מי שנוסע בימים אלה בכבישי הנגב נתקל בקמפיין מעניין של שלטי חוצות בשפה הערבית, עם סמלי צה"ל ומשרד הביטחון. מדובר בקמפיין של מערכת הביטחון שמטרתו לעודד צעירים בדואים לעלות על מדים. "המדינה זקוקה לך, למען עתיד טוב יותר. התגייס לצבא ההגנה", נכתב בערבית בשלטי חוצות גדולים שהוצבו בצמתים.
בתחילת המלחמה דווח על עלייה משמעותית ברצון להתגייס בקרב החברה הבדואית. בשבוע הראשון ללחימה התקבלו במערכת הביטחון כ־400 פניות מבדואים ששירתו בצה"ל, וביקשו להשתתף בלחימה ולהתנדב למילואים. לפני כמה חודשים הוקם צוות מטכ"לי שייעודו להעלות את אחוז המתגייסים בחברה הבדואית בנגב. אם כיום מתגייסים באזור זה כ־120 בדואים בשנה, יעד הגיוס החדש של צה"ל הוא 800 מתגייסים בדואים בשנה, רק מהנגב.
ואולם, כל מי שמכיר מעט את החברה הבדואית יודע שאי אפשר לעסוק בסוגיית הגיוס לצה"ל בלי להתייחס לסוגיות אחרות, כמו ביטחון אישי, חינוך, ובעיקר הסדרת מגוריהם של כ־100 אלף בדואים שחיים כיום בהתיישבות לא חוקית. יש זיקה ישירה בין סוגיית ההסדרה ובין המוטיבציה של הצעירים להתגייס.
בהקשר זה התאכזבתי מהריאיון עם השר עמיחי שיקלי שפורסם במוסף זה בשבת שעברה. שיקלי הוא שר התפוצות, ומטבע הדברים חלק גדול מהריאיון עסק בתחום זה, אך גם בנושאים אחרים שאינם קשורים לתחומי משרדו, כמו המבצע בעזה, ותפקודה של היועצת המשפטית לממשלה.
אבל יש נושא נוסף שדווקא נמצא תחת אחריותו של שיקלי ולא קיבל התייחסות לאורך הריאיון, והוא החברה הבדואית. במסגרת תפקידיו המיניסטריאליים, שיקלי אחראי גם לרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב. הפעם האחרונה שבה התייחס שיקלי לסוגיית ההסדרה הייתה לפני למעלה משנה, כשהציג את "תוכנית המיקודים" שלו, שמטרתה להתמקד בארבעה אזורי הסדרה ולהציג שם תוצאות מהירות. בפועל, התוכנית מתקדמת אבל רחוקה מהיעדים שהוצבו.
שיקלי לא אשם. האשמה רובצת על ראש הממשלה נתניהו, שלאורך כל שנות כהונתו מזניח את סוגיית ההסדרה של ההתיישבות הבדואית. כבר נכתב כאן שכדי שהסוגיה החשובה כל כך לעתידו של הנגב תטופל באופן יסודי, יש צורך במינוי שר לנושא הבדואים בנגב במשרד ראש הממשלה, שיהיה חבר בוועדת השרים לחקיקה ושיינתנו לו כל הסמכויות הרלוונטיות לביצוע בתחום התכנון, הפיתוח, הסדרת המקרקעין והאכיפה. הבעיה היא לא בזהותו של השר אלא בכך שתחום הבדואים עבר כבר בין שישה משרדים, וגם עכשיו הוא נמצא בידי שר לא בכיר שכבר מופקד על תחום אחר, משרד התפוצות, ושאין בידיו סמכויות קריטיות לקדם את הסדרת הפזורה.
נוסף על כך, אין גם מסגרת חוקית שתקדם את ההסדרה. רשות ההסדרה קמה מכוח החלטת ממשלה; ניסיון החקיקה היחידי היה בשנת 2013, עם הצעת החוק שזכתה לכינוי "חוק בגין" ולא הושלמה.
רשות חסרת סמכויות
ביום שלישי בשבוע שעבר היה אמור להיות מוצג בפני הוועדה שהוקמה בכנסת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, טיוטת חוק חדש שאמור להסדיר את כל תמונת המצב של החברה הבדואית בנגב מתוך תפיסת עולם ציונית. הצעת החוק נוסחה על ידי אנשי מכון ריפמן, העוסק ב"הנעת תהליכים ויצירת שותפויות שיובילו לשינוי המציאות בנגב". היא מתייחסת לכמה תחומים, והראשון שבהם הוא הסדרת הקרקע. בתחום זה מציע החוק להעניק לרשות להסדרה – הקיימת, או אחרת שתוקם במקומה – סמכויות קריטיות שחסרות לה היום.
