הרבנות הראשית לישראל, אשר בעבר הייתה מוסד מכובד ומוביל בתחום הרוחני ומוקד הלכתי ליהודים רבים בישראל וברחבי העולם, נמצאת כיום בשפל ובמשבר עמוק, שהוביל לפגיעה באמינותה וברלוונטיות שלה. הפוליטיזציה, ההתערבות והבוכהלטריה במוסד המפואר הזה השפיעו על תפקודה וגרמו לאובדן אמון הציבור. רק לאחרונה פורסם שנותרו 8% בקרב הציבור החילוני בישראל שמביעים אמון ברבנות הראשית, שפל של כל הזמנים. המצב הזה נוצר משתי סיבות עיקריות:
ראשית, העיכוב המתמשך בעריכת בחירות לרבנים הראשיים, עיכוב שסיבתו היא פוליטית גרידא, השאיר את הרבנות בלימבו, כבת ערובה של אינטרסים אישיים וצרים של פוליטיקאים. במקום לשרת את הצרכים הרוחניים של העם היהודי, כלל הממסד הדתי עסוק במציאת הפתרון לפלונטר הפוליטי בש"ס ובמפלגת "הציונות הדתית", דיל שהתקבע עוד בסגירת ההסכמים הקואליציוניים של הקמת הממשלה הנוכחית.
***
העסקה שנרקמה בין ש"ס למפלגתו של סמוטריץ' היא דוגמה מובהקת לפוליטיזציה של הרבנות הראשית. במקום לשאוף להעלאת רמתה ואיכותה של הרבנות, הצדדים התמקדו בחלוקת עמדות כוח והשפעה. ההסכם, שכלל חלוקה של תפקידי הרבנים הראשיים בין הספרדים לאשכנזים, משקף גישה צרה ומגזרית במקום ראייה כוללת וממלכתית. במקום להציב בראש סדר העדיפויות את שיפור השירות לציבור ואת חיזוק מעמדה של הרבנות, העסקה הזו למעשה הוזילה את ערכה והעמיקה את הציניות הציבורית כלפיה.
שנית, לא רק הרבנים והפוליטיקאים אשמים במצבה הירוד של הרבנות. גם המדינה נכשלה בתפקידה לעמוד בגבולות החוק. חוסר היכולת להגיב בזמן לבג"ץ, בקשות דחייה ברגע האחרון ועוד, מדגיש את חוסר האחריותיות (accountability) והרלוונטיות של הממסד המפואר הזה לציבור. כמה קשה היה לראות את נציג המדינה עומד בבג"ץ ומנסה להסביר מדוע נדרש עוד זמן למדינה כדי להכריע אם תוכל לעמוד באחריותה ולמלא את לשון החוק, זאת בזמן שכל יום שעובר מאז 1.7 ללא קיום בחירות מהווה עבירה על החוק.
בנוסף, גם התנהלותם של הרבנים היוצאים, שעזבו את תפקידם בלי לסגור את התיקים שבאחריותם, וללא מתן מענה לסוגיות העומדות לסדר יומם, בין היתר מינוי נציגיהם ע"פ חוק לאסיפה הבוחרת, תרמה למצב שאנו נמצאים בו היום.
***
עם זאת, נותרה תקווה. הרבנות הראשית יכולה לשקם את כבודה על ידי מספר עקרונות, ביניהם אימוץ כלים להגברת השקיפות והנגישות. אם הבחירות יתנהלו בצורה הוגנת ובהקדם האפשרי, כצעד ראשון לשיקום אמון הציבור, תוכל הרבנות להתחיל לפעול, ולחזור להיות כוח מאחד וממלכתי. לרבנות הראשית יש פוטנציאל למלא תפקיד מרכזי בעיצוב השיח הציבורי ובביסוס זהותה היהודית של המדינה. היא יכולה לעורר ולקיים דיונים אתיים ולקדם את ערכי היהדות בקרב הציבור, בדיוק כמו שמופיע בחוק הרבנות הראשית מ-1980, שמטיל על מועצת הרבנות את המשימה "לקדם פעולות לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות".
נדרש איפוס לרבנות הראשית – מהלך הדורש מחויבות כנה למטרתה המקורית לשרת את כל היהודים ביושרה ובחמלה, ובשאיפה להיות בשיח עם החברה הישראלית כולה. בנחישות ומחויבות מחודשת לערכים יהודיים, הרבנות הראשית יכולה לצאת חזקה יותר. ככל שנקדים ונקיים הליך מסודר ותקין לבחירת הרבנים, ככל שהרבנים יראו בתפקידם תפקיד ממלכתי השואף לתת שירות לציבור כמשרתי ציבור ולמען הציבור, כך עטרתה של הרבנות הראשית תשוב ליושנה.
