יש מאבד עולמו ונשיאותו בעימות טלוויזיוני אחד, ויש קונה חייו, עולמו ונשיאותו בכדור חוטא אחד. דמותו של דונלד טראמפ זהוב הרעמה מתרומם בנחישות על רגליו בחלוף הסכנה, מניף אגרוף קפוץ אל על, ושואג לקהלו ההמום להמשיך להילחם, תיכנס לפנתאון האומה האמריקנית כתמונת ניצחון מטאפיזית. בקרוב אולי תיכנס תמונה זו גם לחדר הסגלגל בבית הלבן, שבו תתיישב מחדש בבטחה לאחר שחוותה מסע ממושך של ניסיונות התנקשות משפטיים, פוליטיים וקיומיים.
בגילו המתקדם (78), תפקודו של טראמפ, שהופתע תחת אש הכדורים השורקים, ראוי להערצה בהיבטים נפשיים ומנטליים כאחד. בקור רוח, צלילות דעת, שיפוט והערכה מדויקים של המתרחש סביבו, הוא הפגין שליטה מוחלטת בניהול האירוע. התעקשותו לזקוף את ראשו מבעד לחליפותיהם השחורות של מאבטחיו כדי לתקשר עם תומכיו המבוהלים העצימה עוד יותר את שיעור קומתו, שגבהה עוד מאז האירוע.
לו נקלע חס ושלום הנשיא היוצא ג'ו ביידן לאירוע זהה, סביר להניח שלא היה זוכה להתרומם על רגליו. לכל היותר מפונה על אלונקה, ולא בטוח שלבית החולים. ביידן בן ה־81 סובל כנראה ממחלת זקנה ארורה המתאפיינת בהתנוונות התפקודים הקוגניטיביים, הזיכרון, השיפוט וההערכה. חולים במצב כזה מתומרנים בדרך כלל בידי קרוביהם.
מצבו המנטלי מכמיר הלב של הנשיא ביידן מחד ועוצמתו הנפשית והמנטלית של טראמפ זקוף הקומה מאידך, הם דימוי למצבם של המחנות ששניהם מייצגים – הדמוקרטים והרפובליקנים. ממשל ביידן, על שלל מנגנוניו ותומכיו בציבור האמריקני, סובל מדמנציה רעיונית־מוסרית המשתלטת והולכת על כל חלקה דמוקרטית שהייתה שפויה. הניוון המוסרי הזה חדר כבר בימי ממשל אובמה למוסדות הפוליטיים, למערכות הפקידוּת והשלטון ולאקדמיה במטרה לפורר את ארה"ב כאומה, כרעיון וכמדינה. קהות החושים של הדמוקרטים לניוון המוסרי של המחנה עלולה למוטט את המעצמה על אלונקה אדומה־ירוקה, ולפנות אותה מבימת ההיסטוריה כמנהיגת העולם החופשי. צרפת ואנגליה ככל הנראה כבר מוטלות על האלונקה הזאת.
הממשל הדמוקרטי, הזקוק לאצבעות המוסלמים בבחירות הקרובות, משתף פעולה עם המוסדות הבינלאומיים בהגנה על חמאס, ב"פיגועים" מדיניים ומשפטיים נגד ישראל, ובחיזוק מעריכי של האנטישמיות העולמית. אמברגו הנשק, ההתערבות בניהול המלחמה, הניסיון לכפות עסקאות מופקרות – אלה מעידים שישראל היא ישות מדינתית כבושה בידי מעצמות זרות אדומות־ירוקות, וריבונותה מחוללת בידיהן יום־יום.
"שרתי במדינות הייתה למס", קונן הנביא באיכה. אף אנו נקונן על מערכות השלטון הסובלות מעמדה נפשית דמנטית ומניוון מוסרי, ומתומרנות בידי השופט בהאג להעמיד לדין לוחמים ש"רצחו" מחבלים, ולממן מכספנו ייצוג משפטי ללוחמי הנוח'בה עצמם. נקונן על הקמת בית חולים בכספנו לילדי האויב, על בלימת הצעת חוק נגד סטודנטים תומכי טרור.
חילול ריבונותנו הגיע לשיא חדש ביום שישי: בית הדין הבינלאומי לאי צדק בהאג הכריז על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון כבלתי חוקית. הורתה של ההכרזה בירושה שהותיר ברק אובמה לטראמפ בדצמבר 2016, כנקמה כפולה בו ובראש הממשלה בנתניהו. אובמה מנע וטו אמריקני על החלטת האו"ם "נגד חוקיות ההתנחלויות", וסלל את הדרך להסתבכותה המשפטית של ישראל במוקדם או במאוחר.
המאוחר הגיע, והזרוע המשפטית של האו"ם בהאג התנקשה בהיסטוריה, הכריזה על ההתיישבות כבלתי חוקית, והעניקה ניצחון לפסבדו־עם המתקרא "פלסטיני".
זוהי רק הירייה הראשונה. את השנייה צפויים לירות הדמוקרטים אחרי 5 בנובמבר, ולפני השבעתו – כנראה – של טראמפ. זו יריית הכרזה על הכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית, שתשאיר לטראמפ ולישראל אדמה חרוכה, משפטית וביטחונית, ביהודה ושומרון.
זו שעתו ההיסטורית של נתניהו, המניחה לפתחו בחירה מוסרית בעלת משקל סגולי־היסטורי: לנצח. נתניהו, החושש בצדק מהתנקשות דומה בחייו, נדרש להחליט אם הוא רוצה להיות ביידן או טראמפ, אם הוא מסוגל לחמוק מן היריות הנורות מהאג ומוושינגטון ולהשתלט על האירוע.
מדינת ישראל לא יכולה לשכב כנועה על אלונקה אדומה-ירוקה. היא חייבת לעמוד נחושה וזקופה, בוטחת בא־לוהי ההיסטוריה. את הירייה הראשונה ראש הממשלה לא יכול למנוע, אך ביכולתו למנוע את השנייה. הקדם רפואה לירייה: כמו טראמפ שהכיר בריבונותנו ברמת הגולן, החל גם אתה עכשיו ריבונות ביהודה ושומרון וקנה את מקומך בהיסטוריה.
