הותקפתי שוב ושוב בחודשים האחרונים על ביקורתי הנוקבת כלפי מפקד פיקוד המרכז היוצא, אלוף יהודה פוקס. הביקורת שלי לא נועדה להתריס או לעורר פרובוקציה, אלא להביע כאב ודאגה אמיתית לביטחונם של תושבי יהודה ושומרון, של תושבי קו התפר ושל כל אזרחי מדינת ישראל.
פוקס, שהוביל את מדיניות ההכלה ואת הקונספציה המסוכנת שראתה בהתיישבות היהודית אויב ובערביי יהודה ושומרון שותף, גרמה נזקים כבדים. טענתי אז ואני טוענת גם כיום שאת אלוף פוקס הובילה תפיסת עולם פוליטית שלפיה איננו אמורים להתיישב בשטחי יהודה ושומרון, ושנוכחותנו שם היא הסיבה לטרור. לדעתו, אם רק נעבור כולנו לצידו המערבי של הקו הירוק, ישגשג השלום.
השימוש במדים לקידום אג׳נדה פוליטית אינו חדש. בשנים האחרונות אנו רואים לא פעם שאלופי פיקוד המרכז לשעבר משמיעים התבטאויות חריפות נגד ההתיישבות. קדמו לפוקס אבי מזרחי, גדי שמני, ניצן אלון ועוד. המשותף לכולם הוא שהם רואים בהתיישבות ביהודה ושומרון – שהם מונו להגן עליה – נטל ביטחוני.
כשביקרתי על כך את אלוף פוקס, זכיתי באופן קבוע לתגובות קשות. הגדיל לעשות חגי סגל כשהגיב לביקורת הלגיטימית שלי בטוויטר עם הפלגות והאשמות דוגמת טענה שאני "כפוית טובה", שהציוץ שלי "מחפיר", ושהוא בכלל "מתאים יותר לצעירה בת־עשרה, ודאי לא לחברת כנסת". סגל גם טען כי "אלוף פוקס דואג לביטחוני שלוש שנים, יום וליל ובהצלחה רבה מאוד".
אז זהו שלא. אנו עוסקים רבות בקונספציה שהביאה עלינו את 7 באוקטובר, אך היא עדיין שולטת ביהודה ושומרון בחסותו של אלוף פוקס. אנו רואים בשכם, בג׳נין ובקלקיליה תהלוכות לאור יום עם מאות חמושים שנושאים כלי נשק אוטומטיים, שעלולים בכל רגע להיות מופנים כלפי אזרחי ישראל.
נאום הפרישה של אלוף פוקס היה נגוע בהאשמת הקורבן קלאסית: איכשהו המתיישבים אחראים על הטרור המופנה כלפיהם
הסכנות האורבות לנו יום־יום בכבישים, הבחירה להתעלם מהפרות הבנייה הבוטות שיוצרות רצף טריטוריאלי ערבי בדרך למדינה פלסטינית, המחשבה לחזק את הרשות הפלסטינית, וכן מעצרים מנהליים שיטתיים שמסמנים כאויב את נערי הגבעות ואת אנשי החוות, שתופסים אלפי דונמים של קרקעות ושומרים עליהם – כל אלו הם תוצאת מדיניותו של פוקס, שהשתמש במדים כדי לקדם את התפיסה הפוליטית שהביא איתו לתפקיד.
במקום להתמודד עם המסר והביקורת, היו שהעדיפו לתקוף את השליח. הייתי היחידה שהתריעה על השימוש של פוקס במדיו כדי לקדם אג׳נדה פוליטית. במקום לגבות אותי ולמתוח ביקורת על פוקס, יש מי שבחרו לגונן עליו ולהשתיק את הקולות שמנסים להצביע על האמת.
נאום הפרישה של אלוף פוקס היה נגוע בהאשמת הקורבן קלאסית: איכשהו המתיישבים אחראים על הטרור המופנה כלפיהם. פוקס טען שרשות פלסטינית חזקה היא אינטרס ישראלי, וכך העניק לרשות גיבוי אוטומטי שפוגע בהתיישבות. לצערי היו שבחרו להמשיך לשתוק. במקום להיות אמיצים ולדרוש שינוי אמיתי בצמרת הפיקוד של צה"ל, הם תמכים בעקיפין במדיניות הכושלת שלו.
הגיע הזמן להפסיק את ההשתקה ולהיאבק למין שינוי ממשי ומקיף בצמרת הפיקוד של צה"ל. הגיע הזמן למנות מפקדים שמבינים את המציאות בשטח, ולא מתעלמים מהאיום האמיתי. המנהיגות שלנו חייבת להיות אמיצה ונחושה, להבין את האיום האמיתי ולהוביל אותנו לשינוי הדרוש. רק כך נוכל להבטיח עתיד טוב ובטוח יותר למדינת ישראל ולתושביה.
