בעשור האחרון ממוקד משרד האוצר בהגדלת שיעורי התעסוקה במשק הישראלי. התפיסה הבסיסית במסדרונות האוצר גורסת כך: ב־20 השנים האחרונות, חלק גדול מצמיחת התוצר נבע מגידול בשיעורי התעסוקה. יותר אוכלוסיות יצאו לעבוד, הגדילו את התוצר והעלו את רמת החיים הישראלית. אבל אם אנחנו רוצים להגדיל עוד את הצמיחה כדי לתמוך בעלויות הביטחון הגדולות, הפוטנציאל היחיד מצוי בהגברת התעסוקה בקרב הגברים החרדים והנשים הערביות. יתרה מכך, לאור המגמות הדמוגרפיות הצפויות, ללא שילוב הגברים החרדים בשוק העבודה, צפויה פגיעה כלכלית משמעותית במשק הישראלי.
לכן, בכל הנוגע לגיוס חרדים גרסו באוצר שאם צריך לבחור בין שירות צבאי ליציאה לתעסוקה, סוגיית התעסוקה חשובה הרבה יותר. כיום, המצב החוקי מאלץ גברים חרדים להישאר בישיבה עד גיל 26, או להתגייס. בשנים הללו הם לא לומדים מקצוע ולא יוצאים לעבוד. מבחינת משרד האוצר עדיף לפטור אותם משירות בגיל מוקדם הרבה יותר, רק שיֵצאו, יעבדו ויתרמו לכלכלה. זו הייתה התפיסה שקידמו בכירי האוצר עד 7 באוקטובר.
מאז פרוץ המלחמה, גם במשרד האוצר מבינים שצורכי הביטחון של ישראל השתנו. צורכי הביטחון המעודכנים, כולל הארכת שירות החובה בצה"ל והרחבת היקף ימי המילואים, מגלמים גם עלויות משקיות כבדות. העלות לעשור הקרוב, לפי תחזיות האוצר, מגיעות ל־104 מיליארד שקלים. כך שגם שיקולים כלכליים מחייבים לשקול מחדש את גישת ה"לא צריך לגייס חרדים, עדיף שיצאו לעבוד".
לפי התחשיבים שעשו באגף התקציבים, גיוס של 1,000 חרדים לשירות קרבי יביא לתוספת של 833 אלף ימי מילואים קרביים בשנה, שמשמעם חיסכון של 10־14 ימי מילואים בשנה לכל מילואימניק. החיסכון הכלכלי למשק מוערך בכ־1.3 מיליארד שקלים. בחייהם האזרחיים, מילואימניקים הם עורכי דין, מורים או הייטקיסטים, וכשהם נלחמים בעזה או משרתים ביו"ש ובצפון, הם לא מכניסים כסף לפרנסתם ולמשק בכלל, אלא להפך. אם צעיר חרדי, שהיום גם לא עובד וגם לא משרת, יחליף אותם ואפילו חלקית – לגיוס חרדים תהיה גם משמעות כלכלית דרמטית.
אלא שבצה"ל, כך מתברר, מצליחים להפסיד את כל העולמות. על פי המתווה שמסתמן, כיוון שצה"ל חייב להוציא צווי גיוס לחרדים, הוא בוחר להביא אל הצבא דווקא את אלה שעובדים ולא נמצאים בישיבות. זה אולי הפתרון הקל, שיצמצם את החיכוך עם הישיבות החרדיות, העסקנים והפוליטיקאים, אבל זה יהיה תמריץ נורא ואיום ליציאה לעבודה. אם עד היום נאסר על צעירים חרדים לצאת לעבודה עד גיל 26, ואיכשהו הצלחנו לגרום להם גם לא להתגייס וגם לא לעבוד, הרי שאם נסמן דווקא את מי שיוצאים לעבודה כפוטנציאל לגיוס – נחמיר עוד יותר את המצב גם מבחינת התעסוקה וגם מבחינת הגיוס.
