בבית המשפט העליון התקיים ביום רביעי דיון בעתירות נגד בדיקת מבקר המדינה סביב מחדלי מערכת הביטחון ב־7 באוקטובר – אלה שקדמו לאסון הנורא ואלו שהתרחשו במהלך הלחימה. בדיון נשמעו שלל טענות מעשיות ומשפטיות נגד הבדיקה. מצד אחד העותרים טענו שביקורת תוך כדי לחימה תפגע בקשב הפיקודי ללחימה, ותגרום לקצינים לרוץ לחפש עורכי דין במקום להתמקד בתפקידיהם. מצד שני הם התעקשו שהדרך הנכונה לחקור את מחדלי המלחמה היא באמצעות ועדת חקירה ממלכתית ולא בביקורת מטעם מבקר המדינה. רק לאחר דיון פתוח שנמשך כשעתיים ודיון חסוי שארך זמן דומה יצא המרצע מן השק והקלפים הונחו על השולחן, זמן קצר לפני סיום הדיון.
חשף אותו יושב ראש התנועה לאיכות השלטון, עו"ד ד"ר אליעד שרגא, שיצא למתקפה לא דיפלומטית בעליל נגד מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. "אנחנו רואים איך אותו מבקר מדינה שבנאום הפתיחה שלו בכנסת דאג לומר שהוא לא יעשה ביקורת בזמן אמת, והוא לא יבקר תהליכים של קבלת החלטות, אותו מבקר שב־15 באוקטובר עוד כותב 'אני לא אבקר בזמן אמת, אני אבקר רק בתום המלחמה' – הוא אותו מבקר שבוקר אחד קם ומחליט שהוא מבקר עכשיו, ולא רק שהוא מבקר, הוא מבקר לכל רוחב החזית".
השופט נעם סולברג, שלא אהב את הסגנון האישי של המתקפה, העיר לשרגא כי "צריך להיזהר מביקורת אישית. מדובר במשרד מבקר המדינה. עובדים רבים שעושים מלאכה נאמנה, מגדולם ועד קטנם". אך שרגא לא ויתר: "ראיתי איך כתשו פה את הרמטכ"ל, איך למבקר המדינה היו הרבה קונספירציות בשאלה מדוע הרמטכ"ל החליט לא לשתף פעולה. אז עם כל הכבוד, גם לגבי המבקר אפשר להרים גבה. מעולם לא ראיתי להיטות כזאת אצל מבקר המדינה לחקור כאן ועכשיו".
שרגא אינו לבד. בקרב ישראלים רבים שורר אי אמון בכל בדיקה שיערוך מבקר המדינה: הם חשים שהמבקר אינו גורם שאפשר לסמוך עליו, עוד מהרגע שמונה לתפקיד ביוזמת ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחרי 7 באוקטובר האי אמון הזה רק החריף. מנגד, באגף הימני של המפה הפוליטית יש אי אמון מוחלט בוועדת חקירה ממלכתית, אם וכאשר תקום. לפי חוק, בראש ועדת חקירה ממלכתית עומד שופט בית משפט מחוזי או שופט בית המשפט העליון, ומי שממנה את חבריה כולם הוא נשיא בית המשפט העליון. מתנגדי הקמת הוועדה מעריכים שתהיה מוטה מראש נגד ראש הממשלה וחברי הממשלה הנוכחית.
ועדה ממלכתית, על אף שמה המרשים, לא תזכה לאמון של חלקים גדולים בציבור, בעיקר בקרב תומכי הממשלה הנוכחית או עמדותיה האידאולוגיות. בשיחות עם מתנגדי הקמת הוועדה נשמעות שאלות קשות. בין השאר הם תוהים אם תהיה מוכנה לחקור למשל מה היה חלקה של תוכנית ההתנתקות במחדל 7 באוקטובר, וכיצד השפיעה סרבנות מתנגדי הממשלה בתקופת הרפורמה על מצבה האסטרטגי והטקטי של ישראל.
זו תמצית הטרגדיה שמדינת ישראל נתונה בה ברגע הנורא הזה. טרם אוחה אף לא אחד מהשסעים שקרעו את מדינת ישראל ב־6 באוקטובר. ידענו להתאחד כדי להגן על חיינו ולקום על אויבינו, אך עוצמת השבר לא קהתה. יש מי שהמצב הזה נוח להם, משום שהוא מאפשר התנהלות לעומתית ומכשיר פעולה כוחנית.
דוגמה לפעולה כזו יכולנו לראות למשל בפסיקת בג"ץ בסוגיית הסבירות ובסוגיות נוספות. בג"ץ יוכל לכפות על הממשלה גם הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. עתירה בנושא כבר הוגשה בידי עו"ד שרגא מיודענו, אולם בג"ץ לעולם לא יוכל להעניק לוועדת חקירה כזאת הכשר ציבורי ואמון ציבורי. בלעדיהם לא תהיה משמעות למסקנותיה. החשדנות ההדדית, האי אמון והניכור הם לב הבעיה. אם לא נתמודד איתם, לא נוכל להשיב את מדינת ישראל אל המסלול.
