ברכות לידין ענתבי, שנבחר השבוע למנכ"ל החדש של בנק הפועלים. את ענתבי פגשתי לראשונה לפני 17 שנה, במהלך כהונתו כמפקח על הביטוח. מאז הוא הספיק לעבור למערכת הבנקאית, וזה כעשור שהוא משמש כחבר ההנהלה הבכירה בבנק הפועלים.
ניהול אחת החברות הגדולות במשק, ששווייה יותר מ־45 מיליארד שקל, הוא משימה מאתגרת, ואני משוכנע שענתבי, אדם תכליתי ומקצועי, יכול לעמוד בכך בהצלחה. אבל מתברר שהאתגרים אינם מסתכמים במישור המקצועי. חלק מהמערכת הבנקאית, כמו גם חברות גדולות אחרות במשק, נכנסות לתחומים שבעבר נזהרו מלהתקרב אליהם, בעיקר בכל הנוגע לקלחת הציבורית והפוליטית. כזכור, לפני כשנה, על רקע קידום הרפורמה המשפטית, חלק מהחברות החליטו לתפוס צד בסוגיות שנויות במחלוקת עזה, בעידוד ההנהלה הבכירה. המהלך הזה קומם חלק גדול מציבור הלקוחות ועובדי החברות, שבחלקם נאלצו לשתף פעולה עם גחמות ההנהלה.
גם כעת, אחרי שהרפורמה המשפטית גוועה, ותשעה חודשים אל תוך המלחמה, גורמים קיצוניים מנסים להפעיל לחץ על החברות הגדולות, בהן גם הבנקים, לשתף איתם פעולה בהשבתות, מחאות ו"ימי זעם", תחת כסות של "אחריות ציבורית" ותפיסת טרמפ על מצוקתן של משפחות נפגעי המלחמה. חלק מאותם אנשים וקבוצות שמאל קיצוניות, הם אלה שעודדו סרבנות ומאז ועד היום ממשיכים לעודד אלימות והסתה.
אסור לבכירי המשק להיות כלי במשחק המסוכן הזה. זיהוי פוליטי עם צד כזה או אחר, בטח כאשר מדובר בקבוצות קיצוניות ואלימות, עלול להיות חרב פיפיות. כשהמנהלים מפסיקים לחשוב בצורה עסקית לטובת החברה ולקוחותיה, ונשאבים לתוך אג'נדה פוליטית, ציבור הלקוחות לא נשאר אדיש. צריך לקוות ולוודא שבכירי המשק לא ייגררו אחרי מעודדי האנרכיה. גם אם דעתם אינה נוחה עם התנהלות כזו או אחרת, עליהם להפריד בין הבעת דעתם האישית ובין רתימת הגופים העסקיים שהם אמונים על ניהולם, לטובת מאבק פוליטי ואלים.
