הבוקר ימריא, באיחור לא חינני ולא אופנתי, מטוס מנהיגי המדינה כנף ציון. העובדה שהמטוס הפך לסמל לשחיתות בעיני חלק ממתנגדי הממשלה, שנאבקים בו כמעט באובססיה, משכיחה עובדה פשוטה – קשה לדמיין דוגמה מוצלחת יותר להצדקת קיומו של מטוס ייעודי מאשר טיסתו הנוכחית של נתניהו לארצות הברית.
ועדת גולדברג שבחנה את הצורך במטוס ייעודי, העלתה כמה וכמה הצדקות לרכש כזה. היו סיבות של אבטחת אישים, של בטחון הטיסה עצמה (כמו מערכות הגנה), של נוחות, של נראות, וכן, גם של חיסכון (אם כי באופן משני משנדמה) שלא התממש (אם כי בפער נמוך יותר מהנטען). אולם הייתה סיבה נוספת, אולי הקריטית מכולן – היעדרו של מטוס שממנו ניתן לקיים קשר מוצפן ויעיל, הביאה לפגיעה הן ביכולת לנהל את המדינה כשראש הממשלה בחו"ל, והן לפגיעה בעצם היכולת לקיים ביקורים מעבר לים.
לא מדובר בעניין תיאורטי. חיפוש זריז בגוגל יזכיר מספר לא זניח של ביקורים חשובים שנקטעו באיבם בגלל התחממות ביטחונית, ולעיתים אף חשש להתחממות ביטחונית, בשל הסיכון שצומת קבלת החלטות קריטי יתרחש כשראש הממשלה נמצא על טיסה, ולמעשה מנותק קשר. לפני חמש שנים קרה גם מקרה הפוך – במהלך ביקור של ראש הממשלה בארה"ב טיל נורה מעזה ופגע בבית בשרון, ונתניהו "נתקע" בחו"ל בגלל חוסר באפשרות לעלות על טיסה במהלך התפתחות שכזו. למעשה, כמות האירועים הביטחוניים שהזיקו לביקורים מעבר לים כה גדולה, עד שלא מופרך להניח שהצד השני למד ליזום מתיחויות כאלו בכוונת מכוון דווקא בזמנים אלו, כדי להזיק לישראל באספקט נוסף.
אם במזרח התיכון המשוגע של לפני ה-7 באוקטובר, ההתנהלות בלי מטוס ייעודי שמאפשר ניהול אירועים בצורה יעילה ומאובטחת הייתה בעייתית, במדינת ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר, טיסה כזאת היא כבר חסרת אחריות. נסו להיזכר בעומס האירועים שקרו פה רק בשבוע וחצי האחרונים, ברצף ההחלטות הקריטיות שהיה צריך לקבל. מישהו יכול לדמיין ראש ממשלה כלשהו שהיה מסוגל להתנתק בסיטואציה הביטחונית הנוכחית ל-12 שעות טיסה, חשובה ככל שתהיה מטרת טיסתו? מה שהיה קושי לפני ה-7 באוקטובר, היה הופך ללא כנף ציון לחוסר יכולת של ראש הממשלה לצאת מהארץ. כל ראש ממשלה. נתניהו הוא לא הסיפור.
שלא יהיה ספק, כנף ציון הוא כמו הבדיחה על סוס שתכננה ועדה. הוא כולל בזבוזים מיותרים מצד אחד, וניסיונות לחסוך שעלו ביוקר מצד שני. נעשו בו כמה בחירות שכנראה היו צריכות להיעשות אחרת. ניהול הפרויקט עצמו, כפי שפירט מבקר המדינה, היה כושל. הוא לא המטוס האידאלי שהיינו יכולים לקבל. אבל הוא המטוס שיש, ואת הכסף שהושקע בו כבר לא נקבל בחזרה. הוא מתאים כיום למשימה, ובטיפולו המסור של חיל האוויר, הוא יוכל לטוס עוד עשרות שנים במתווה ההפעלה שלו ללא כל קושי.
הגיע הזמן להפסיק להתעסק בזה. יש מטוס, ויש בו צורך, כנראה יותר מאי פעם. טעויות שנעשו בעבר ברכש ובשדרוג שלו והקפיצו את עלותו הן טעויות שנעשו בעבר, וצריך ללמוד מהן, אך לא להשתעבד אליהן. המטוס ימלא את כל המשימות שהוא נדרש אליהן גם אם בטיסה המבצעית הראשונה התגלו, באופן טבעי, חבלי לידה. הפרשי העלות של הפעלת המטוס כרגע, אם מניחים בצד את העלות השקועה, הם זניחים, ומצדיקים את היתרונות שהוא נותן.
המשך ההתעסקות בנושא והפיכה שלו לסמל של שלטון נתניהו היא בשלב הזה מיותרת, ואם תביא לכך שראש הממשלה שיחליף את נתניהו במוקדם או במאוחר יזרוק את הפרויקט בגלל התדמית שדבקה בו, כפי שניסה לעשות לפיד בכהונתו הקצרה, היא תהפוך למזיקה ממש.
ישראל צריכה מטוס ראש ממשלה. לא נתניהו. בעשרות השנים הבאות ישתמשו בו ראשי ממשלה רבים, מימין ומשמאל, לטיסה נוחה ובטוחה לביקורים חשובים יותר או פחות, תוך כדי שהם יודעים, אנחנו יודעים, וגם אויבנו יודעים, שבזמן הטיסה המדינה מונהגת, ומסוגלת להגיב לכל אירוע ללא כל מגבלות טכניות. יש במדינה הזאת מספיק ויכוחים חשובים, אפשר להניח לאחד הזה.
