מעשה שהיה כך היה: הורים לילדים במערכת החינוך הממלכתית, הניחו במהלך אחד הלילות בשבוע שעבר ספרי תנ"ך ריקים בפתח עשרות בתי ספר בתל אביב והמרכז, ולצידם שלטים המוחים על צמצום עד היעלמות מוחלטת של לימודי התנ"ך. האירוע התקיים על רקע הדיון הראשון של הוועדה המיוחדת בכנסת לחיזוק הגות ומסורת יהודית במערכת החינוך, שנדרשה להתכנסות חירום להצלת מעמדו של התנ"ך וכבודו. הורים רבים הופתעו לגלות כי מקצוע התנ"ך, שהיה בעבר עמוד התווך של החינוך היהודי, אינו נלמד בבתי הספר של ילדיהם.
כך צוטט באתר הידברות (יצחק איתן, 9.7.24): "הופתענו מאוד לראות עשרות מערכות שעות מיותמות משיעור תנ"ך. נתוני מחקר עדכני של מרכז יכין ודיווחי הורים שהגיעו לארגון מאירים, מצביעים על כך שמספר השעות המוקדש לתנ"ך קטן משמעותית, ובמקרים מסוימים הוא כלל לא נלמד. מחאתם של ההורים דורשת את השבת הכבוד ללימוד התנ"ך בתוכנית הלימודים".
התנ"ך הוא סלע שמירת זהות קיומנו. התנ"ך הוא תשתית צדקת שיבתנו לציון, הוא תשתית המשפט המוסר והצדק לדמותם של עמנו ומדינתנו. סמלי זהות הלאום של מדינתנו שאובים מהתנ"ך – הדגל והמנורה. התנ"ך הוא א-פוליטי, א-רליגיוזי, א-מגזרי. התנ"ך הוא של כולנו.
סופרים ומשוררים שחבשו כיפה שקופה, שאבו את השראתם הספרותית מהתנ"ך – שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק, נעמי שמר, מאיר שלו, יהודה עמיחי, יורם טהרלב ורבים אחרים. שירים רבים המהדהדים באוזנינו, מקורם בתנ"ך – יחזקאל של החלונות הגבוהים, דוד ושאול של אהוד בנאי, מים לדוד המלך של הגשש החיוור, העוקד הנעקד והמזבח של מאיר בנאי, עגל הזהב של אהוד בנאי, אבשלום של מוטי פליישר, עקידת יצחק של נעמי שמר, אברהם ושרה של אריק איינשטיין, משה משה של להקת הנח"ל ועוד רבים שתקצר היריעה למנותם.
גדולתו של התנ"ך בכך שאיננו מייפה את המציאות, ומנגיש לנו המציאות לדורותיה בשקיפות מלאה.
הנה כי כן, המורים והמחנכים המיתולוגיים בהתיישבות העובדת בראשית תחיית הציונות בארצנו, התייצבו בכיתת תלמידיהם כשהם אוחזים בשתי ידיהם – מעדר ותנ"ך. כך התנ"ך נוכח בשיר משנת 1912: "פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת, תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת, פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר, חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר, פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה".
התנ"ך שוכן כבוד בהיכלי האקדמיות בעולם, בזיקה לאירועי למידה מכוננים, כך למשל, סיפור יוסף במצרים בספר בראשית, הוא עולם תוכן וידע ללמידה כיצד יש לנהל מדינה בחירום. כך גם מצוות השמיטה והיובל, על ערכיהן החברתיים, התפיסה המאקרו-כלכלית והצדק החברתי, מעטרת בכבוד אקדמיות במערב.
הדרת לימודי התנ"ך מתוכנית הלימודים של בתי הספר הממלכתיים, כמוה כשבירת הלוחות בני זמננו. התנ"ך מלמד אותנו ששבירת הלוחות על ידי משה אירעה בעקבות חטא עגל הזהב. והנה תסמונת עגל הזהב בימינו, משפיעה על מתן בכורה ודגש ללימודי תוכן, המקנים כלים ומיומנויות של הישגיות, תחרותיות והצלחה חומרית בחיים, על חשבון התנ"ך.
אמנם אנו עדים לנקודות אור, למשל בדמותה של החברה לחקר המקרא בישראל שנוסדה בשנת 1950. בראשות החברה עמדו בעבר נשיאי המדינה יצחק בן צבי וזלמן שזר. נשיא החברה והרוח החיה בה, היה ראש הממשלה דוד בן-גוריון. כך גם במיזם 929 שמנגיש את התנ"ך בישראל ומצליח לחדור ללבבות. אך לא די באלו.
התנ"ך קורא לראשי מערכות החינוך, האחראים על ילדי ישראל היקרים – אייכה?!
הגיעה השעה לפנות לכנסת ישראל לחוקק את חוק לימוד התנ"ך, כלימודי ליבה וחובה לדורות, שיבטיח שעם הנצח לא יפחד מדרך ארוכה. אומרים שמה שקורה לנו מאז ה-7 באוקטובר הוא אירוע תנ"כי. אם לא נלמד תנ"ך איך נדע?
התנ״ך שלנו התבייש ועלינו לתבוע את עלבונו.
