שאלת זהותו של המפכ"ל הייתה מכריעה אולי, לפני שנה, בעיצומן של חקירות נתניהו. אבל עם פרוץ תשע"ט ההחלטה על החלפת רוני אלשיך כבר הרבה פחות חשובה לכל המעורבים. הרב־ניצב הבא לא יוכל להאיץ או לעצור את חקירות נתניהו, כי כבר כמעט לא נותרו כאלה. עגלת החשדות העמוסה מקרקשת עכשיו באיטיות משוועת אל תחנתה הבאה: פרקליטות המדינה. לוח הזמנים הנוכחי מבטיח שעד שתגיע לבית המשפט תסתיים כבר תקופת הצינון של אלשיך והוא יוכל לרוץ לפוליטיקה.
כהונת אלשיך הסתיימה פעמיים: ראשית, ב־14 באוקטובר אשתקד, כשלשכת נתניהו תקפה אותו חזיתית. "מאז שהיועץ הפוליטי ליאור חורב מונה ליועץ חיצוני של המשטרה בעלות של מיליונים על חשבון משלם המיסים וללא מכרז, ההדלפות הלא חוקיות הפכו לצונמי. הציבור כבר מזמן הבין שיש כאן מסע ציד". מינוי חורב אכן היה הזוי ולא ראוי, אבל המתקפה של נתניהו על אלשיך הייתה צפויה: פוליטיקאים נחקרים תמיד מבקשים לשכנע את הציבור שמתנהלת נגדם רדיפה.
אלשיך נפל לבור. הפעם השנייה שבה הסתיימה כהונתו הייתה ב־7 בפברואר השנה. דווקא בשבוע שבו התפרסמו המלצות המשטרה הוא העניק את הריאיון הבלתי נשכח ל"עובדה", שבו מילא את התפקיד שאליו ליהק אותו נתניהו: האיש שעושה הכול להפילו. אלמלא דיבר כפי שדיבר, ארדן היה מתקשה לא להאריך את כהונתו. לכך, בין השאר, רמז אמש ארדן כשהסביר את החלטתו לא להאריך את כהונת אלשיך: "היו למפכ"ל ולי חילוקי דעות והיו גם הבדלי גישות בסוגיות מהותיות וכבדות משקל שהייתה להן השפעה ניכרת על אמון הציבור במשטרה. נמנעתי כידוע כמיטב יכולתי לתת פומבי למחלקות גם במחיר ביקורת מהמחנה שלי".
אלשיך קיבל משטרה חולה, מסוכסכת ונחקרת, והוא מחזיר אותה, למרבה הצער, במצב תדמיתי דומה. מחליפו, יורם הלוי או צ'יקו אדרי (ובסבירות נמוכה יותר דוד ביתן), יצטרך לחזור ליסודות: פחות תככים. יותר משטרה. פחות דברור, יותר שיטור.
