כמדריך מסעות לפולין במשך שנים, אחד הדברים שאני הכי מנסה להמחיש לחניכים במהלך המסע הוא שאם רוצים לדון במה שקרה במחנות ההשמדה והכפייה, צריך להבין לעומק כי אין דבר שווה בין התנאים בהם הוחזקו אסירים במחנות ושאיתם התמודדו ובין המציאות בה אנו חיים.
בשואה כל אמות המידה השתנו ולכן לדיון על מה שהיה שם צריך להגיע בענווה גדולה. לדון, לחקור, ללמוד. אבל מתוך ידיעה שאין לנו יכולת לשחזר את התנאים שהתקיימו שם. מדובר ביקום מנותק שפעל על פני האדמה במשך כמה שנים. ועם זאת עדיין – יקום מרוחק שנות אור ממציאות חיינו. ב-7 באוקטובר למשך כמה שעות טובות, עוטף עזה היה חור שחור במדינת ישראל, יקום אחר, חוקים אחרים, תנאים אחרים.
היקום הזה כלל שכול בממדים איומים, מאות חטופים, אלפי פצועים ומעל 100,000 עקורים. ילדים יהודים שוב נרצחו ללא הגנה יחד עם משפחותיהם, חלקם נשלפו מחייהם השלווים במדינה היהודית ונלקחו למנהרות האויב, בלי הפרעה. אבל החורבן הוא אף מעבר לכך. הוא ריסק את הנחת היסוד הכי בסיסית ובראשיתית שהייתה לנו על המדינה האהובה שלנו. כל ישראלי גדל עם הידיעה המוחלטת שאחרי השואה לעולם לא עוד, לעולם לא יעמוד ילד יהודי חסר אונים מול השוחט שלו – ללא חייל ישראלי ביניהם. החור השחור שהצליחו מחבלי הנוח'בה ליצור בשבת השחורה, העיר בנו את כל השדים והפחדים של אלפי שנות ההיסטוריה שלנו.
צריך להבין – חלק מרכזי מתפיסת הביטחון של ישראל, כפי שנהגתה כבר על ידי דוד בן גוריון, הייתה שאנחנו צריכים לייצר, בתודעה ובמעשה, את ההבנה בקרב אויבינו: מדינת ישראל היא אירוע נצחי ולא ניתן להשמידה. רק לאחר שיכירו בכך, הם יבינו שהדרך היחידה לעתיד טוב יותר למזרח התיכון היא בשולחן המשא ומתן. התפיסה הזאת הצליחה.
מאז שנות ה-80, מכיר רוב העולם הערבי והמוסלמי שישראל היא אירוע קבוע. בשנים האחרונות איראן מנסה לערער את התפיסה הזאת, בהצלחה לא מבוטלת יש לומר. מהבחינה הזאת ה-7 באוקטובר הוא אירוע מכונן. מחבלי הנוח'בה ואנשי חמאס הגיעו באלפיהם לישובי עוטף עזה, ובמשך שעות ארוכות החזיקו בהם ועשו בהם כבשלהם. ישובים ובסיסים נכבשו ואף פקודה מגבוה לא ירדה לשטח מלבד יוזמות של דרגים זוטרים ואזרחים פרטיים.
אין לי מושג מה הפרטים בחקירת שלושת הצעירים. אם הם עשו דברים שאסור לעשות ואינם קשורים ללחימה אז אתייחס כשההאשמות יתבררו.
מה שכן ברור שעם קשר ובלי קשר אליהם, לדבר על רצח מחבלי נוח'בה באותן שעות, זה לא להבין את היקום שהיה שם. אין דבר כזה רצח של נוח'בות במקום שבו אין מדינה. אין צבא מאורגן. אין כלום פרט לגבורה של חיילים ואזרחים מהעוטף ומבחוץ שמנסים לעשות את הדבר הכי בסיסי, לשמור על החיים ולהציל חיים מידי מרצחים צמאי דם שנמצאים במסע של טבח אונס וביזה.
אין לאף אחד בתנאים של 8 באוקטובר או של 6 באוקטובר, רישיון להרוג גם מחבלים ללא התחשבות בטוהר הנשק ואמות מידה מוסריות. אבל בתנאים של 7 באוקטובר? כל מי שהיה שם ובוודאי אזרחים שקפצו לשם ונלחמו, הוא והיא גיבורים שאני נושא עיניים אליהם. וכך צריך להתייחס לדבר.
ד"ר הלר הוא היסטוריון של השואה, יו"ר תנועת הרבעון הרביעי
