סרטון של הניה שוחט בתאגיד על חרדים במקום העבודה, והצעת החוק של גפני לייעד משרות לחרדים בכל חברה ממשלתית ורשות מקומית, החזירו אותי בגעגוע לארבע השנים שבהן ניהלתי בעיקר חרדים, במנהל הנדסה בית שמש תובב"א.
מפה לשם, הנה כל מה צריך לדעת כשמנהלים עובדים חרדים. חשוב לי להדגיש שאף אחד לא חייב להסכים עם המסקנות שלי. זה אוסף תובנות שלמדתי על בשרי מניהול של כ-60 עובדים מתוכם כ-40 נשים חרדיות וכ-10 גברים חרדים (היתר מסורתיים, חילונים ודתיים לאומיים), והן עזרו לי מאוד בניהול רתימה והנעת הצוות לעבודה טובה עד כמה שאפשר בשלטון מקומי.
יש לכם חרדים במשרד? אתם חרדים לשלומם? הניה שוחט הכינה מדריך קצר של עשה ואל תעשה pic.twitter.com/WsqCjmLxSa
— כאן (@kann) July 15, 2024
לנהל ולא לחנך
כשאתם מנהלים חרדים, קודם כול ומעל הכול אמצו את הגישה: ניהול הוא לא חינוך – הוא ניהול. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל כשמנהלים חרדים נתקלים בהמון סיטואציות אישיות שזרות לנו, החילונים, וקשה לפעמים שלא לומר משהו ״חינוכי״. אז לא. זה לא תפקידכם. סתמו את הפה ותתרכזו בתפקיד שלכם ובאינטרס שלכם מהעובד – שבסופו של דבר הוא תפוקות.
לשוֹני ביננו צריך להתייחס ביובש, בלי דרמה, בלי רגש (מקסימום בהומור), לקבל אותו כעובדה קיימת ופשוט ללמוד אותו במהירות האפשרית ולעבוד עם זה כמו שזה. נקודה. הם לא שאלו על הקעקועים שלי, אני לא על הפאות שלהם ואין אירוע. מתקדמים.
סדר עדיפויות פטריארכלי
לרוב, בסדר העדיפות של העובדת החרדית עומדים בראש ובראשונה המשפחה שלה, בעלה והערכים החרדיים שעליהם גדלה. אם כמנהל תעמיד אותה בפני בחירה בין העבודה לבין אחד מאלו – אתה תפסיד, נקודה. מבחינת העובדת החרדית מקום עבודה הוא קודם כול אמצעי לפרנסה, הוא לא בהכרח מטרה. ואם הוא עשוי להזיק למשפחה או לסדוק ערכים אחרים – היא תבחר בבית ואתה תאבד את העובדת. זה היה משהו שהכנסתי לי לראש תחת הקטגוריה שימור עובדים וזהו. עבדתי עם זה.
זה אומר שכל דבר וכל שינוי במקום העבודה והתנאים בו ייבחנו בפרספקטיבה הזאת על ידי הרב שלה ובעלה, לעיתים קרובות שניהם. כל שינוי, גם שינויים שאתה כמנהל בכלל לא אמור להתייעץ איתה עליהם. זה עשוי לעצבן ולהרתיח, אבל אני ממליצה כאמור לנטרל רגש ופשוט לקחת את זה בחשבון.
הייתה לי עובדת מעולה שיום אחד הודיעה לי שהיא מתפטרת. ככה. לא הבנתי מה לעזאזל קרה, והיא לא הסכימה לומר – רק אמרה לי שהיא התייעצה עם בעלה והוא אמר להתפטר. הלכתי הביתה וניסיתי לחשוב מה יכול היה לקרות, ואז הבנתי: בערך חודשיים לפני כן מנהל האגף שלה הפך מאישה לגבר, כי גייסנו מנהל חדש ונבחר גבר, מה לעשות. לאחרות זה פחות הפריע, לה יותר.
ניגשתי אליה למחרת ואמרתי לה: נניח שאני מעבירה אותך לעבוד תחת מנהלת אישה, את נשארת? היא אמרה שכן. בלי הרבה שאלות ובלי הרבה הסברים זה מה שעשיתי – היא עברה למחלקה אחרת למדה מהר את התפקיד נמצאת בו עד היום ועושה חיל.
היו לי כל מיני מקרים שבהם בעלים היו חלק מההחלטות הניהוליות שלי כלפי הצוות, לא רק בענייני צניעות אלא גם ענייני שלום בית רחבים יותר.
שמחות ומתנות לעובדים
לידות הן אירוע משמח, אבל לא אירוע קריטי לעובדת החרדית ואין צורך לקנות כל פעם מתנה/פרחים או לעשות מזה אירוע ניהולי. זה נחמד אבל יקרה בעזרת השם גם בשנה הבאה, אז יש לקחת בפרופורציה. אירוסין וחתונה לעומת זאת, אירוע סופר מגה אולטרה מרגש חשוב, ברמת הפסטיבל שאינו נגמר.
