אולי זה מפני שהמשחקים מתקיימים באישון ליל פה בישראל ואולי כי היורו שמתקיים במקביל מטיל עליו את צילו, אך רבע גמר הקופה אמריקה כבר מאחורינו כמעט מבלי ששמנו לב, ואנו ניצבים לפני שלב חצי הגמר שיחל מחר לפנות בוקר, בלילה שבין שלישי לרביעי.
בטור הקרוב אסכם את משחקי רבע הגמר שהיו לנו, כולל ההפתעות והדרמות, נתכונן לשלב 4 האחרונות ונעניק את התחזיות לשני חצאי הגמר ולנבחרות שיכולות ללכת עד הסוף.
רבע הגמר
ארגנטינה – אקוודור: 1-1 (2-4 לארגנטינה בפנדלים) – אקוודור אמורה היה להיות משוכה קלילה בלבד בדרכה של ארגנטינה לחצי הגמר, אך המשימה התבררה כקשה בהרבה מן המצופה. הסיבה העיקרית לכך הייתה שליונל מסי, שסוחב פציעה מאז תחילת הטורניר, שיחק, ובכן, פצוע. אין זה סוד שגם בימים כתיקונם הפרעוש הולך לאיטו על הדשא ברוב שלבי המשחק, במטרה להפעיל את מנוע הטורבו כשהכדור מגיע אליו בהתקפה, אך מכיוון שהיה פצוע – מסי לא הצליח לבוא לידי ביטוי במשחק מבחינה התקפית, וכמובן שגם היה חסר מבחינה הגנתית. כתוצאה מכך, ארגטינה כאילו שיחקה עם שחקן פחות במשך רוב שלבי המשחק, מה שהפך אותו לשקול וצמוד הרבה יותר.
למרות "החיסרון המספרי", האלביסלסטה עדיין עלתה ראשונה על לוח התוצאות, כאשר הבלם ליסנדרו מרטינז כבש בנגיחה אחרי קרן של מסי במחצית הראשונה. אך אקוודור, שראתה שהשד לא כל כך נורא ושיש לה את היכולת לחזור למשחק, לחצה על שערה של ארגנטינה ובאה על שכרה בדמות שער שוויון דרמטי בדקה ה-91.
מכיוון שבקופה אמריקה אין הארכות, ארגנטינה, שהייתה בטוחה שכבר ניצחה את המשחק, מצאה את עצמה ללא התראה בדו-קרב מהנקודה הלבנה. מסי ניגש לבעוט ראשון עבור נבחרתו, כמנהגו בקודש, אך בין אם זו הפציעה ובין אם יהירות יתר – הפאננקה שלו פגשה את המשקוף ויצאה החוצה. באותו הרגע, נדמה היה שהרוחות של קופה אמריקה 2016 – עת ניצחה צ'ילה את ארגטינה בפנדלים בגמר (שנה שנייה ברציפות) – מנשבות שוב, אך מי אם לא אמיליאנו מרטינז היה שם שוב כדי להציל נבחרתו. "דיבו", שיש שכבר מחשיבים אותו ל"שוער הפנדלים הטוב בהיסטוריה", עצר שני בעיטות של האקוודורים, שאר שחקני האלביסלסטה התעלו ודייקו מהנקודה הלבנה – וארגטינה בכל זאת בחצי הגמר.
קנדה – ונצואלה: 1-1 (3-4 לקנדה בפנדלים) – קשה היה לחזות מראש מי תנצח את המשחק בין שתיים מהנבחרות המפתיעות של הטורניר, ואכן היה זה משחק שקול ושיוויוני ברובו. קנדה, לה היה זה רבע גמר הקופה הראשון בתולדותיה, עלתה ליתרון בדקה ה-13 משער של ג'ייקוב שפלבורג. קנדה הייתה קרובה מאוד מספר פעמים להכפיל את יתרונה, אך ונצואלה הוכיחה שלא סתם היא סיימה את שלב הבתים עם מאזן מושלם, והשוותה בדקה ה-64 מהקשתה נהדרת של כוכבה סלומון רונדון. גם כאן 90 הדקות הסתיימו בשוויון 1-1, ורבע גמר נוסף הלך לפנדלים.
