דווקא בעיצומו של שבוע הספר, שהסתיים במוצאי שבת, התרחש אירוע שעלול להשפיע על קריאת ספרים בישראל יותר מדוכנים וממבצעים של שלושה ספרים במאה. בשבוע שעבר עלה להצבעה בקריאה ראשונה תיקון חדש לחוק הספריות הציבוריות. החוק כולל כמה סעיפים, אבל המשמעות הכלכלית המיידית שלו היא קיצוץ של 14% בתקציב הספריות הציבוריות לשנתיים הקרובות: 12 מיליון שקלים בשנת 2024, ו־6 מיליון שקלים נוספים ב־2025. ראוי לציין שתקציב הספריות, שעומד על 85 מיליון שקלים בשנה, נשחק קשות מאז נחקק התיקון האחרון לחוק הספריות בשנת 2007, מכיוון שהוא מעולם לא הוצמד למדד המחירים לצרכן. לו התקציב היה מוצמד למדד, כפי שחִייב אז נוסח החוק, הוא היה צריך לעמוד כיום על 111 מיליון שקלים.
ברחבי הארץ ישנן כ־660 סניפי ספריות ב־230 רשויות מקומיות, אבל את הקיצוץ בתקציב עלולות להרגיש בעיקר הספריות ברשויות החלשות והקטנות. מימון הספריות הציבוריות נעשה במשותף, על ידי הרשויות המקומיות יחד עם משרד התרבות. בדרך כלל הרשות מממנת את המבנה ואת שכר עובדי הספרייה, ואילו רכישת ספרים וקיום אירועים ממומנים מתקציב משרד התרבות. יש סיבה טובה להניח שרשויות מבוססות יוכלו לפצות על הקיצוץ בתקציב הממשלתי באמצעות המימון שלהן, ולכן השלכות הקיצוץ יורגשו יותר ברשויות החלשות. אגב, במידה מסוימת זה כבר קורה בחודשים האחרונים, מכיוון שמתחילת 2024 עדיין לא הועבר לספריות תקציב ממשרד התרבות. רכישת ספרים חדשים התאפשרה בחודשים האחרונים רק במקומות שבהם הרשות הסכימה להלוות לספריות מימון לרכישה, עד שהתקציב מהמדינה יגיע.
ירדנה נפתלי, מנהלת הספרייה בנהריה: "אותי לימדו בילדותי שספריות הן מקום קדוש. אני לא מצליחה להבין למה דווקא שם מקצצים קיצוץ כזה"
הכאב הגדול הוא שדווקא ברשויות חלשות מבחינה כלכלית, יש לספרייה הציבורית חשיבות רבה יותר. ככל שמתרחקים ממרכז הארץ ומהערים הגדולות, חוויית הקריאה נודדת מהחנויות לספריות. באחד מ"חודשי הקריאה" האחרונים פורסם נתון מעניין, שלפיו בפריפריה השאלת ספרים תופסת מקום מרכזי יותר מרכישתם. נתון נוסף שעלה מדפוסי ההשאלות בספריות, היה שביישובים הקטנים ובפריפריה שיעור שואלי הספרים גדול משיעור השואלים בערים הגדולות והמרכזיות.
עופר סלע מנהל את הספרייה העירונית של ערד כבר 17 שנה, ובעבר גם היה חבר בהנהלת האיגוד של הספריות. בספרייה בערד מתבצעות כ־50 אלף השאלות ספרים בשנה, אבל סלע מזכיר שהספרייה היא כבר מזמן לא רק מקום להשאלת ספרים, אלא מתפקדת כמרכז קהילתי שהתושבים באים אליו כדי ללמוד, לשחק, להיעזר במחשבים ובאופן כללי לחוות זמן איכות משפחתי ללא עלות. הוא מציין שהספרייה בערד, כמו ספריות רבות ברחבי הארץ, מספקת הפוגה ותחושת שגרה לתושבים בעיתות חירום, והן עשו זאת כבר מהימים הראשונים של המלחמה.
שני דברים עיקריים מדאיגים את סלע בחוק החדש. הראשון הוא הקיצוץ התקציבי. "דיברו על קיצוץ רוחבי של שישה עד שמונה אחוזים בגלל המלחמה, אבל משום מה רק אצלנו, בספריות, מדובר על קיצוץ של 14%. בנוסף, הוחלט מראש על קיצוץ לשנתיים ולא לשנה, כך שבפועל זה מגיע כמעט לעשרים אחוז קיצוץ. לצערי אין לנו לובי חזק כמו שיש בתחום הספורט, אז אפשר לקצץ אצלנו יותר".
