בימים האחרונים, רגע לפני שנתניהו יוצא לוושינגטון, שר הביטחון יואב גלנט מנסה לסנדל אותו. הוא מכריז מעל כל במה ומיקרופון פתוח (וכשאין כאלה, אז דואג לתדרך ולהדליף) שזאת ההזדמנות האחרונה לעסקת חטופים, והתנאים בשלו, והעונה חולפת, ואם לא עכשיו אימתי, ואם ראש הממשלה ימשיך להמתין – החטופים ינמקו בעזה.
מעבר לניהול המשא ומתן בצורה מביכה שחושפת את כל הקלפים בפני האויב, והניסיון של שר הביטחון לסמן לקונגרס האמריקני איפה ואיך ללחוץ על נתניהו, מדובר באחיזת עיניים, שלא לומר שקר פופוליסטי שנאמר למשפחות החטופים ולציבור הישראלי.
צריך לומר באופן ברור וחד: צה"ל לא יכול לוותר על נוכחות ישראלית בציר פילדלפי. הסיבה לכך היא לא האיום של השרה אורית סטרוק שמפלגתה תפרוש מהממשלה אם העסקה תכלול יציאה מגבול עזה-מצרים, אלא מהעובדה הפשוטה שהמשימות של צה"ל שם רחוקות מלהסתיים. יציאה כעת מהציר פירושה ביטול של כל פעולות צה"ל ברפיח ב-70 הימים האחרונים, שלא לומר מחיקה של כל הישגי התמרון הקרקעי בתשעת החודשים האחרונים.
ההשתלטות של אוגדה 162 על ציר פילדלפי ב-29 במאי, הביאה להפסקת ההברחות משטח מצרים לרצועת עזה בבת אחת, משמע – נגמרה האספקה של אמצעי לחימה, ציוד ומחבלים לחמאס, וכל רקטה שנורית – זאת רקטה אחת פחות שיש במלאי של ארגון הטרור, ואין אף אחרת במקומה.
מאז, צה"ל עובד גם ברפיח עצמה ומשמיד תשתיות חמאס, וגם לאורך הציר – באיתור, חקירה והשמדה של מנהרות ההברחה מסיני. גורמים בכירים בצה"ל אומרים כי למרות שהלחימה בתוך רפיח תיגמר בקרוב והכוחות יעברו לפשיטות כמו בצפון הרצועה, כל הפעולות בתחום המנהרות עוד רחוקות מלהסתיים, כי לא כולן אותרו. לא ברור מה כמות הפירים באזור ומה העומק של המנהרות. גם הדיווחים על פתרונות טכנולוגיים שונים שיוצבו בגבול, כמו סנסורים להתראה על חפירות, לא ברורים. בצה"ל עדיין לא יודעים לומר מה יהיה היקף השימוש בכלים האלה ואיך הדבר יכול להיעשות בלי שליטה ישראלית במרחב, בהנחה שיוחלט לצאת משם.
כל זה מוביל להידרדרות ביחסים עם מצרים. נראה שמדובר במערכת יחסים שמזכירה את זו של ישראל עם הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון – כבדהו וחשדהו. יש תיאום טוב עם המצרים, אך במקביל גם ספקנות רבה לגבי התמיכה, או לכל הפחות, התעלמות שלהם מהפעילות החמאסניקית באזור במשך השנים.
לדוגמה: צה"ל הפתיע את חמאס בפשיטה על ציר פילדלפי ובכיבוש מעבר רפיח. כמה מפתיע? עד כדי כך שנמצאו עשרות רקטות מוכנות לשיגור במשגרים לעבר ישראל בצמוד לציר ובורות ריקים שנחפרו במטרה להטמין בהם מטענים נגד הכוחות המשוריינים. מדובר בפעילות שקשה שלא לראות מהצד המצרי, ואם ארגון הטרור פעל בצורה גלויה וחופשית נגד ישראל על הגבול, לא הייתי בונה על הצבא המצרי שיעצור בעדם בפעם הבאה. ולא אמרנו מילה על עשרות הפירים שאותרו סמוך לגדר.
בצדק רב, נתניהו מזהה את המומנטום שישראל וצה"ל נמצאים בו, ובניגוד לעמדת גלנט הוא מחליט להקשיח את המשא ומתן כדי להרוויח יותר מול ארגון הטרור שנמצא בקשיים רבים. גם בכירים בצה"ל הדגישו השבוע שוב ושוב שהתמרון הוא הדרך הטובה ביותר לפעול מול חמאס והבהירו שאין לכך תחליף. ניסיון החיסול של מוחמד דף הוא דוגמה נהדרת לכך. התמרון יוצר לחץ שעובד על חמאס, וזאת הסיבה שבכירי הארגון שבחו"ל מביעים נכונות למשא ומתן.
יצירת מצג שווא לפיה ישראל היא זאת שצריכה לבוא לקראת חמאס, עושה נזק תודעתי גדול ועוזרת לארגון הטרור, אבל מעבר לכך, היא גם לא נכונה. ישראל נמצאת בעמדה הרבה יותר חזקה, השיגה הרבה מאוד הישגים מבצעיים, וויתור עליהם יחזיר אותנו ואת חמאס ל-6 באוקטובר.