בדו-קרב מהנקודה הלבנה קנדה אמנם החמיצה פעם אחת, אך ונצואלה החמיצה פעמיים, מה שהעניק לנבחרת הצפון אמריקנית את המקום ב-4 האחרונות של הקופה אמריקה. בחצי הגמר תחכה לקנדה לא אחרת מאשר ארגנטינה, לה היא כבר הפסידה במשחק הראשון של הטורניר, בקרב חוזר של הקצוות הגיאוגרפיים של אמריקה.
קולומביה – פנמה: 0-5 – משחק רבע הגמר שהיה החד-צדדי ביותר על הנייר, התברר ככזה גם במציאות, כאשר קולומביה דילגה בקלילות מעל פנמה עם חמישייה מרשימה. התוצאה אמנם מעט משקרת, אשר על כן קולומביה בעטה "רק" 7 פעמים לשער ומתוכם 5 בעיטות היו למסגרת (כלומר 100% המרה מהבעיטות למסגרת), אך בכל אופן היא הייתה עדיפה בהרבה על פנמה הקטנטנה, שעשתה מעל ומעבר בעצם ההעפלה לרבע הגמר.
לעניות דעתו של עבדכם הנאמן, קולומביה נראית כרגע כפייבוריטית לזכייה בטורניר, כאשר היא מציגה כדורגל נהדר עם תחייה מחדש של הקפטן חאמס רודריגז, יכולת מצוינת של לואיס דיאז והתגייסות של כלל הנבחרת למען המטרה הנכספת – זכייה שנייה בתולדותיה בקופה אמריקה וראשונה מאז 2001. בחצי הגמר תחכה לה משוכה גבוהה בהרבה, ושם היא תיבחן באמת.
אורגוואי – ברזיל: 1-1 (2-4 לאורוגוואי בפנדלים) – זה היה רבע הגמר שהבטיח הכי הרבה וקיים הכי מעט, עם 0-0 משמים בתום 90 דקות. בעצם, הוא קיים את אחד המאפיינים המרכזיים של הקופה אמריקה – כדורגל קשוח ואגרסיבי. לא פחות מ-41 עבירות נשרקו במהלך המשחק (26 לאורוגוואי ו-15 לברזיל), ומה שהכי מטורף מהבחינה הזו הוא שיכולות וצריכות היו להישרק הרבה יותר. "למזלנו", אם אפשר לקרוא לזה כך, גם המשחק הזה הלך לפנדלים והביא לפחות לדרמה בסיום.
בדומה לדו-קרב הפנדלים בין קנדה לוונצואלה, גם כאן אורוגוואי אמנם החמיצה פעם אחת, אך ברזיל מצדה החמיצה פעמיים, והודחה בבושת פנים כבר ברבע הגמר. לפני המשחק אמרתי שלעולם אסור להמר נגד ברזיל, אך לשמחתי הרבה (כאוהד ארגנטינה) טעיתי, והסלסאו – שלא מזכירה במאום את הנבחרת השמחה והאימתנית משנות ה-2000 (או לאורך המאה הקודמת) – תצטרך לבנות את עצמה מחדש ולחזור לשורשים של הז'וגה בוניטו, אם היא רוצה לשוב לגדולתה.
הלה סלסטה, לעומתה, מעפילה לחצי גמר נוסף ובפעם הראשונה מאז 2011, אך היא עושה זאת בשן ועין: קשרה נאיטן נאנדס קיבל כרטיס אדום במשחק ולא ישותף במשחק הבא, וחשוב אף יותר – רונאלדו אראוחו, אחד הבלמים הטובים בעולם, נפצע וייעדר גם הוא מהמשך הטורניר. במצב כזה, כאשר היא מוכה וחבולה, קשה יהיה לראות אותה גוברת על קולומביה החזקה והרעננה שתחכה לה בחצי הגמר.
