אדוני ראש הממשלה. רגע גדול לפניך. לפנינו. שוב אתה בקונגרס. רק שהפעם אנחנו באמצע מלחמה. הפעם אנחנו אומה, שעברה תחת הנהגתך את הטבח הגדול ביותר שלנו מאז השואה. הפעם, ההיסטוריה מונחת על הכף.
ראשית, צריך לומר, עם כל הקלקולים והביקורות, מהרגע שאתה עולה לנאום שם על הבמה – אתה ראש ממשלת ישראל וכולנו צריכים לעמוד מאחוריך.
אדוני, צריך להודות, אתה בשלהי הקריירה הפוליטית שלך. אתה אדם בעל תודעה היסטורית והמורשת חשובה לך. אז אני מציע שתעלה שם על הבמה ותנאם נאום היסטורי. כזה שירעיד את אמות הסיפים. גם בארה״ב. גם בטהרן, בביירות, ברמאללה ובעזה. וכמובן, בתוך הארץ – מדן ועד אילת.
נאום בו אתה מבהיר לכולם שישראל לא תסבול יותר את התוקפנות והרצחנות של ציר ההשמדה מבית מדרשה של איראן, חיזבאללה, החות׳ים, חמאס וכל מי שמצהיר ופועל להשמיד אותנו. נאום בו תבהיר שהתבוסה שנוחל חמאס בעזה היא אזהרה לכלל המזרח התיכון. תבהיר שהלחימה עשויה להיפסק אבל המלחמה בשנים הקרובות נגד ציר ההשמדה תמשיך עד להכנעתו. תבהיר שלא נהסס להפעיל כוח, ללא מורא וללא מגבלות של זמן ומרחב, נגד המאיימים והמנסים להשמידנו. תבהיר שאין פרסים על רצחנות ולא יהיו פרסים על טבח.
לצד זה, תייצר חזון גדול כמו שהתחלת לעשות בהסכמי אברהם. חזון של מזרח תיכון שאינו תלוי רק בסכסוך הערבי-ישראלי. שאינו מתעלם ממנו ואף כמו במתווה המאה של טראמפ, מציע לפלסטינים שותפות אבל לא וטו. חזון של ציר ביטחוני, כלכלי ותרבותי בין ישראל לסעודיה, מדינות המפרץ, מרוקו, ירדן, מצרים וכל מי שמוכן להצטרף לשותפות אמיתית, שתנצח את ציר ההשמדה ותייצר עתיד טוב יותר במזרח התיכון.
תבהיר שאתה וכל ראש ממשלה ישראלי עתידי רואה בארה״ב בת ברית, עמוקה, רגשית, ערכית ואסטרטגית. ושמעל הכל, לא משנה מי יהיה הנשיא או הנשיאה, אנחנו כישראלים נראה בהם שותפים אמיתיים, גם אם יהיו מחלוקות וגם אם האינטרסים לא תמיד יחפפו.
ואז, אדוני ראש הממשלה, תעצור. תשהה. תייצר דרמה. כי הגיע רגע האמת. תדבר על החטופים. על אחינו ואחיותינו שלבושתנו נחטפו לעזה ומאז מוחזקים שם בתת-תנאים, נאנסים ונאנסות שם, מורעבים, מושפלים וגם נרצחים ונרצחות. תבהיר לכולם עד כמה גדולה שפלותו של חמאס.
ועדיין, תבהיר שפניך לעסקה. שהלחץ הצבאי יימשך עד שתהיה כזאת. שיש לנו אינטרסים ביטחוניים שלא נוותר עליהם, אבל לא נדבר עליהם יותר בפומבי כדי לייצר מקסימום תנאים להצלחה. ותאמר בגאווה ובפה מלא: אנחנו מקדשים את החיים. אנחנו נשלם מחירים עבור בני עמנו, כי ערבות הדדית היא התנאי לקיום העם היהודי.
ואז תסיים ותבהיר משהו שהוא קריטי. לכולנו. תבהיר שאתה מעלה את ישראל על מסלול של אחדות, כל עוד אתה ראש ממשלה. שאתה ראש ממשלה של כולם. שנעשו טעויות איומות מצד כולנו וכמובן מצדך כראש בהגברת הקיטוב.
אבל, שלא נתבלבל. ולא יתבלבלו אויבינו. רוב הציבור הישראלי, תאמר, נמצא בהסכמה עמוקה על מה שחשוב כרגע. על הצורך בהכרעה צבאית. גם אם תיקח זמן ותצריך סבלנות של שנים עם פסקי זמן באמצע. על הצורך המיידי בעסקה לשחרור החטופים, גם אם יש מחלוקת על התנאים. על הצורך לייצר ברית מזרח תיכונית מתונה. ומעל הכל, על הצורך להבטיח את קיומו של עם הנצח היושב בציון, שיחגוג בפעם הראשונה בתולדותיו 100 למדינה בתום הרבעון הרביעי הראשון לקיומה.
ואתה יודע מה מדהים? מי הכי מפחד מנאום כזה? שלושה אנשים. קוראים להם עלי חמינאי, חסן נסראללה ויחיא סינוואר. הם הרי לא באמת בונים על ניצחון דרך הצלחה צבאית. הם אומרים בגלוי כבר מעל ל-20 שנה, שהניצחון יושג על ידי התפרקות פנימית של החברה הישראלית שתנוצל לתבוסה צבאית מוחצת. תראה להם מה זה עם שמסתכל בתודעה היסטורית על ניצחון. לא רגעי, אלא לאורך זמן. בסבלנות. באסטרטגיות. באחדות.
זאת באמת הזדמנות שלא תחזור, ראש ממשלתנו. תן לנו תקווה מעשית. ריאלית. כזו שגם מהולה קצת בחלומות גדולים. הוכחנו כבר כחברה ב-7 באוקטובר שכשיש לנו משימה משותפת, אין עלינו.
בהצלחה לך. בהצלחה לכולנו.
ד"ר יואב הלר הוא היסטוריון ויו"ר תנועת הרבעון הרביעי
