בישראל מתנהל זה שנתיים פרויקט שבמסגרתו יאומצו כ־31 תקנות והנחיות של האיחוד האירופי המכסות את תחום המזון, "מהאיכר למזלג". בחודשים האחרונים מקודמת הרפורמה בקצב מזורז בוועדת הבריאות בכנסת, וזאת מבלי שנעשתה בדיקה יסודית אם יש בה צורך, ומבלי שנבחנו עלויותיה והשפעותיה על המשק בכלל ועל ביטחון המזון בפרט.
ביטחון המזון משמעותו הבטחת נגישות פיזית, חברתית וכלכלית לכל האזרחים, בכל זמן, לכמות מספקת של מזון מזין. השגתו מחייבת תכנון והיערכות לטווח ארוך. רפורמה שאינה מביאה בחשבון בעיות גיאו־פוליטיות ואקלימיות היא קצרת רואי, וסימני אזהרה יש למכביר. במאי 2024 דווח כי בעקבות לחץ פרו־פלסטיני, האיחוד האירופי בוחן מחדש את הסכמי הסחר עם ישראל. בכירה בממשלת בלגיה הצהירה כי הגיע הזמן לסנקציות כלכליות נגדנו. טורקיה עצרה את קשרי המסחר וחסמה את נמליה לייצוא וייבוא של תוצרת לישראל. חברות רבות המובילות מטען לכאן ביטלו את פעילותן מאז פרוץ המלחמה. הייבוא מהמזרח הרחוק נתקל בקשיים עקב תקיפות החות'ים, ומספר הספינות המגיעות משם צנח באופן דרסטי.
זאת ועוד, לאחרונה התברר שהפחתת המכסים בשיעור 90% על ייבוא שמן זית, כחלק מהמאבק ביוקר המחיה, הביאה לעקירת כ־250 אלף עצי זית בישראל, ואולם החמסינים הכבדים באירופה פגעו ביבול הזיתים שם. כעת, לאחר זינוק חד במחירי שמן הזית בעולם, עד 60 שקלים לליטר, החליטה המדינה להעניק תמיכה ישירה למגדלי הזית במטרה לחזק את היבול המקומי.
מדינות רבות הבינו, לאחר הפקת לקחים כואבת, שאי אפשר להסתמך רק על ייבוא. גם הלקח שלמדנו על בשרנו בעניין חשיבות ייצור מקומי של אמל"ח, צריך לשמש אות אזהרה
הרפורמה מוצגת כחלק ממקבץ הצעות חוק שגובשו בוועדת השרים למאבק ביוקר המחיה, ואולם בישיבת ועדת הבריאות אמרה בכנות ד"ר שרון אלרעי־פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, כי מבחינתה איכות המזון ובריאות הציבור חשובות יותר מהורדת המחירים. הדין וגם ההיגיון מחייבים כי קודם להגשת הצעת החוק, היה צורך לערוך בחינה כלכלית של השלכותיה על תקציב המדינה ועל עלויותיה לכל בעלי העניין. ואולם בחוות הדעת של רשות האסדרה נקבע כי "הניתוח לא ביסס את עיצוב החלופה [הנבחרת] על נתונים תומכים", ולא הגדיר קריטריונים לבחינת הצורך ברגולציה או יעדים מדידים לבחינת האפקטיביות שלה.
אילו נעשה הליך בחינה מסודר, היה בו כדי להוכיח שאימוץ התקינה האירופית יסכן את ביטחון המזון בישראל. התקינה תפגע בחקלאים וביצרני המזון, תצמצם את מקורות היבוא ותפגע בקשרי המסחר עם מדינות שמחוץ לאיחוד. ואולם משרד הכלכלה, שהוא המנוע הדוחף את הרפורמה קדימה, עוצם את עיניו מראיית התמונה בכללותה. מבחינת נציג משרד האוצר, ביטחון מזון הוא פיקציה גמורה, ואין חשיבות אם החקלאות וייצור המזון כאן יוסיפו להתקיים. לדידו, כדי לשמר את שטחי הארץ ולמנוע את נפילתם בידי גורמים עוינים, די בנטיעת עצים. ואולם מדינות רבות בעולם פועלות לשימור ביטחון המזון לאחר הפקת לקחים כואבת שהוכיחה כי אין להסתמך על הייבוא לבדו. גם הלקח שלמדנו על בשרנו בעניין חשיבות הייצור המקומי של נשק ותחמושת, צריך לשמש אות אזהרה.
