השבוע מלאו שלושים יום לאירוע חמור ומזעזע, שלבושתנו לא זכה לתשומת לב ראויה. סמ"ר אליה הלל וסמ"ר דייגו שוישה הרסאג', שני לוחמי צה"ל בגדוד נחשון בחטיבת כפיר, עמדו במחסום בידוק לכלי רכב פלסטיניים בכניסה לשכם, לא הרחק מהיישוב איתמר. המחבל עבד אל־ראוף אשתייה הגיע במהירות ברכב הסעות, דרס את הלוחמים, והם נהרגו במקום. מיד לאחר מכן נמלט המחבל בחזרה לשכם.
לאחר מכן כוחות הביטחון פתחו במצוד נרחב אחריו והצליחו לשים יד על הרכב הפוגע. בזמן שהמעגל החל להיסגר על הרוצח, החליט המחבל להסגיר את עצמו לידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית – זרועות השיטור, הביטחון והמודיעין של הרשות, שלפי הסכמי אוסלו מוטלת עליהם החובה להסגיר לידי צה"ל מחבלים שביצעו פיגועים נגד חיילים או אזרחים, לסכל טרור ולשמור על הסדר הציבורי. לאחר כמה שעות אנשי המנגנונים שחררו את המחבל לחופשי, ומאז ועד היום רוצח שני חיילנו טרם נתפס.
בשלוש השנים האחרונות 78 שוטרים במנגנוני הביטחון ביצעו פיגועים קשים נגד חיילים ואזרחים
המחבל משכם אינו הראשון שנס לחיקה המחבק של המשטרה הפלסטינית. כך הזכיר לנו שוב מול מי אנו עומדים. תחקיר שערכנו בתנועת רגבים מצא כי בשלוש השנים האחרונות 78 שוטרים וקצינים במנגנוני הביטחון של הרשות ביצעו פיגועים קשים נגד חיילים ואזרחים. בשלושה החודשים שחלפו מאז פרסום המסמך, "שוטרים ביום, מחבלים בלילה", נוספו למניין ה"מחבלים במדים" שוטרים נוספים שביצעו פיגועים. נראה שבקרוב ניאלץ להוציא פרק נוסף לתחקיר.
חשוב להדגיש כי אלה נתונים חלקיים בלבד, הידועים לנו רק בעקבות חיסולם או מעצרם של מחבלים במדי שוטרים. אלה מהם שטרם נתפסו ממשיכים ללבוש את מדי הרשות, ונהנים מיחס של ידוענים מצד צמרת ההנהגה הישראלית.
אפשר להמשיך לטמון את הראש בחול ולנסות בכוח לטעון כי מנגנוני הביטחון הם "דובון אכפת לי" ששומר על הסדר בשטחי הרשות. אפשר להחזיק בכוח בחלום המנותק שנוכל בקרוב להניח את חרבנו ולשבת עם בכירי הרשות לקפה מהביל. אך אם פותחים את העיניים, רואים את המציאות.
לאחרונה פרסם ישי פרידמן בערוץ 14 תיעוד של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שהצהיר בכנס באוניברסיטת אוקספורד שהוא "עובד על תוכנית מדינית עם בכירים ברשות הפלסטינית". אולמרט מסר בתגובה לשאלת הכתב: "שנים רבות אני שומר על קשר עם גורמים פלסטיניים שאינם קשורים לארגוני טרור אלא לרשות, או לכאלה שמילאו תפקידים, ואני משוחח איתם. יש לי קשרים עם גורמים פלסטינים, ומעולם לא ניתקתי קשר".
בדבריו משקף אולמרט היטב את הצורך של בכירים לשעבר להישען על מנגנוני הרשות הפלסטינית או על "גורמים עלומים מתונים" כקיר משען שיבטיח לנו שקט אם רק נרצה בכך. זהו חיזיון תעתועים מסוכן, שבשום אופן אינו יכול להיות תוכנית עבודה של מערכת הביטחון. הקיר שאולמרט ודומיו מבקשים להישען עליו ממולכד, ובעוד רגעים ספורים יתפוצץ לנו בפנים.
בשבוע שעבר חשף קלמן ליבסקינד במעריב כיצד דובר צה"ל מסתיר את האמת בדבר שיוכם של המחבלים לשורות מנגנוני הביטחון, ואת ההתעקשות לשמור על "קשר שתיקה" מביך כדי להלבין את הרשות הפלסטינית. ליבסקינד ציין את גדודי חללי אל־אקצה, שכביכול אינם חלק מתנועת פת"ח אך פועלים כתף אל כתף בגלוי ובסתר. בחודשים האחרונים הגדודים חותרים להבערת השטח ביהודה ושומרון באינספור פיגועים. מול בעלי הדמיונות המופרעים ראוי לעמוד ולצעוק שהמסקנה היא אחת ויחידה: הרשות הפלסטינית, הנהגתה ועובדיה עסוקים ברצח.
רוצח שבורח לתחנת משטרה: זו היא המציאות העגומה. ה"לשעברים", כל חביבי האולפנים, חייבים לחדול מכפייתיות המסוכנת של הישענות על קיר ממולכד בדמות הרשות הפלסטינית, על בכיריה ומנגנוניה. הם חייבים לחדול מלגרור אותנו לסבב הופעות בפעם המי יודע כמה, עם רוצחים שמחכים לרגע הנכון לתקוע את הסכין בגב. זאת לא מטאפורה.
דוד אולשבנג הוא דובר תנועת רגבים
