כדור הארץ מורכב משלוש שכבות: ליבה, מעטפת וקרום. הליבה היא כנראה כדור מתכת נוזלית בחום של 6,000 מעלות צלזיוס; היא לא צפויה לכבות במיליארד השנים הקרובות. מעליה נמצאת המעטפת, שכבה חמה ונוזלית למחצה, ומעליה הקרום הסלעי שאנו חיים מעליו. מה אם היינו יכולים להשתמש בחום האדיר של המעטפת לצרכינו?
בני־אדם מנצלים את חום כדור הארץ זה אלפי שנים: מעיינות מרפא חמים, כמו אלו בחמת־גדר או בבודפשט, משתמשים במים שמתחממים במעבה האדמה, לפני שהם פורצים אל פני השטח. אבל עד כמה שהמעיינות הללו נעימים, הם לא מנצלים את מלוא הכוח של האנרגיה הגיאותרמית. את החום שלה אפשר לרתום להנעת גנרטורים ולהפקת חשמל, וכך לספק שפע של אנרגיה ירוקה, רציפה ואמינה.
עד היום, פוטנציאל האנרגיה הגיאותרמית היה מוגבל. תחנת הכוח הגיאותרמית הראשונה הוקמה באיטליה ב־1913. במשך השנים נוספו עוד תחנות כוח גיאותרמיות, אך התעשייה כולה נותרה תעשיית נישה, פתרון בוטיק. אף שכמות אדירה של חום לכודה במעבה האדמה, אנרגיה גיאותרמית מנוצלת לשבריר מאספקת החשמל העולמית. באיטליה היא מספקת רק 2 אחוזים, ובארה״ב פחות מ־0.5 אחוזים.
הסיבה לשימוש המועט באנרגיה גיאותרמית היא התלות במאגר מים תת־קרקעי טבעי, ״מאגר הידרותרמי״. הדרך היחידה להשתמש בחום כדור הארץ להפקת חשמל היא לאסוף מים המתחממים במעבה האדמה, להוציא אותם כקיטור ובכוחו לסובב טורבינה שמניעה גנרטור המפיק חשמל. ללא מאגר מים כזה, אי אפשר להשתמש בחום האדמה.
בשנים האחרונות מסתמן שינוי. כמה חברות לוקחות טכנולוגיות שפותחו בתעשיית הנפט, בתחום הפקת הנפט מפצלי שמן, ומשתמשות בהן ליצירת מאגרים הידרותרמיים מלאכותיים. שתי טכנולוגיות נמצאות במרכז המאמץ: סידוק הידראולי וקידוח אופקי.
בסידוק הידראולי מוזרמת תערובת של מים, חול וחומרים אחרים לתוך באר, ואז התערובת נדחסת בלחץ גבוה. הלחץ סודק את הסלע מסביב לבאר והחול חודר לסדקים ושומר עליהם פתוחים. בתעשיית הפצלים משתמשים בסידוק הידראולי כדי להפיק נפט מפצלי השמן. בתעשייה הגיאותרמית משתמשים באותם הסדקים ממש כדי לפתוח שכבות סלע חם למעבר מים.
כדי להגביר את סדיקת הסלע, בתעשיית הפצלים ובתעשייה הגיאותרמית קודחים באופן אופקי, ולא רק אנכי. אחרי שמגיעים לשכבת הסלע הרצויה קודחים לאורכה ולרוחבה, במקום לעומקה. בתעשייה הגיאותרמית קידוח אופקי יכול להגדיל מאוד את כמות המים שאפשר לחמם במעבה האדמה, מה שמגדיל את הכדאיות הכלכלית של קידוח עמוק.
מה הפוטנציאל של השינויים הללו? משרד האנרגיה האמריקני מעריך שאם הטכנולוגיות יבשילו והתעשייה תצליח להתגבר על כמה קשיים טכניים חשובים (ובראשם ניהול המאגר ההידרותרמי המלאכותי), אנרגיה גיאותרמית תוכל לספק בין 10 ל־20 אחוזים מאספקת החשמל של ארה״ב. זה לעומת 0.4 אחוזים היום. זה יכול להיות מקור אנרגיה ירוק, רציף, שאינו תלוי בתנאי מזג האוויר – והוא צפוי להספיק לנו לפחות עד מותה של השמש.
