לאחרונה נשמעים במחוזותינו קולות בדבר אי נחיצותה של מלחמה בצפון. במחנה הלאומי ובמשרדי ראש הממשלה והביטחון נראה שמעדיפים הסדר מדיני עם חיזבאללה על פני הכרעה, ואף משתמשים בטענה המגוחכת מבית היוצר של הממשל בארה״ב והשמאל בארץ, שלפיה ממילא גם מלחמה תסתיים בהסדר מדיני. לפי הטענה הזאת אף פעם אין עילה למלחמה, שהרי כל מלחמה מסתיימת בהסדר כלשהו, גם אם לא רשמי או כתוב. בכלל, כדברי הגנרל הפרוסי מהמאה ה־19, קרל פון־קלאוזביץ: ״המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים".
נראה שמי שלא מבינים שמלחמה היא כורח המציאות בנסיבות העניין איבדו את הצפון, תרתי משמע. אחרי הסכם מינכן וטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה אמר וינסטון צ'רצ'יל: ״בריטניה הייתה יכולה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה״. בעת כזאת נמצאת ישראל. לפני הכול, עם ארגון נאצי השואף להשמדתנו אין לעשות הסדרים. כפי שבעלות הברית הבינו באיחור שאין תכלית להסדר מדיני עם גרמניה הנאצית או עם קיסרות יפן הפשיסטית וכי יש למגר אותן צבאית, כך עלינו לפעול כעת.
אחרי תשעה חודשי כתישה והתשה, שבהם הגליל חרב וקרוב ל־100 אלף מתושבי הצפון גולים מבתיהם, הסדר עם חיזבאללה הוא בבחינת כניעה והגשת הניצחון לאויב על מגש של כסף, תוך אובדן הכבוד הלאומי. הנזק התדמיתי והממשי שגרם לנו האויב גדול לאין ערוך מזה שנגרם לו, כשהראה לכל העולם שהוא ב״ליגה״ של צה״ל. הוא הוכיח, לכאורה, שביכולתו להתקיף את ישראל ולהכניס אותה למגננה ארוכה, ולסיים בהסדר מדיני שנוח לו ומבלי שיפגע. רק מלחמה שתסב לו נזק אדיר תוכל לאזן את ההישג הזה של חיזבאללה.
חשוב לא פחות לבחון באיזה הסדר מדובר. עד כה יש "הסדר" שקיבל גושפנקה של מועצת הביטחון בדמות החלטה 1701, שלכאורה מרחיק את לוחמי חיזבאללה מגבולנו. ההסדר הופר מהרגע הראשון בידי חיזבאללה והביאנו עד הלום. לא נמאס לנו לשקר לעצמנו? לא למדנו כלום ממחדל שמיני עצרת? כל בר דעת מבין שיש צורך ברצועת ביטחון צבאית בדרום לבנון, והחתום מעלה סבור שנדרשת גם התיישבות בשלב השני. האויב הערבי מבין שהפסיד רק כשלוקחים לו אדמה.
במקום זה, "רצועת ביטחון" נמצאת היום בתוך ישראל בצורת גליל חרב ונטוש. מי מתושבי הצפון יחזור לביתו ללא הרחקת חיזבאללה אל מעבר לליטני? מי מאיתנו יסכים לגור עם משפחתו כשלוחמי חיזבאללה מכוונים לכאן מטרות מטווח של טילים נגד טנקים, ושמצויים במרחק עשר דקות מביתו?
הסדר מדיני מסוגל רק לדחות את המלחמה עד שהיוזמה וההתקפיות יהיו נתונות בידי האויב. המלחמה לא תימנע, חיזבאללה לא יחדל מלתכנן את השמדתנו. המלחמה שתידחה תיכפה עלינו בתנאים קשים יותר, כשלפנינו מלחמת התשה כמו זו שהובילה לפני חמישים שנה למתקפת הפתע ולמחדל יום הכיפורים.
מכיוונו של חסן נסראללה הרברבן מתחילים להתקבל איתותים כאילו הוא אינו רוצה מלחמה. אם מלחמה לא טובה לו, כנראה היא טובה לנו. על מדינת ישראל כבר נכפתה, לבלי שוב, מלחמה בצפון. עברנו מזמן את נקודת האל־חזור בעניין, וכדאי שהנהגתנו תפנים זאת ותפעל בהתאם.
על ישראל ליטול את היוזמה ההתקפית ולתת מכת מחץ אווירית. לאחר מכן עליה לבצע תמרון יבשתי להחרבת הכפרים, לפחות השיעיים, עד הליטני, כך לא יהיה לכוח רדואן לאן לשוב. בניגוד לעזה, שבה היה צריך להחריב רבי־קומות רבים ופירים אינספור, כאן אנו עוסקים בבתים נמוכי קומה ללא ממד תת־קרקע. העורף יספוג מכת טילים, אך החזית לא תהיה בהכרח קשה יותר, שכן לא מדובר בלחימה בשטח בנוי בצפיפות דוגמת מחנות פליטים. אין צורך לטהר כל בית וכפר לפני שממשיכים וכובשים עוד פיסת שטח.
הרבה תלוי בעוצמת הפגיעה מהאוויר בתחילת המתקפה ובאיכות המטרות שיושמדו. הרס בתים בידי כוחות יבשה אינו מחייב חימושים מיוחדים ויקרים, בניגוד להפצצות מהאוויר. אם יחוסלו מחסני טילים מדויקים ומפקדי חיזבאללה בכירים בימים הראשונים, נופתע מכך שהניצחון הישראלי יהיה מהיר ומוחץ. בעזרת השם נעשה ונצליח.
