מדינת ישראל, לראשונה בתולדותיה, מתנהלת זה שבוע כמעט ללא רבנים ראשיים, ונראה שאיש לא חש שהאדמה רועדת תחתיו. איך הגענו למצב הזה? מדוע ממשלת ישראל "מורחת" את הבחירות לרבנים הראשיים זה יותר משנה ואיך זה לא מטריד איש כמעט?
בניגוד למה שאפשר לחשוב, מוסד הרבנות הראשית משפיע במישרין ובעקיפין כמעט על כולנו ואפילו על כיסנו. יוקר המחיה, לדוגמה: מחירי המזון בישראל הם מהגבוהים באירופה, ולרבנות הראשית יכולה להיות השפעה ישירה על כך. מחיר הבשר הכשר יכול לרדת בשיעור ניכר אם הייתה מתקבלת החלטה פשוטה של אישור יבוא בשר מכשרויות מהודרות בארה"ב, כך ששוק הבשר הכשר ייפתח לתחרות. זה מצריך נכונות של העומדים בראש המערכת הזו להיאבק מול קבוצות כוח חזקות של שוחטים ובעלי עניין אחרים.
מדיניות הרבנים הראשיים יכולה להשפיע גם על תהליכי הגיור והגירושין בישראל: ברצונם יפשטו הליכים, ברצותם יסבכום. לעובדה שמספר המתגיירים היום עומד על כאלפיים איש, בעוד מספר הלא יהודים הנולדים בישראל עובר מדי שנה את ה־5,000, יש השלכות דמוגרפיות ניכרות על החברה הישראלית. כל משפחה שלישית תיתקל באתגר של בני זוג שאינם יהודים לפי ההלכה, שלא יוכלו להקים בית וחופה כדת משה וישראל.
מעל ומעבר לכל התחומים המעשיים, הרבנים הראשיים יכולים להיות מנהיגים רוחניים ומוסריים שמסמלים את הדרך בנועם דיבורם והליכותיהם. הם יכולים לבנות גשרים בין אוכלוסיות, ובמיוחד בימים של מתחים גוברים בין חרדים לחילונים. לצערנו, העומדים בראש המוסד עשו בדרך כלל את ההפך הגמור. הקדנציה הזאת תיזכר בדברי ימי עמנו: רב אחד לא הפסיק לחרף ולקלל את כל מי שאינו מסכים איתו, ומערכת מינוי הדיינים הפכה לסאגה משפחתית ונפוטיסטית במידה חסרת תקדים. לא בכדי מאס רוב הציבור במוסד שמנוהל בידי עסקני כמה מפלגות, שאינם מאמינים בחשיבות המוסד וברבניו אלא כמפעל המייצר ג׳ובים למקורבים. מרגע שראו אי בהירות בהבטחת התוצאות הרצויות, אין מניעה בעיניהם לדחות את הבחירות שוב ושוב, ובלבד שהפרה לא תפסיק להניב חלב.
מוסד הרבנות הראשית הוא חשוב, אולם ביצועיו נוראיים ומחללים שם שמיים מדי יום. לפני אלפיים שנה, עת עמד בית המקדש על מכונו, הכרנו תופעה דומה. הכהונה הגדולה נקנתה בכסף ובקשרים עם השלטונות. מעורבות היוונים והרומאים בבחירת הכוהנים הייתה ידועה לכול. חכמינו מספרים שהכוהנים הללו היו מתחלפים מדי שנה, כי לא היו ראויים לתפקיד שנשאו, וממילא מתו מיד אחרי שנכנסו לקודש הקודשים ביום הכיפורים.
גם מוסד קדוש ומפואר כבית המקדש יכול לאבד את זכות קיומו כשהעומדים בראשו מחללים אותו ואת משמעותו הסמלית והמוסרית. אסור שמוסד שיכול לשמש מגדל אור של תורה וערכים ייהרס בידי עסקנים שתאוות כוח ושררה מדריכה את פעולותיהם. הבו לנו אנשים חכמים ונבונים, ערכיים וישרים, שיעמדו בראש המוסד המפואר הזה ויחזירו עטרה ליושנה.
