חצי גמר יורו 2024 מאחורינו, עם שני משחקים מצוינים ומלאי דרמה – וכעת הגמר הגדול עומד בפתח. הוא יחל מחר (א') בערב בשעה 22:00 ויסכם חודש שלם של כדורגל אירופי נהדר. בטור הקרוב נדבר על שלב 4 האחרונות, נעסוק בנקודות המפתח לגמר ונעניק תחזיות לנבחרת שתהיה אלופת אירופה החדשה.
חצי הגמר
ספרד – צרפת: 1-2 – לפני המשחק הימרתי שהיעילות המשעממת והמעצבנת של הצרפתים תגבור על היופי והאלגנטיות של הספרדים, וטעיתי. הו כמה אני שמח שטעיתי. כי לא זו רק הלה רוחה שניצחה, אלא הכדורגל עצמו שניצח. צרפת הגיעה לטורניר כנבחרת עם הסגל המוכשר והעמוק ביותר, אך עד חצי הגמר לא הצליחה לכבוש שער שדה אחד משלה. עם כדורגל כזה פשוט לא מגיע לה להיות בגמר. ספרד לעומתה, לא נספרה בכלל כאחת הפייבוריטיות לפני הטורניר, אך מהרגע הראשון הציגה את הכדורגל האיכותי והיפה ביותר לצפייה, ומגיע לה לא רק להיות בגמר – אלא גם לנצח אותו.
כאוהד ברצלונה, ביכולתי להשוויץ ולומר ש"הכרתי" את לאמין ימאל קצת לפני כולם, כלומר כשעוד היה בן 15 (היום הוא יום הולדתו ה-17, כך שלא עבר יותר מדי זמן מאז). ככזה, אני חייב לומר שלא הופתעתי מיכולותיו של מי שלבטח יזכה בתואר השחקן הצעיר המצטיין של הטורניר, שכן זכיתי לראות אותן בכל משחק מחדש במשך העונה הסדירה. עם זאת, אני מוכרח להודות שגם הלסת שלי נשמטה כשחזיתי בילד הפלא של הלה מאסיה מסובב את הכדור לחיבורים הצרפתיים, משל היה זה תרגיל קליל בשיעורי הבית (מה שהוא כנראה באמת עשה למחרת המשחק). השער שלו, בתוספת מבצע אישי נהדר של דני אולמו (גם הוא, אגב, בוגר האקדמיה של ברצלונה), העניקו לספרד את המקום בגמר, כאשר בישול מוקדם של אמבפה לקולו מואני לא הספיק לצרפת.
אנגליה – הולנד 1-2 – כאן דווקא צדקתי בהימור, כאשר אנגליה אכן שוב לא הרשימה ושוב ניצחה בעור שיניה. הפעם זה קרה ב-90 דקות בלבד, או יותר נכון ב-90 דקות ו-3 שניות, עת כבש אולי ווטקינס המחליף את שער הניצחון עבור שלושת האריות. מאמן האנגלים, גארת' סאות'גייט, שזכה (ועדיין זוכה) לקיתונות של ביקורת לאורך כל הטורניר על יכולת נבחרתו, הכניס גם את המבשל קול פאלמר ונראה שהוא ראוי לקצת יותר קרדיט מהמבקרים, אשר על כן במבחן התוצאה – אנגליה בגמר יורו נוסף.
זה החל טוב דווקא עבור ההולנדים, כאשר צ'אבי סימונס (עוד בוגר לה מאסיה, מי היה מאמין) שלח בדקה ה-7 פצצה מחוץ לרחבה לרשת של ג'ורדן פיקפורד, אך נראה שזה דווקא היה מה שהעיר את האנגלים וגרם להם להתחיל לשחק כדורגל, כנראה הטוב ביותר שראינו מהם במשך כל הטורניר. עבירה על הארי קיין ברחבת האורנג' עשר דקות מאוחר יותר (שההולנדים טוענים שלא הייתה, לדעתי כן) אפשרה למלך שערי אנגליה לדייק מהנקודה הלבנה ולסלול את דרכה בחזרה למשחק. המחצית השנייה התנהלה בעצלתיים ונראה היה שאף נבחרת לא רוצה לנצח בתום הזמן הרגיל, אך פעם נוספת הגיע הגיבור הבריטי התורן ברגע האמת, הקפיץ את הממלכה – ושלח את ההולנדים המאוכזבים הביתה.
