת אסף, הקבינט הכשיר בסוף השבוע שעבר עוד ארבע נקודות יישוב; ביהודה (חלץ ואדוריים), בבנימין (שדה־אפרים) ובשומרון (אביתר). לאמריקנים כאבה במיוחד הכשרת אביתר, יישוב חדש למעשה, סמוך לשכם. מחאותיהם גררו הפסקה בישיבת הקבינט, עד שסמוטריץ' ודרמר מצאו דרך להמתיק להם את הגלולה. שר האוצר נעתר להפשיר לארבעה חודשים כמה מצעדי הענישה הכלכליים שלו נגד הרש"פ. הוא יודע שממשל ביידן צפוי להמשיך להתאנות להתנחלויות עד למפלתו המסתמנת בבחירות, אבל מעדיף שלא להסתכסך איתו מעבר לנדרש. אם ההישרדות הפיננסית של הרש"פ כה חשובה לוושינגטון, זהו מחיר שסמוטריץ' מוכן לשלם לצורך העמקת היסודות של מפעל ההתיישבות ביו"ש והגבהת קומותיו. הוא לא יתאבל אם ממשלת רמאללה תקרוס עקב מצוקה כספית, אך בינתיים מוכן לוותר על נקיטת צעדים משלו לקיצור ימיה. די לו בעונשים שהוטלו עליה ביוזמתו בישיבת הקבינט בשבוע שעבר: ביטול אישורים והטבות שונות לבכירי הרשות, ומשיכת סמכויות האכיפה שלה בשמורת הטבע ההסכמית במדבר יהודה.
נתניהו העביר את השמורה לשליטה אזרחית פלסטינית במסגרת הסכם וואי 1998. הפלסטינים התחייבו לדאוג שם לטבע, אך כיבדו את ההתחייבות הזו כמו את שאר התחייבויותיהם. בשנים האחרונות התפתחה בשמורה בנייה פרועה. עיר שלמה הולכת ונבנית שם. החלטת הקבינט הטרייה מאפשרת למנהל האזרחי ביו"ש לפעול נגדה, והמינוי הטרי של הלל רוט לסגן ראש המנהל מבטיח את מימוש האפשרות הזו. רוט, תושב רבבה, הוא איש של סמוטריץ'. במשך יותר משני עשורים התנהל המִנהל ברוחו של תת־אלוף אילן פז, מי שהתברר אחרי שחרורו מצה"ל כעסקן בכיר ביוזמת ז'נבה. עכשיו מתחילה לנשב בו רוח אחרת. החשדנות והנוקדנות כלפי ההתנחלויות מתחלפות בהדרגה באהדה. החל מיום שני עברה האחריות המשפטית עליהן למשרד הביטחון. הנחת העבודה בסביבת סמוטריץ', המכהן גם כשר במשרד הביטחון, אומרת שאפילו אם הממשלה תיפול מחר או מחרתיים, השלטון החדש לא יוכל לשנות את המנגנון הזה בקלות. רוב העובדות הציוניות שנקבעות כעת בשטח יהיו בלתי הפיכות.
אתמול ושלשום אישרה מועצת התכנון העליונה ביו"ש עוד הרבה עובדות בלתי הפיכות, חלקן בעומק השטח: יותר מששת אלפים יחידות דיור בשלבי תכנון והרשאה שונים. עוד שנים־עשר אלף דונמים הוכרזו כקרקעות מדינה בבקעת הירדן. ייתכן שהתיאבון הסמוטריצ'י גדול משהו נוכח המצב המדיני העגום של ישראל, אבל הוא שליח ציבור שמנסה לנצל הזדמנות פוליטית בלתי חוזרת, ומשוכנע שזו גם טובת המדינה. בכל מקרה, המלחמה הוכיחה שאין הרבה קשר בין ההתנחלויות לתסבוכות מדיניות: דווקא אחרי שישראל פינתה את כל ההתנחלויות ברצועת עזה, ואפילו המתים הוצאו מקברם, התרגש עליה פרץ השנאה הגלובלי הגדול ביותר מאז השואה. משרד התובע הכללי בהאג הוציא צווי מעצר לנתניהו ולגלנט בעקבות מאמציהם להגן על ישראל הקטנה, לא בגלל ישראל הגדולה. מבחינה מדינית, הנסיגה לקווי 67' הזיקה לנו הרבה יותר מהכיבוש.
בכנס של מקור ראשון והמרכז האקדמי לב ביום ראשון תקף סמוטריץ' את עמיתו הפורח בסקרים, איתמר בן־גביר, וטען שהוא מתמחה בדיבורים והכרזות, לא במעשים. זו אינה אבחנה מקורית, אבל היא מדויקת. בן־גביר הוא גאון יחצנות, מרואיין תמידי, סמוטריץ' עושה. חלוקת התפקידים הזו מתסכלת את יו"ר מפלגת הציונות הדתית, אך לא כדאי לו לנסות להתחרות במיומנויות של בן־גביר. פוטנציאל התמיכה בו נמצא במרחב ציבורי שאכן מעדיף מעשים על דיבורים, סגנון ממלכתי במקום התלהמות. הציבור הזה בוודאי לא אוהב השתלחויות של שרים בראש השב"כ או ברמטכ"ל, והוא ישמח אם סמוטריץ' יעשה נפלאות גם בתור שר האוצר. אחרי ככלות הכול, נכון לעכשיו, זהו תפקידו העיקרי של סמוטריץ'. מדורי הכלכלה בעיתונים רוויי דיווחים קודרים על נסיקת הגירעון התקציבי ובריחת הון מהארץ, ושר האוצר אמור לעמוד בפרץ. טיוטת תקציב 2025 תאותת בשבועות הקרובים עד כמה הוא נחוש לעמוד.