חצי הגמר
ארגנטינה – קנדה: בדומה לרבע הגמר, גם משחק חצי הגמר הראשון יעמוד בסימן שאלה אחד מרכזי: כשירותו של ליונל מסי. אם הפרעוש יהיה בריא ויוכל להשתתף במשחק השוטף של ארגנטינה, יהיה לה יתרון ברור על המגרש והיא תהיה פייבוריטית לנצח, בדומה למשחק הראשון בין השתיים. אך אם נראה את מסי מדדה על הדשא ובגירסה דומה לזו שראינו נגד אקוודור, האלביסלסטה עלולה למצוא את עצמה בצרות, שכן היא תשחק שוב עם כאילו שחקן אחד פחות.
קנדה היא נבחרת מצוינת שיכולה לאיים על כל קבוצת כדורגל, ועצם העובדה שהיא הגיעה לחצי גמר הקופה אמריקה מוכיחה זאת. אם היא תתפוס את ארגנטינה בעוד יום רע, שחקניה המוכשרים והנמרצים בהחלט עשויים לעקוץ אותה ולנצח. אם היא תעשה זאת, היא תשלים באליפות דרום אמריקה השנייה בתולדותיה עלייה ראשונה לרבע הגמר, חצי הגמר, הגמר – ואולי אפילו זכייה סנסציונית.
אם הייתי מאמן ארגנטינה, ליונל סקאלוני, הייתי יושב לשיחה כנה עם מסי ואומר לו: "תקשיב, אתה השחקן הגדול בהיסטוריה וכבר זכית בכל מה שיש לזכות, ואף אחד לא יכול להטיל ספק באהבה ובמחויבות שלך לנבחרת. אבל אם אתה לא בטוח במיליון אחוז שהמצב הבריאותי שלך מאפשר לך לרוץ כמו שצריך על המגרש – זה יפגע בקבוצה וזה עלול לעלות לנו במשחק ובטורניר כולו, וזה סיכון שאני לא יכול לקחת". בעוד מספר שעות נראה מה תהיה המסקנה.
קולומביה – אורוגוואי: חצי הגמר השני מציב תקוות וציפיות רבות, שכן מדובר בשתי הנבחרות המרשימות ביותר בטורניר עד כה. קולומביה, קרוב לוודאי, תבוא לשחק את משחק ההתקפה השוטף והמהיר שלה. סימן השאלה המרכזי, לעומת זאת, הוא לגבי איזו אורוגוואי נראה – הקשוחה והאלימה שראינו נגד ברזיל ברבע הגמר, או האיכותית והדומיננטית שהגיעה לשם.
כפי שציינתי לעיל, הלה סלסטה מגיעה לחצי הגמר מוכה וחבולה אחרי קרב אגרסיבי ביותר נגד ברזיל, שעלה לה הן בפציעה וכרטיס אדום – והן באמוציות רבות שהיא לוקחת איתה למשחק הזה. אם היא תדע לתרגם אותן לכדורגל שהיא יודעת לשחק, היא תוכל לנצח ולהיות בגמר. לדעתי, לעומת זאת, נראה דווקא שחזור של מה שקרה לפני עשור בדיוק: במונדיאל 2014, אחרי קרב קשה מול איטליה שהעניק לה את המקום בשמינית הגמר (אחרי אירוע הנשיכה של לואיס סוארז, שהביא להרחקתו), היא פגשה לא אחרת מאשר את אותה קולומביה, שידעה לנצל את המטען העודף איתו הגיעה אורוגוואי למשחק – וניצחה אותה. בקרוב מאוד נראה אם ההיסטוריה תחזור על עצמה.
בטור הבא נשוב לסכם את חצאי הגמר, ננתח את המשחקים, נתכונן לגמר הגדול ונעניק את התחזית האחרונה לנבחרת שתזכה בקופה אמריקה.
