"מקום שקט" מ־2018 היה סרט אימה קטן שהפך לתופעה בזכות גימיק מבריק – שקט. הצופים באולם מצאו את עצמם בחוויה קולנועית מפתיעה שהצליחה להפעיל אותם לשמור על דממה עם גיבורי העלילה. אבל גימיקים מתפוגגים מהר. החלק השני, מ־2020, לא הציע הרבה יותר מעוד מאותו הדבר והצדיק את קיומו בעיקר בזכות הפלשבקים המסקרנים שחזרו ליום נחיתת החייזרים. כעת מגיע "מקום שקט: היום הראשון" כדי לתפוס טרמפ על הרעיון הזה, ומתפקד כפריקוול רשמי. ולא מדובר פה רק בבחירה עצלה אלא גם בביצוע מאכזב.
העלילה מלווה את סם (לופיטה ניונגו), משוררת שחורה הסובלת מסרטן סופני, שמוצאת עצמה בלב העיר ניו־יורק בדיוק כשמתחילה פלישת החייזרים הרצחניים. העיר ההומה נהיית במהרה לשדה קרב דומם שבו השורדים מנסים לעשות את דרכם אל סירות הפינוי. אבל את סם הגוססת מעניינים דברים אחרים, ובדרכה היא פוגשת את אריק (ג'וזף קווין), סטודנט בריטי מבוהל שבמצוקתו חובר דווקא אליה. לפני כחודש, בביקורת על "פיוריוסה" הנהדר, כתבתי שההצדקה היחידה לקיומם של פריקוולים טמונה בהיכרות עמוקה של הצופים עם עולם הסרט וגיבוריו. הציפייה מהפריקוול הזה הייתה בסך הכול צנועה מאוד: ספרו לנו משהו, ולו הקטן ביותר, שאנחנו לא יודעים. מיהם החייזרים? האם נשלחו לכאן בכוונה או שהגיעו במקרה? מהי מטרתם? איך נראה הניסיון להשיב מלחמה מצד הממשל והצבא? מה קורה בשאר העולם? רק תבחרו. אבל ניכר שאת הבמאי־תסריטאי מייקל סרנוסקי ("פיג") לא ממש עניין עולם הסרט ופיתוחו.
סרנוסקי, שהפגין בסרט הבכורה הנהדר שלו יכולת מרתקת של טיפול בדמות מורכבת ולא שגרתית, מתעניין גם כאן בעיקר באופן שבו אירועי הסרט פוגשים את גיבורתו. כיצד אדם חולה מחלה סופנית, בלא עתיד, מתמודד עם אירוע אפוקליפטי? האמת, מעניין. אלא שגם העיסוק ברובד האנושי הזה לוקה בחסר. ב"פיג" השכיל סרנוסקי לשמור על המסתורין של גיבורו לאורך רוב העלילה, וההיכרות ההדרגתית עם עברו העמיקה את המתח והדרמה הרגשית. גם כאן נדרשה גישה דומה. הרבה יותר מעניין היה להתחיל את הסרט עם הגיבור הצפוי, הסטודנט הלבן, ולתת לו לפגוש בדרכו את סם האניגמטית שמשום מה צועדת כל הזמן נגד הזרם. השאלות שהיו עולות במסעם המשותף היו מספקות עניין תמידי, והחשיפה ההדרגתית של סם וסיפורה הייתה יכולה להתממש לכדי פאנץ' מנטלי ורגשי. אז ללא גילויים בולטים או דרמה מעניינת, אנו נותרים למעשה עם עוד אוסף סצנות מתח מוכרות, גם אם אפקטיביות, של התמודדות עם המפלצות. אגב, אם התרשמתם מהטריילרים שהמעבר לעיר הסואנת יביא עמו סצנות גרנדיוזיות יותר, דעו שמלבד כמה רגעים קצרים התקציב הצנוע לא ממש אפשר זאת, וברובו המוחלט הסרט מסתפק בקנה המידה האינטימי של קודמיו. אם תנמיכו ציפיות, כנראה מאה הדקות של מתח ואימה מהסוג הזה יעשו את העבודה, ואתם תצאו מהאולם מבסוטים. אנחנו בכל אופן, דורשים מעט יותר מחלקו השלישי של זיכיון.
מקום שקט: היום הראשון, ארה"ב 2024, בימוי: מייקל סרנוסקי, 100 דק'