מה שטוב לאמריקה
תוצרת חקלאית טרייה הוחרגה לכאורה מהרפורמה, אך התקנות המאומצות יחייבו את יצרני המזון בישראל לעבד רק תוצרת העומדת בתקינה האירופית. מאחר שתנאי השטח והאקלים בישראל שונים מאירופה, יהיה צורך להשתמש בתכשירי הדברה שאינם דווקא אלה המותרים באירופה. הרפורמה פוסלת תכשירים שעומדים בתקנים של סוכנות המזון האמריקנית או של סוכנות המזון והחקלאות של האו"ם בשיתוף ארגון הבריאות העולמי. לדברי אורי דורמן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, בין השאר ייפגעו קשות גידולי תפוחי־האדמה, העגבניות, הגזר, האפונה והפירות המיועדים לעיבוד מזון, כלומר החקלאות בשטחי עוטף עזה, בקעת הירדן וצפון הארץ. פיתוח זנים חדשים, עמידים יותר, מחייב השקעה במחקר ופיתוח. ראוי שישראל תהיה בחזית המחקר גם בתחום החדשני של העריכה הגנטית, תחום שאיננו מפותח באירופה, כפי שאנו מצטיינים בהשבת מי קולחין, לאחר טיהור, לשימוש חקלאי, באופן שמותיר די מים שפירים למגזר הביתי.
כדי לזכות ביחס זהה לזה שיינתן ליבוא מאירופה, יידרש היצרן הישראלי להטמיע את התקנות האירופיות לאבטחת איכות. העלויות הכרוכות בכך לא נבחנו. המחיר עלול להגיע לעשרות אלפי שקלים לתקן, בנוסף לעלות ההכנה להסמכה ועלות שמירת האיכות ברמה יומיומית. לדברי ליאור לוי, נציג יצרני המזון הקטנים והבינוניים, קיימות בישראל חברות בודדות המסוגלות להדריך ולהסמיך יצרנים, בהשקעה נכבדה. היצרנים יידרשו להוסיף למצבת כוח האדם מנהלי איכות ומנהלי בקרת איכות, יועצים לאיכות הסביבה, כיבוי אש ובטיחות, שינויי רגולציה ועוד. אבטחת האיכות במפעלים היא מטרה ראויה, אך תחילה יש צורך להכשיר אנשי מקצוע שיקדמו את ההסמכה בעלות סבירה. משרד הבריאות מודה שכיום אין בישראל די מומחים בנושאים אלה.
אביב חצבני, מנהל איגוד תעשיות המזון בהתאחדות התעשיינים, הסביר בוועדת הבריאות כי יצרני המזון מייצרים כ־65 אלף מוצרים שחלק מרכיביהם – ובהם כלל תוספי המזון, חומרי טעם וריח ועוד – מיובאים מחו"ל, רובם ממדינות מחוץ לאיחוד האירופי. משרד הבריאות יפרסם רשימת רכיבים המותרים לשימוש באיחוד האירופי, והיצרנים יידרשו להתאים את הרכיבים לרשימה. ככל שלא ימצאו רכיבים חלופיים, יהיה עליהם לפנות לוועדה מייעצת שתבחן את הבקשה. ההליך יקר, מיותר ועומד בסתירה להסכמי סחר־החוץ שישראל התקשרה בהם כדי לפתוח חסמי ייבוא ולאפשר ליצרן לבחור את הרכיבים המתאימים ביותר ממדינות שונות. יש גם סוגי מזון, דוגמת הנקניקיות או הבשר הטחון הנמכרים ברשתות השיווק, שאינם עומדים בתקן האירופי ולא ניתן יהיה עוד לשווקם.
יבואן של מזון שמיוצר או משווק במדינות האיחוד האירופי יוכל לשווקו בישראל במסלול הירוק, ללא בדיקות נוספות, וכך הרפורמה תקל מאוד על הייבוא ממדינות אלה. מנגד, הייבוא משותפות־סחר חשובות של ישראל – ארה"ב, ארגנטינה, ברזיל, קנדה ועוד – לא יהיה תחרותי. אומנם יש במדינות אלה יצרנים המייצרים עבור האיחוד האירופי, אך חלקם בין כלל היצרנים קטן, ויצרנים כאלה שירצו לייצא לישראל יצטרכו להתחייב גם להכשרת המפעל. גיוון מקורות הייבוא חשוב לביטחון המזון, ואין סיבה להפלות מזון העומד בתקינה אמריקנית או בתקנים בינלאומיים, אפליה המנוגדת להסכמי סחר החוץ שישראל התקשרה בהם.
על פי הצעת החוק, אנגלית תהיה השפה המחייבת של התקינה האירופית המאומצת. יצרנים שיסתמכו על התרגום לעברית יהיו מוגנים, במקרה של תרגום שגוי, מפני עיצומים מצד המדינה אך לא מפני תביעות ייצוגיות. באיחוד האירופי נוסח התקינה המחייב הוא הנוסח שבשפת המדינה – בכלל זה יוונית, פורטוגזית או דנית. אין לקבל שבישראל תוטל על היצרנים, רובם קטנים ובינוניים, עלות ההתמודדות עם השפה הזרה והאחריות כלפי הצרכנים.
לסיכום, מאחר שהרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" אינה נתמכת בנתונים עובדתיים ואף מסכנת את ביטחון המזון בישראל, יש לעצור את קידום הצעת החוק בוועדת הבריאות. במקום זאת, על הממשלה לדרוש ממשרד החקלאות וביטחון המזון שיגבש תוכנית רב־שנתית סדורה ומקיפה להבטחת ביטחון המזון של אזרחי ישראל.