באחד החודשים הראשונים שלי בתפקיד, נולדה בת לאחת המזכירות וביקשתי מהמזכירה השנייה לשלוח לה פרחים בשם האגף. היא הסתכלה עלי כאילו אמרתי משהו ביפנית, אז שאלתי אותה מה קרה. היא אמרה לי: מה זה 'פרחים'? כמה את רוצה להוציא? אמרתי לה: לא יודעת… 250 ש"ח?
בשלב הזה היא כמעט נפטרה בעמידה, ועל אף שאני הייתי המנהלת והיא המזכירה היא הודיעה לי שבחודש הקרוב עומדות ללדת כחמש עובדות באגף ואם אני חושבת שמהקופה הקטנה נוציא כל פעם סכום כזה אני טועה, ומקסימום אפשר לשלוח בונבוניירה יש עכשיו מבצע עשר במאה ביש חסד, ובכלל הן כולם ילדו שוב בשנה הבאה אז חבל על הכסף. תרימי לה טלפון תגידי ומזל טוב ונסגור את הסיפור. כך אמרה ואני את שלי למדתי.
בארבע שנים היו במנהל הנדסה למעלה מחמישים לידות. בשלב מסוים איבדתי ספירה.
לעומת זאת, היה לי חתן אחד ושתי כלות באגף. עובדת שהיא כלה זה לא סתם, זה מעבר מאוד מאוד משמעותי בחייה של בחורה חרדית וצריך לשים לזה לב.
היעדרויות
הריונות, לידות וחופשות לידה
בארבע שנים עברתי בבית שמש כ-40 חופשות לידה של עובדות שונות, עם חלקן יותר מחופשה אחת. העובדה הזאת דורשת ניהול תמידי. בכל רגע נתון ידעתי מי העובדות ההריוניות שלי, באיזה שבוע הן, מתי הן עתידות לצאת לחל"ד, מי מחליפה אותן (היינו קוראות לזה מי החמש שבדרך ומי החמש שבחוץ) ומתי הן חוזרות. זה קשוח. מאוד. היתרון היחיד הוא שהן עובדות עד יום הלידה וחוזרות מייד בסיום חופשת הלידה הרשמית, ולרוב חוזרות חלק אין הסתגלות ואין עניינים. מאחוריהן קיים מערך משומן שיודע לתפעל את התעשייה הזאת.
אני מודה שברמה האישית כמנהלת אישה, הייתי גאה ביכולת שלנו להתמודד עם זה וביכולת שלי להיות יצירתית עם זה בכל פעם מחדש. זה היה לי קריטי כמנהלת. אין אפס – זה לקח ממני תשומת לב ניהולית רצינית. ואני משערת שליזמי הנדל״ן שעבדו מולנו היה פחות קל.
אעיר גם שהעובדה שכולן בהריון בקצבים האלו לא דורשת רק התייחסות לאלו שבהריון, היא דורשת אקסטרה התייחסות לאלו שלא נכנסות להריון… כי זה בולט וצועק ושובר את הלב. במיוחד מפני שפעמים רבות הן אלו שנושאות את העומס בעבודה בגלל היולדות. בחברה שמקדשת ילודה ומשפחה גדולה, המנגנון הזה הוא מעשה ניהולי כמעט נבזי, ונדרשתי לסוגיה לא פעם ולא פעמיים.
חגים ומועדים
חנוכה זה חג חג, עובדים חרדים ייעדרו מהעבודה כל יום כבר בצהריים.
פורים זה בכלל המידברן שלהם, תשכחו מהצוות, אין עובדים. הגברים חזרו לי מטושטשים יומיים אחרי זה. אם הייתי יכולה להוריד שם שתי סטירות ודלי מים קרים לכל אחד זה היה מועיל, אבל לא יכולתי. בקיצור, מדובר במגה חג.
פסח זה כמו אצלנו, דרמה דרמה דרמה, אבל לא שמתי לב למשהו מיוחד.
ביום השואה לא עשיתי עניין, לא באתי לחנך. בסופו של דבר חרדים אכלו שואה יופי-יופי באירופה, זה לא אומר שהם יציינו את זה ביום שקבעה המדינה. זה המצב, אני לא נכנסת לזה, לא הכרחתי אף אחד מהם להגיע לטקס העירוני ולא ציינתי אף פעם משהו מיוחד באגף. חטפתי על זה מהמנכ"לים שהיו לי אבל אני עדיין עומדת מאחורי זה.
יום הזיכרון. קשוח מאוד, אבל אותו עיקרון. אני עמדתי בחדר שלי בטקס, לא חיפשתי מי עומד ולא ניהלתי רשימות. בשנה האחרונה שלי בתפקיד הקראתי איזה טקסט באחד הטקסים בעיר, ונדהמתי שעובדים ועובדות חרדים מהאגף שלי באו לכבד אותי ואת הטקס הקשיבו ועמדו – וזה בעיניי מוכיח הכול: אל תחנכו, הכבוד ההדדי יעשה את שלו.