הדבר השני שמדאיג את סלע בחוק החדש הוא השינוי בדרך שבה יועבר התקציב לרכש עבור הספריות. עד היום הספריות היו מקבלות את התקציב הזה ממשרד התרבות באמצעות ספק רכש חיצוני. על פי החוק החדש, מעתה יועבר התקציב בשיטת תמיכות דרך הרשויות המקומיות. "השינוי הזה יפגע בסולידריות של הספריות", מסביר סלע. "עד עכשיו עבדנו יחד עם אותו ספק שזכה במכרז, ולספריות שונות ברחבי הארץ הייתה אותה תוכנה, אותו שירות דיגיטלי והתנהלות משותפת ברכישת ספרים חדשים מול הוצאות הספרים. כעת כל ספרייה תיאלץ לפעול באופן עצמאי ותהיה תלויה במצב הכלכלי של הרשות שלה. רשות שיש לה יותר משאבים תוכל להשקיע יותר בספרייה, והפערים בין הספריות יגדלו".
עלולות להיסגר
השבוע התקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת, לקראת ההצבעה על החוק בקריאה שנייה ושלישית. לרגל הדיון פרסם איגוד מנהלי הספריות הציבוריות נייר עמדה בנוגע לחוק החדש. באיגוד חוששים שהקיצוץ בתקציב לשנתיים הקרובות יוביל לקיצוצים נוספים בשנים שלאחר מכן, ויגרום לפגיעה בספריות ואף לסגירתן ביישובי הפריפריה וביישובים קטנים ומבודדים. מכיוון שהצעת החוק מציינת שסכום ההשתתפות של הרשות המקומית במימון הספרייה לא יפחת מסכום ההשתתפות של המדינה, באיגוד חוששים שהחוק יהווה גם פתח לקיצוץ בתמיכת הרשויות בספריות, בגלל התקצוב הנמוך של משרד התרבות.
אחת החתומות על נייר העמדה היא חברת הנהלת האיגוד ירדנה נפתלי, שמנהלת את הספרייה הציבורית בנהריה. נפתלי מנהלת ספרייה בת שלוש קומות, שמשאילה קרוב ל־70 אלף ספרים בשנה ומקיימת אירועים רבים. הספרייה פתוחה ברצף מאז 9 באוקטובר ומעניקה שירות חשוב לתושבי הצפון בימים הקשים שהם חווים. נפתלי מספרת שגם האירועים הרבים שהתקיימו בספרייה לאחרונה במסגרת חודש הקריאה מומנו על ידי העירייה, מאחר שמשרד התרבות העביר עבורם סכום לא משמעותי. "אותי לימדו בילדותי שספריות הן מקום קדוש", אומרת נפתלי. "אני לא מצליחה להבין למה מקצצים קיצוץ כזה דווקא בספריות הציבוריות. הן הדבר האחרון לפגוע בו".
שר התרבות מיקי זוהר דוחה את הטענות של מנהלי הספריות ומגדיר אותן כמופרכות. לדבריו, בשנת 2023 הגיעו לספריות רק 73 מיליון שקלים, ויתר הסכום נשאר אצל חברת תיווך שביצעה עבורן רכישות, ואצל מפקחים וקרנות של סופרים. בעקבות המלחמה, אומר השר זוהר, "משרד האוצר כפה עלינו לקצץ את תקציב הספריות ל־60 מיליון. אנחנו סירבנו והוספנו 13 מיליון מכספי המשרד, כך שהתקציב יעמוד השנה על 73 מיליון שמתוכם יגיעו 70 מיליון לספריות – קיצוץ של 4.5% בלבד". לשנה הבאה מבטיח השר תקציב של 76 מיליון, ובעוד שנתיים 82 מיליון. השר זוהר גם טוען שתקצוב הספריות דרך הרשויות לא יפגע בהן, מכיוון שמדובר בכסף ייעודי שלא ניתן יהיה להשתמש בו לצרכים אחרים. נוסף על כך, על פי מבחני התמיכה של החוק החדש, הרשויות החלשות יקבלו לדבריו תקציב גדול יותר, על חשבון הרשויות החזקות. לטענת השר, המתנגדים העיקריים לחוק החדש הם "פורום ה־15" של הרשויות החזקות, שמבחני התמיכה החדשים של החוק פועלים לרעתן.
