כשאנדרדוס, בנצי גופשטיין ונעמי שמר חברו יחד

הילד קדח מחום והשאיר אתכם ערים כל הלילה, כך שלא הספקתם לקרוא את העלונים? אנחנו כאן כדי להשלים לכם את כל מה שפספסתם ורציתם לקרוא, וגם את מה שלא. 

השירים המשחקים, איפה הם עכשיו?

אי אפשר היה לראות את סטנד העלונים השבת מבלי לשים לב לפרצופו של יאיר יעקובי מופיע בתוך כפתור הפעלה דיגיטלי. ליריית הפתיחה של הקמפיין למוצר החדש מבית אינטרנט רימון – שנקרא "SHIELD" בחרו אנשי השיווק לרכוש את העטיפה של ארבעה מעלוני השבת: עולם קטן, שבתון, מצב הרוח ושביעי. אז מי נותר בחוץ? גילוי דעת וקרוב אליך מאותו בית יוצר, נופשים וגם 471. האם המוצר החדש של אינטרנט רימון, שמספק בקרה עבור ההורים על זמני המסך של הילדים וסינון לאינטרנט בהתאמה אישית לכל מכשיר, לא יכול להתאים לקוראי העלונים שלא נעטפו? או שאולי אלו שיקולי התקציב שהביאו אותם להשקיע דווקא בעלונים הנקראים יותר? יש כאן פילוח מגזרים מדויק או שמדובר בהערכת השווי של העלונים? לא יודע.
אני לא חושב שאנשי קרוב אליך וגילוי דעת לא יכולים למצוא את עצמם כקהל היעד של מוצר חדש מבית אינטרנט רימון. מה שבטוח, זה לא הכבוד של שאר העלונים שסירבו להצעה לעטיפה שעשויה להתפרש כקצת רופסת, כי כמו שאנחנו מכירים את המודלים הכלכליים של ענף העלונים – הם לא יכולים להרשות לעצמם לסרב.

ואם כבר מדברים על הפרסומת החדשה, בואו נדבר על הבחירה של אינטרנט רימון ביאיר יעקבי להיות הפרזנטור. נפתח בקצת היסטוריה: ההרכב הקומי "אנדרדוס" הכיל ארבעה גברים שהופיעו בחיינו לראשונה בשנת 2012. התופעה המגזרית החדשה – לקחת מערכונים שכולם עשו עד אז רק בשבת זכור בישיבה או בשבת ארגון על במת הסניף, לצלם אותם, ולהעלות לרשתות – הייתה להצלחה מטאורית. בלט מעל כולם השיר שמאז ועד היום הוא יקיר המדור: שיר הסמס. על הלחן של השיר הלועזי החם של אותה תקופה -Fifty Ways to Say Goodbye – הולבשו מילים שלקוחות לכאורה משאלות שנשאלו רבנים בעלוני השבת; "האם לצאת עם מאיה? האם מותר לי במקביל לצאת עם חיה? / מה אשתי מתכוונת כשהיא רוצה שמנת? / אתה לא רוצה להיות שם כשהיא מתעצבנת" וכו'.
בשנים שאחרי הפריצה ההרכב המשיך להוציא שירים נוספים העוסקים בנושאים בוערים אצל המגזר הסרוג ביניהם סנדלי שורש, דייטים ועוגיות קוקוס בפסח. ההרכב, שמאז ועד היום נעשה לסמל להומור מגזרי (טוב, לא בתחרות גדולה), עבר כמה תהפוכות במהלך השנים וכיום חוץ ממופע חנוכה לילדים, נראה שכל אחד מהם פועל בנפרד. נדב נוה מככב בסרטוני טיקטוק יחד עם ילדיו, מתן צור מפעיל ערוץ יוטיוב גדול ומעלה מופעי סטנד-אפ, ויאיר יעקבי מחזיק טור שבועי קבוע ב"בשבע" ומעלה אף הוא מופעי סטנד-אפ, וגם אשר בן-אבו נכנס לסצנת הסטנד-אפ (כולל דמותו מסרטוני הרשתות של "הרב חיים דב בעאר וייס"). ועדיין איכשהו נדמה שהבולט מבין חברי ההרכב היום הוא אכן יעקבי. עכשיו נשאר רק לברר מי בחר את הילד שהועמד לידו (שאטרסטוק?).

פוּקְסְיוֹנֵר

בשעה טובה ומוצלחת סיים השבוע את תפקידו האלוף יהודה פוקס. לאחר שלוש שנים בתפקיד אלוף פיקוד מרכז. עצם היות היישובים ביהודה ושומרון תחת שלטון צבאי, מקנה לאלוף כוח גדול ביכולת שלו להחליט מה מתרחש ביישובים, המאוישים בעיקר במגזר הדתי-לאומי. החל מסוגיית הפועלים הפלסטינים ועד ההתנהלות עם הרכבים הגנובים, אלוף פיקוד המרכז הוא הפנים שאליו נשואות עיני כל תושבי יהודה ושומרון בכל מה שקשור בחיכוך עם הערבים.

