לפי הפרסומים, גוגל מתכננת לקנות את "וויז" הישראלית-אמריקנית בסכום עתק: 23 מיליארד דולר. אם העסקה תצא לפועל, מדינת ישראל תקבל ככל הנראה מיליארדי דולרים כתשלומי מס. אני מקדים להציע לשר האוצר: אם זה יקרה, תתקשר למייסדי החברה לומר להם תודה. זה לא פשוט, כי אחד מהם – אסף רפפורט – הוא מראשי מחאת קפלן, ולא מהמתונים שבמוחים. בכל זאת, סמוטריץ', כדאי שתתקשר להודות לו. זה מה שהשופט גדעון היה עושה.
שני שופטים עמדו בפני איום של מלחמת אחים בין שני השבטים הקרובים ביותר: אפרים ומנשה. יפתח עמד בפני האיום הזה – ונכשל. לאחר ניצחונו של יפתח על בני עמון, בני שבט אפרים מתמרמרים על שלא השתתפו במלחמה המוצלחת. הם מאיימים על יפתח באיום קיצוני, שאין לו הצדקה: "בֵּיתְךָ נִשְׂרֹף עָלֶיךָ בָּאֵשׁ". יפתח הנדהם, שזה עתה סיים מאבק קשה למען עם ישראל כולו, נענה מיד לאתגר: "וַיִּקְבֹּץ יִפְתָּח אֶת כָּל אַנְשֵׁי גִלְעָד וַיִּלָּחֶם אֶת אֶפְרָיִם וַיַּכּוּ אַנְשֵׁי גִלְעָד אֶת אֶפְרַיִם… וַיִּפֹּל בָּעֵת הַהִיא מֵאֶפְרַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אָלֶף" (שופטים יב). יפתח מנצח במלחמת האחים – אך איזה ניצחון מר הוא זה.
שופט מוצלח יותר ממנו, גדעון, עומד בפני איום דומה של בני אפרים, אחרי ניצחונו הגדול על מדיין: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן?! וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה". לגדעון היו כל הסיבות בעולם להגיב בתוקפנות לבני אפרים. אך הוא מגיב אחרת לגמרי: "הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר. בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן, אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב; וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם? אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה" (שם ח). בניגוד ליפתח, גדעון מבין שכדי למנוע מלחמת אחים צריך להיות חכם ולא צודק. אין סימטריה בין אזרחים לבין מנהיג ממנהיגי ישראל, והמנהיג צריך להיות מוכן לספוג תלונות בלי להשיב באותו מטבע. גדעון מבין שהטענות הספציפיות של אנשי אפרים מכסות על חרדה עמוקה, שמא מגדירים מחדש את עם ישראל ודוחקים אותם החוצה. גדעון אומר להם: אתם שייכים, אתם חלק מאיתנו, לא היינו יכולים לעשות זאת בלעדיכם. "אז רפתה רוחם מעליו" – וכך הצליח גדעון למנוע מלחמת אחים בין שבטי ישראל.
כשאני פוגש את אנשי קפלן, את המוחים מן השורה או את מנהיגיהם, הטיעונים שלהם לא משכנעים אותי, ומעשיהם מכעיסים אותי מאוד. יש לי בטן מלאה על האלימות, על הסרבנות ועל התוקפנות. אבל דבר אחד למדתי ששינה את גישתי אליהם. אני חשבתי שהם פועלים מתחושה של עוצמה; גיליתי שהם פועלים מתוך תחושה של חולשה. אני חשבתי שהם אומרים: אנחנו שלטנו, אנחנו שולטים ואנחנו נשלוט, ולא ניתן לאיש לערער את שלטוננו. גיליתי שהם אומרים דבר אחר לגמרי: אנחנו מיעוט נרדף, וזה קו ההגנה האחרון שלנו. גם אם הם טועים, לפחות לגבי הנרדפות, זו עמדה שונה לגמרי, שצריך להתייחס אליה אחרת. נדמה לי שלוּ הבנו את העמדה הנפשית הזו היינו עושים הכול אחרת, מהרגע שנודעו תוצאות הבחירות האחרונות.
נוכל להיחלץ ממצבנו הפנימי המורכב רק אם כל שבט ידע לומר לשבטי ישראל האחרים: אתם חלק מעם ישראל, יש לכם תרומה חיונית, ואנחנו לא יכולים בלעדיכם. במקרה של ההייטקיסטים, המזוהים עם המחאה נגד הממשלה, לא צריך לחפור מתחת לאדמה כדי לגלות את התרומה הייחודית הזו. באמת לא היינו יכולים לשרוד בלי תרומתו של ההייטק הישראלי לכלכלה שלנו – בטח בימים הקשים הללו. אם אכן תצא לפועל עסקת וויז, המיליארדים שהיא תזרים לקופת המדינה יכולים להיות ההבדל בין הורדה נוספת בדירוג האשראי של המדינה לבין תחילת השיקום הכלכלי.
ולכן, השר סמוטריץ', אם אכן העסקה הזו תצא אל הפועל, כדאי שתתקשר לאסף רפפורט לומר לו כמה מילות הערכה. בטח יהיה לו מה להגיד לך, וכדאי יהיה להקשיב לו, גם אם לא לכל דבר תסכים. אמור לו שהוא וחבריו חלק מאיתנו, שאף אחד לא רוצה לדחוק אותם החוצה, שאתה מנסה לעשות מה שטוב למדינה, גם אם לפעמים זה נראה להם אחרת, ושאתה בטוח שגם הם שואפים לאותו דבר. יכול להיות שהוא יצעק עליך, אבל אתה תעמוד בזה. זה מה שגדעון היה עושה.