אוכל
איך כולם במגזר הזה לא מתים בגיל 18 מהאוכל הכה לא בריא שהם אוכלים, באמת ריבונו של עולם שיעזור לי. מנהלים חרדים? תתרגלו להרבה קמח לבן, סוכר לבן, לחם לבן, חלב פרה, מלא-מלא שתייה ממותקת, חטיפים פשוטים ופחמימות. הרבה הרבה פחמימות (מזוינעס בעגה החרדית, בורקסים ורוגעלך). באמת אכלתי כמו ילדה בת ארבע. לכאורה לא ממש סוגיה ניהולית, אבל בכל הקשור להזמנת כיבוד בישיבות וכו' – קחו בחשבון שאם לא תבקשו מהצוות ספציפית משהו אחר, זה מה שיהיה. כשביקשתי היה אחרת ועשו מעולה ובריא.
נשים
ניהול נשים באופן כללי נדרש להמון התייחסות שחסרה בהרבה מקומות תעסוקה. לרוב אנחנו מסתדרות עם מה שיש, אבל כשמנהלים חרדיות והרבה – זה נדרש ליחס. מקום העבודה שלכם צריך להיות מותאם לנשים בקטע מוגזם, הרבה יותר ממה שדמיינתם – לא כדי להיות נחמד, כי זה יהפוך את העובדות ליעילות יותר.
כמעט כל אשה חרדית בגילאי פוריות, אם היא לא בהריון היא מיניקה וזה אומר שהיא שואבת חלב ואם יש כמוה עשר או עשרים אני ממליצה מאוד לייחד חדר שאיבת חלב עם מקרר מוגדר וכו'. היה לנו כזה, עשה מאוד טוב לצוות.
כבוד
חרדים חיים בחברה סגורה וקהילתית באופן הדוק מאוד, הם שזורים זה בזה בכל כך הרבה רמות – זה בלתי נתפס אילו קשרים והכרויות שחוצות ערים, ארצות ויבשות יש שם. אנונימיות היא מושג שכמעט לא קיים בחברה חרדית. כלום לא אנונימי. כל דבר שתגיד או תכתוב לעובד החרדי שלך – מבחינתו כולם יודעים.
ובמגזר שבו הפרטיות כמעט ולא קיימת, לשמך הטוב יש חשיבות עצומה לא רק עבורך אלא לכל בני המשפחה שלך. כמנהל אתה חייב להיות רגיש, זהיר ומודע פי מאה. שיחות קשות, פיטורין, יש לנהל ברגישות יתר, וכדאי להתייעץ עם מישהו חרדי שנמצא בסביבת הניהול שלכם איך כדאי לטפל בזה עם האיש הזה והזה. גם בסוגיות פשוטות לכאורה, שכחילונית לא חשבתי שיש בהן פוטנציאל הסתבכות, יכול להיות לגמרי עניין ובלי לשים לב אתה אלול לבזות בנאדם בצורה קיצונית ביחס לחרדים, ואפילו לא תדע את זה. קרה שעובדים שלי רצו לגשת למכרזים וביקשו שאגיד להם אם אני לא מתכוונת לבחור בהם, כי אז הם ימשכו את המועמדות כדי שלא להתבזות. לתומי חשבתי שלא להיבחר לתפקיד זה דבר שקורה, אבל בחברה חרדית זה יכול להיתפס אחרת.
בנוסף, חרדים מאוד מאוד מכבדים היררכיה, מאוד. כמהנדסת עיר זכיתי לכבוד שביני לבין עצמי הצחיק אותי ממש לפעמים. הלו, תירגעו, אני כולה ענבר פרום דה בלוק! ובכן, לא. לקח לי זמן להבין את זה: מילה ממני היא מילה ממהנדסת העיר!! פגישה איתי היא פגישה עם המלכות, לא פחות!
קרה לי לא פעם שמהלחץ בלו"ז ביטלתי פגישת עבודה שנקבעה מראש עם עובדים חרדים, שנפגעו מאוד כי הם ציפו וחיכו לזה ומכבדים אותי כל כך כמנהלת, שכל פגישה איתי נלקחת בשיא הרצינות וכובד הראש.
תקשורת
משכורת ושכר
זה באמת רלוונטי לכולם ועדיין – ניהלתי כל כך הרבה עובדות שהיו מפרנסות יחידות ועיקריות. טעויות בשכר לעובדים כאלו קריטיות ברמת פיקוח נפש, ואני לא מגזימה. לקחתי את הנושא הזה בכובד ראש, ובכל פעם שהייתה בעיה השתדלתי לטפל אישית במידת האפשר. אולי זה מוגזם, לא יודעת, אני הרגשתי שוני ולחץ בהיבט הזה.
שעות עבודה
