לעומת חסד ההליכה במדבר המשתקף בנבואת ירמיהו, ה"הולך וקורא" באוזני ירושלים "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה", בספר במדבר עצמו אנו פוגשים מסע מדברי מלא מסה ומריבה, מרידות ותלונות. המרחק בין אהבת הכלולות המשתקפת בזיכרון הנבואי, ובין העצב הנסוך על משורר תהילים המקונן "אַרְבָּעִים שָׁנָה אָקוּט בְּדוֹר" (צט, י), עלול להרחיק את הקורא מסיפורה של האהובה הנודדת במדבריות אל סיפורו של העם תועה־הלבב התועה במסעו במדבר; וכך להותיר את הספר עצמו, על רשימותיו החוזרות ותלונותיו הנשנות, כ"ארץ לא זרועה".
על מרחק זה מגשר פירושו החדש של הרב פרופ' אלי עסיס לספר במדבר, חלק מסדרת "תורה כפשוטה". עסיס הולך וקורא בספר במדבר, ודרכו הפרשנית לפענוח הספר נובעת מאהבה גדולה, כבקשתו שלו בהקדמתו, "שילכו עימי באהבתי" (עמ' 12), ומן האהבה צומחת פרשנות המבקשת לאחוז את הספר בכוליותו ובתמימותו, ולפתוח בפני הקורא שער אל המסע המדברי על עליותיו ומורדותיו.
בקשת הכוליות משתקפת במתודולוגיה הפרשנית, במשמעות התיאולוגית ובעיצובו של הספר. מבחינה מתודולוגית, פירושו של עסיס מבקש להבין "כיצד כל יחידותיו מתאחדות למשמעות כוללת אחת". לדעתו, לכל חומש מחומשי התורה שירה מיוחדת משלו, ואפשר להאזין לה מתוך קשב אל הכוליות. דהיינו, מתוך האופן שבו המרכיבים השונים – מהמילה הבודדת, דרך מבנה המשפט, אופן שרשור הסיפורים ומבנה־העל המחבר אותם – יוצרים הרמוניה אחת. לכן, החידוש העיקרי בפירושו טמון במאמץ לעמוד על משמעות ההקשר, האופן שבו מיקומו ושיבוצו של הסיפור מנהירים את משמעותו.
המפתח להבנת ההקשר נובע מזיהוי מבנה הספר. כבר בהקדמה מבקש המחבר להראות כי המסע במדבר איננו לקט מאורעות השזורים אקראית זה בזה, אלא דרמה רצופה אשר בין חלקיה יש דיאלוג ויחס של התפתחות. הספר, שנפתח בחודש השני של השנה השנייה לצאת ישראל ממצרים, חולף על פני שלושים ושמונה שנות שתיקה (שבליבם מרד קורח), ומסתיים בערבות מואב; והוא חושף דרמה בשלוש מערכות המשתקפות בכותרות הכרונולוגיות שבו (א, א; י, יא; כ, א). המערכה הראשונה (א-י) נפתחת בהכנת העם החונה בסיני לקראת המסע, ומתארת את סדר המחנות שבליבם המזבח הנחנך על ידי הנשיאים, עד שניצב כל העם לשבטיו, דרוך לקול תרועת החצוצרה שתיתן את האות לראשית המסע. החלק השני (י-יט) מתאר את המסע מלא התלונות והחטאים המובילים לכישלונו. והחלק השלישי (כ–לו) דורך את העם לקראת כניסתו לארץ ומפרט את דיני הנחלות וחלוקתן, מינוי יהושע, ציווי הורשת הארץ והשמדת האלילים.
יש שירה בחוקים
זיהוי מבנה־העל של הספר, הנתמך באנלוגיות ספרותיות בין ראשית המסע בשנה השנייה לראשית המסע בשנת הארבעים, נתפס לא כסממן חיצוני אלא ככלי עיקרי לזיהוי הדינמיקה הספרותית המאפיינת את תיאור גיבוריו ולהבנת תפקיד פרשיותיו השונות. כך עוקב עסיס אחר ההבדלים בין דרכי תיאורו של משה בחטיבה השנייה ("זמן המדבר") ובין תיאוריו בחטיבה השלישית ("המסע לארץ"). בראשונה, דמות המנהיג מועצמת כנגד מרידות וערעורים מבית, ואילו בשנייה מתוארות חולשות וכישלונות. הבדלים אלו (על רקע אנלוגיות ספרותיות הקושרות בין הסיפורים) מוסברים על ידי עסיס לאור ההקשר והמיקום בדינמיקה של הספר: בניגוד לזמן המדבר, שבו נושא משה את העם כאומן את היונק – בזמן הכניסה לארץ, התורה "נפרדת ממשה" ולכן לא מתעלמת מחולשותיו ונותנת מקום למנהיגים חדשים (פנחס, אלעזר ויהושע) העתידים לתפוס את מקומו; בכך היא מלמדת כי "התלות הבלעדית של העם היא בה' לבדו" (עמ' 8), ומעניקה תקווה לעם הנותר ללא רועה, עם מותו של משה.