מעלעול בעלוני השבת, עושה רושם שהמגזר לא ממש מרכין ראש עם עזיבתו של האלוף פוקס את התפקיד. אילו היה מדובר רק בגילוי דעת, שמייצג את הימין הקשה יותר – החרשתי. אך כאשר בעולם קטן נתנו לאלישע ירד להקדיש את כל המדור שלו לדוגמאות אינספור לטעויות שעשה האלוף במהלך הקריירה, ובמצב הרוח חגי הוברמן מספר לנו שגם הוא התעצבן על הנאום של פוקס – הרושם הוא שמדובר בהסכמה מקיר לקיר. בהצלחה בהמשך.

כל חיוך שלך אצלנו חג

בשבועות האחרונים דיברנו על הירידה של עולם קטן ממעמד הקונצנזוס המגזרי. במקביל, נראה שיש עלון חדש שטוען לכתר: קבלו את שביעי. אז איך מרכיבים את המיינסטרים הדתי-לאומי אתם שואלים? קודם כל ולפני הכל מדברים הרבה על שכול, בכל שבת. השבת הובא ראיון עם יוסף חדאד, הערבי-הישראלי שעושה הסברה ברשתות, שאי אפשר שלא לאהוב. ובשער, המשוררת הלאומית – נעמי שמר. ובכן, מה יותר קונצזוס ממדליק משואה ומשוררת לאומית מתובלים בשכול?

מכל מקום, כתבה על נעמי שמר לציון 20 שנה ללכתה קיבלנו גם בשביעי וגם בעולם קטן. שני העלונים ציינו את החיבה הגדולה של שמר לרעיון שהשיר "על כל אלה", ובעיקר השורה האלמותית מתוכו "אל נא תעקור נטוע" נעשתה לסמל המאבק של גוש אמונים כנגד הפינוי מסיני, ובהמשך גם אוזכרה רבות בגירוש מגוש קטיף, בעוד שהיו קולות שהתנגדו לעניין. בעולם קטן גם סיפרו על העלייה של שמר לסבסטיה והכתיבה של השיר "איש מוזר" במיוחד בשבילם. בשבתון הייתה המלצה לטיול בסובב כנרת לזכרה של שמר – כך שכל שנשאר לנו הוא לגלות שגם היא שמה את הפק"ל קפה שלה בשקית של סנדלי שורש, והיא יכולה רשמית לקבל את התווית המגזרית.

הלהבה עדיין בוערת

במצב הרוח נשבה רוח חדשה-ישנה השבת: בנצי גופשטיין חזר לכתוב את טורו השבועי. הוא מספר לנו על סיבת היעדרו: "הסנקציות האנטישמיות שהטיל עליו ועל ארגון להב"ה ממשל ביידן" – הן שגוזלות ממנו את זמנו. בטור הוא מפרט עבור קורא כלשהו מהבית הלבן את פועלו של הארגון שהוא עומד בראשו – ארגון להב"ה: הצלת יהודיות מזוגיות עם ערבים. המקרים שהוא מביא הם קשים, ועם יד על הלב, עבודתו חשובה. הפנייה לממשל באמת מרגשת ונוגעת ללב, ואין לי ספק כי כל אחד מהאחראים לסנקציות, אם רק יקרא על פועלו של גופשטיין וארגונו – יסירו את המגבלות. כבר היינו בדרך לדואר לשלוח את הטור לבית הלבן. אלא מה? את המאמר שלו הוא סיים בפסקה שנפתחת כך: "אז לנשיא הדמנטי ביידן, ולשאר האנטישמים באירופה:", מה שגרם לנו לחזור על עקבותינו.

צופה פני עתיד (הפינה שבה אני מהמר מה יעסיק את העלונים בשבועות הבאים): שבתון הפתיעו אותנו השבת עם שתי כתבות שלרגע נראות שמישהו בעלון המבוגר יחסית מנסה לקרוץ לצעירים, או לפחות לספר לחבר'ה מה עושים הצעירים של היום. היו שם כתבה על ארבע עגלות קפה (של מילואימניקים, בסדר), טרנד שהתחיל בערך בתקופת הקורונה, וכתבה על כיפות הברבוש שפשטו על המגזר בערך החל משנת 2019. ובכן, שנספר להם כבר על שוק מחנה יהודה בחמישי בערב ועל פסטיבלי הבירה שהגיעו להתנחלויות או שניתן להם לגלות לבד? כל זאת ועוד, בשבוע הבא.