את המצב של הרשות היום ממשיל חגי רזניק, ראש מכון ריפמן, לאופה שנדרש לאפות לחם ללא תנור, ללא חשמל וללא קמח. כיום, הוא אומר, חסרות לרשות שלוש סמכויות מרכזיות להסדרה. הראשונה היא היכולת להקצות קרקע ולקדם פשרות. כדי לעשות זאת, הרשות תלויה כיום ברשות מקרקעי ישראל. הסמכות השנייה היא יכולת תכנון. היום הרשויות נזקקות לוועדה מחוזית; החוק מציע להעניק לרשות ועדת תכנון עצמאית. הסמכות השלישית היא רישוי, כלומר אפשרות להעניק היתרים זמניים וקבועים, שלא קיימת היום ברשויות הבדואיות. לצד הענקת סמכויות מציע החוק לתכלל את תחום ההסדרה תחת גוף אחד, זאת בניגוד למצב הנוכחי שבו המשרד לביטחון פנים אחראי לאכיפה, והמשרד של השר שיקלי אחראי להסדרה.
רזניק מציע במסגרת החוק מסלול נוסף וחדשני לפתרון בעיית תביעות הבעלות, שמסתמך על תקדים צים ואבו־תלול. הקבלן הישראלי רני צים מקדם הקמת שכונה עם 4,000 יחידות דיור על קרקע פרטית שרכש בסמוך ליישוב אבו־תלול, בין באר־שבע לדימונה. רזניק משוכנע שאפשר לסייע בחקיקה ליוזמות נוספות כאלו, שיאפשרו לכוחות השוק להיות מעורבים בהסדרת ההתיישבות. "בקרב 300 אלף הבדואים בנגב יש לא מעט שרוצים לחיות ביישוב בדואי על־שבטי. יזמים בתחום הנדל"ן יכולים לממש את הפוטנציאל הזה, בסיוע חקיקה תומכת. הם יגיעו להסכמות עם תובעי הבעלות בקרקע, ויהפכו אותם לשותפים בחמישים אחוז מהרווחים. זה גם ישרת את הצורך במגורים על־שבטיים, וגם יפתח שטחי מסחר". את החלקים הללו בחוק גיבש רזניק יחד עם עמר זקיק, לשעבר מהנדס העיר תל־שבע.
הצעת החוק החדשה מתייחסת לא רק לתחום ההסדרה אלא לתחומים נוספים. בתחום החינוך, למשל, מציע החוק להקים "רשות חינוך ייעודית" שתאפשר אספקת שירותי חינוך לאזורים לא מוסדרים, וגם תוכל להתערב במערכות החינוך של הערים הוותיקות כאשר מִנהל החינוך המקומי אינו מתפקד. רזניק מזכיר שנכון להיום חלק גדול מהחינוך הבדואי נעשה על ידי אנשי הוראה שקיבלו את השכלתם בערים הפלסטיניות. החוק שלו מציע רפורמה בהשכלת עובדי ההוראה, שתכלול עידוד מתן תעודת הוראה וליווי אקדמי ישראלי, ותשלול כניסת עובדי הוראה שרכשו השכלה ביו"ש.
בתחום הביטחון האישי מציע החוק של מכון ריפמן לעשות שימוש במעצרים מנהליים לעבירות נשק וגם לערב את השב"כ. "זה אינטרס של החברה הבדואית", משוכנע רזניק. "היום באזורים הלא מוסדרים אין כמעט בית־אב שאין בו נשק לא חוקי, והמציאות הזאת מאיימת קודם כול על הבדואים עצמם. המצב כיום הוא שאם נתפס מאג בבית, חולפים חמש שנים עד להגשת כתב אישום".
רזניק שואף שהחוק שניסח יאומץ בעתיד על ידי ראש הממשלה, לא פחות. בינתיים הצעת החוק שלו כבר מאתגרת את המערכת. כשביקשתי מהשר שיקלי התייחסות להצעה, הוא ביקש להתעמק קודם במסמך. ביום שני הוא פנה לח"כ מיכאל ביטון, ראש הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, וביקש לדחות בינתיים את הדיון בהצעת החוק של מכון ריפמן, כדי להעמיק יותר במסמך לפני הדיון.