הראייה ההוליסטית של הספר משתקפת במיוחד באופן שבו נוגע עסיס ביחס שבין החוק לסיפור. לשיטתו, חלקיו ה"הלכתיים" של הספר אינם ניצבים בנפרד מחלקיו הסיפוריים אלא בדיאלוג מתמיד עימם, כשלעיתים החוק הוא בשר מבשרו של הסיפור. לדוגמה: דיני הירושה המוצגים כתגובה למעשה בנות צלפחד, או חוקי הכהונה הגודרים את קדושת הכהונה כתגובה למרי קורח ועדתו. לעיתים החלקים ההלכתיים מגיבים באופן רמוז יותר לסיפור. דוגמה יפהפייה טמונה באופן שבו מפתח עסיס את פירושו של ראב"ע, העומד על סמיכות הפרשיות בין חוקי הנסך והמנחה המוזכרים אחר חטא המרגלים, ומתאר כיצד הרחבת עולם הקורבנות מן החי אל הצומח (סולת בלולה בשמן ויין נסך) משמשת כטל מרפא, תרפיה באמצעות חוק, לעם האבוד במדבר. החוק, המותנה בכניסה לארץ ("כי תבֹאו אל ארץ מושבֹתיכם" טו, א; וכדעת ר' ישמעאל), מוֹנע מאופק הארץ המובטחת להתפורר לנגד עיניו של העם המובס, ומשמש גשר מתוח בין הווה לעתיד.
המחבר מעמיק ומפתח קו פרשני זה, ומעניק לכל חוק את הסברו הנרטיבי ולכל נרטיב את השתמעותו החוקית. כך הוא עומד על הקשרים המגוונים בין דיני החוטא בשוגג ובמזיד, לסיפור חטא המרגלים. החוק עוסק בעדה החוטאת בשוגג, שעליה להביא "פַּר בֶּן בָּקָר"; ביחיד החוטא בשגגה ומביא "עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת"; וביחיד החוטא ביד רמה, שעליו נאמר "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ" – אך מותיר באלם את האפשרות המחרידה של עדה החוטאת כולה ביד רמה. חיסרון זה מושלם בסיפור חטא המרגלים, שעל שיפוטו מתעמת הקב"ה, המבקש לכרות את העדה, עם משה המתחנן על נפשה; כך נותר הפתרון תלוי במתח שבין החוק ובין הסיפור.
לעיתים החוק "מאזן" את התמונה הנרטיבית. כך למשל, נתפס חוק הנזיר בעיני עסיס כמשקל־נגד להיררכיית הקדושה המשתקפת בארגון המחנות במדבר ומופרת בנדר הנזיר, השובר את היררכיית הקדושה הכוהנית באמצעות מסלול התקדשות ספונטני. טיבו של המסע המדברי ומסריו המורכבים מתגלים אפוא מתוך קשב לתנועה שמסיפור לחוק ומחוק לסיפור, ומתשומת לב להקשרים השונים שבו משובצים השניים.
מה מסמנות הסימניות
בעיני עסיס, השימוש בביקורת הספרותית ככלי ללימוד תורה הוא צעד מסורתי טבעי הממשיך את מסורת הראשונים. פרשני ימי הביניים יצרו את פרשנותם בזכות החלתם של כלים לשוניים משוכללים שהתפתחו מתוך השוואת העברית לערבית, ובכך העניקו מפתחות חדשים אל משמעותן של המילים הבודדות וכלים להבנת התחביר המקראי. בימינו, טוען עסיס, על לומד התורה להשתמש בחוכמת הספרות וברגישויות החדשות־ישנות להקשרים הספרותיים כדי ללמוד תורה.
התפיסה העצמית של הפירוש כהתפתחות פנימית, בית־מדרשית, משתקפת בדרכי עיצובו של הספר. עסיס איננו מציע לפנינו ספר "חידושים במקרא", אלא כלי לקריאה בתורה. לספר שתי סימניות, כחולה וזהובה, המסמנות לקורא לתת עין אחת בחומש עצמו, המובא בשלמותו בתחילת הספר, ועין שנייה בפירוש גופו. לא זו אף זו, בראשית כל דיון פרשני מונחים שוב בפני הקורא הפסוקים כשהם מפוסקים ונוחים לקריאה, מאותתים לו לשוב אל הכתוב ולהגות בו בעצמו. איתות זה מתבטא גם בסגנון כתיבתו של עסיס, השוזר את דיונו בשאלות חוזרות ונשנות המעוררות את הלומד לחשיבה עצמאית. כך למשל הסתירה בין ויקרא ד לבמדבר טו ("אין בידי הסבר להבדל שבין שתי הפרשיות"; עמ' 243), המעירות את ליבו של הקורא להתבוננות חדשה.
לקריאה הספרותית־הוליסטית של הספר יש משמעות רוחנית, הנוגעת לזיהוי האופנים שבהם קטעי המסע על מורדותיהם ועליותיהם מתחברים לדרך ארוכה המובילה ממצרים לכנען, ולתֵּמה השוזרת את המסע – כיצד הולכים בדרך וזוכים להשראת שכינה. בימים שבהם הדרך נראית קשה מתמיד, חסד הוא לזכות לשער חדש אל מכרה הזיכרונות המדברי של העם היהודי, מכרה אשר אפשר לכרות ממנו תקווה חדשה במסע החיים מנכר למכורה.
תורה כפשוטה: במדבר
אליהו עסיס
מגיד, 2024, 499 עמ'
ד"ר הלל מאלי מלמד במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר־אילן
