בדיון בקבינט הטיח השר בצלאל סמוטריץ' ברמטכ"ל, כך פורסם בשבוע שעבר, כי "לא אנחנו ישנו ב־6 באוקטובר". התעלה עליו בהמשך השבוע השר איתמר בן־גביר בקמפיין מתוזמר נגד ראש שב"כ, לאחר השחרור השערורייתי של מנהל שיפא, מוחמד אבו־סלמיה. קמפיינים כאלה, המצטרפים לתיאוריות קשר ומרד מוטרפות המופצות מסביבתו הקרובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מיועדים למטרה נעלה אחת בלבד: בריחה מאחריות הממשלה והעומד בראשה למחדל הכבד של 7 באוקטובר, תוך ניסיונות התחמקות מאחריות בנוגע לכל מה שנתפס כהיעדר חתירה ל"ניצחון המוחלט" שהובטח לנו.
חוק יסוד צה"ל קובע שהממשלה היא המפקדת של צה"ל, והרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון. על כך חזר ראש הממשלה נתניהו בוועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה. הוא הדגיש כי ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט הוא האחראי העליון לביטחונה של מדינת ישראל, שכן אחרת ״בשביל מה הוא שם״. כעת, במשמרת שלו, הוא לא מתבטא באופן דומה. מה היה אומר אילו מפקדים היו עסוקים כל הזמן בהחלשת פקודיהם במקום לצעוק "אחריי" ובזריקת אחריות והטחת עלבונות בפקודיהם? למרבה הבושה, כך בדיוק פועלת הממשלה, המפקדת של הצבא.
התנהגות שרי הממשלה לא רק מבישה, אלא גם מזיקה ומסוכנת. הזלזול הבוטה וההשתלחות של השרים בפיקוד הבכיר יוצרים טריז בין המפקדים לדרגי השטח. השרים מכירים היטב את הלכי הרוח של חוסר האמון בין דרגי השדה לפיקוד הבכיר. הם מכירים היטב את הקרע המלווה בהאשמות בסגנון "הם שכחו מה זה לנצח" או "הגנרלים נגד החיילים". הקרע הזה בא לידי ביטוי בנכונות של הקצונה בדרגי הביניים להמשיך לשרת בצה"ל. לפי נתונים שהתפרסמו השבוע, קצינים בדרג רב־סרן עד סגן־אלוף הודיעו על כוונתם לפרוש משירות קבע פי תשעה ביחס לשנים קודמות. איך אפשר לצפות מהם להישאר במסגרת הצבאית כשהם רואים באיזה זלזול מתייחסים נבחרי ציבור למפקדי צה"ל?
בבריחתם מאחריות, שרי הממשלה הם אלה היוצרים את הקרע. כל מי שהוביל חיילים לקרב או למבצע מסוכן, כל מי שצעד בעקבות מפקדיו אל הסכנה, יודע שאין דבר חשוב יותר מאמון בין מפקדים לפקודיהם. לרבים משרי הממשלה אין גֶן כזה.
המציאות היא שראש הממשלה לא סומך על שיקול הדעת של שרי הקבינט שלו או על יכולתם לשמור סוד. הוא לא משתף אותם במידע על אילוצים מבצעיים. הסידור הזה נוח לכולם. נתניהו מאפשר לשריו ולמקורביו להשתלח במפקדי צה״ל, ואולי אף מעודד אותם לעשות זאת, כדי לתת לציבור את התחושה שצה״ל מנהל את המלחמה ולא הממשלה. גם לשרי הקבינט הסידור הזה לא רע בכלל. חוסר הידיעה מאפשר להמשיך בסיסמאות פופוליסטיות מנותקות מהמציאות, שערבות לאוזני בסיס המצביעים שלהם. אכן, המשחק הזה משרת את כולם, חוץ ממדינת ישראל.
ראש הממשלה רוצה שהציבור יחשוב שהצבא הוא שמכתיב את מהלכי המלחמה, ולכן מאפשר לשריו ולסביבתו הקרובה להשתלח במפקדים. המציאות היא שהמלחמה מתנהלת אך ורק בהתאם להנחיות ראש הממשלה ושר הביטחון, המפקדים הישירים של הצבא. כל שרי הממשלה, ובראשם שרי הקבינט, אחראים באופן מלא וישיר לניהול המלחמה ולתוצאותיה. מרבית אזרחי ישראל איבדו אמון בהנהגה הפוליטית, ויש שאיבדו אמון במפקדי הצבא. זו סכנה קיומית למדינת ישראל.
הרמטכ"ל, ראש שב"כ ובכירים נוספים כבר לקחו אחריות על מחדל 7 באוקטובר, והם יתפטרו מתפקידם וישתפו פעולה עם ועדת חקירה ממלכתית שתקום בעזרת השם. מצער ומביש לראות איך ראש הממשלה ושריו פועלים בדיוק ההפך. הדרך היחידה להתחיל בריפוי היא בחירות כלליות לטובת חידוש אמון העם במנהיגיו. הממשלה הנבחרת תפעל מתוך האמון המחודש לשיקום הצבא.
עד אז, ראוי ששרי הממשלה יבינו את אחריותם ולא יפגעו בצבא ובמפקדיו ובשאר ראשי מערכת הביטחון. פגיעה כזאת גורמת לערעור האמון בין דרגי השטח לפיקוד העליון – אמון שאנו זקוקים לו כל כך בעת הרגישה הזו.