הגמר: ?Is Football Coming Home
ספרד – אנגליה: בדומה לחצי הגמר בין ספרד לצרפת, גם הגמר מספק לנו מעין שני הפכים. אנגליה טרם התמודדה ביורו הנוכחי נגד נבחרת ברמתה של הלה רוחה. כמו כן, היא התקשתה לנצח בכל משחקיה, כאשר הולנד היא בעצם הנבחרת השנייה בלבד בטורניר עליה היא הצליחה לגבור ב-90 דקות. לא הכדורגל הוא שהביא את שלושת האריות לגמר אלא האופי.
ספרד, לעומתה, פגשה כמעט את כל הנבחרות הבכירות בטורניר; איטליה וקרואטיה בשלב הבתים, גרמניה ברבע הגמר וצרפת בחצי. יתרה מזאת, בכל המשחקים (למעט נגד גרמניה, שם המשחק היה שקול) היא הייתה עדיפה על יריבתה וניצחה עם תצוגות מרהיבות ומשכנעות. הכדורגל הוא שהביא אותה לגמר.
ולמרות זאת, קשה לחזות מי תנצח. ספרד אמנם מגיעה כפייבוריטית, אך האופי והווינריות שהובילו את אנגליה עד לכאן – עשויים גם להיות אלו שיעניקו לה את התואר. האוהדים הנייטרליים ירצו שהנבחרת הטובה יותר תזכה, אך מנגד, רומנטיקנים רבים ישתוקקו לראות את התגשמות המשפט הלא ממומש וארוך השנים – It's Coming Home.
נקודה נוספת שכדאי לשים לב אליה היא קרב אישי בין שניים מכוכבי הנבחרות – ג'וד בלינגהאם האנגלי ורודרי הספרדי. אם אנגליה תזכה ביורו, הווינר הגדול ביותר של הכדורגל האירופי השנה יציב את עצמו בעמדה ממשית לזכייה בכדור הזהב (במיוחד לאחר שחברו לריאל מדריד, ויניסיוס ג'וניור הברזילאי, אכזב והודח ברבע גמר הקופה אמריקה). אך אם ספרד תזכה, מנייתו של הקשר האחורי הטוב בעולם – שנתן עונה אדירה במדי מנצ'סטר סיטי ומצטיין במדי הלה רוחה ביורו – תקפוץ פלאים וגם הוא יוכל לטעון לתואר האישי היוקרתי ביותר בענף.
אז האם הכדורגל חוזר הביתה? או שאולי מגיע תור זהב ספרדי חדש, כמו השושלת של השנים 2008-2012? כאוהד ברצלונה (הזכרתי את זה פה במקרה בעבר?) אשמח לראות את ספרד זוכה, והפעם גם אחרוג ממנהגי ואהמר שמה שאני רוצה שיקרה – באמת יקרה. אינני יודע אם תחל כאן שושלת ספרדית חדשה, אך לדעתי אנגליה תיאלץ להמשיך לחפש את אליפות אירופה הראשונה שלה ותואר ראשון מאז 1966. כמו כן, קללת הארי קיין – שטרם זכה בתואר קבוצתי בקריירה – תמשיך לרבוץ עליו אחרי הטורניר, אך לדעתי תישבר בעונה הקרובה עם באיירן מינכן. קרוב לוודאי שעצם ההימור שלי עכשיו נגד הממלכה יעניק לה את הגביע (כי בכל זאת…), אך נגלה זאת בקרוב מאוד.
בטור הבא נחזור לסכם את גמר היורו, נראה עד כמה טעיתי (או צדקתי), נדבר על אלופת אירופה החדשה וניפרד מחגיגת הכדורגל של החודש האחרון.
