המערב חייב להבין: מלחמת העולם השלישית כבר החלה

האירוע המשמעותי של המלחמה השבוע הוא אינו צבאי אלא מדיני: נאום נתניהו בפני הקונגרס האמריקני. מה שהחל כיוזמה על רקע לעומתי ועל רקע ניגודי הדיעות שבין ישראל לבין ארה"ב הופך למהלך מרוכך הרבה יותר וזהיר לא פחות בראי הקונטקסט הפוליטי בארה"ב.

אגב, הרושם הוא כי פרישת ביידן טרפה במידת מה את הקלפים והמרוץ כאילו התעורר מחדש. התקשורת האמריקאית, כמו זו בישראל, מעורבת עד צוואר בקמפיין הבחירות ונכנסה עמוק לתוך המירוץ בניסיון לקדם מועמד זה או אחר. הרבה מאוד קמפיינים מוסווים. הרבה דיסאינפורמציה. הרבה פוליטיקה במסווה של עיתונות. אמריקה היא תמונת ראי למה שמתחולל או התחולל גם כאן. מה שברור הוא שהמרוץ הזה שנראה גמור, אולי כבר אינו כזה. טראמפ יזיע הרבה יותר, גם אם הווקטור הכללי עדיין עומד לצידו.

מכל מקום, הנאום שיישא נתניהו יהיה נאום מרוכך. כזה שיציג את עמדת ישראל ויחדד את מקומה של ארה"ב כשחקן פעיל במלחמה הגלובלית שמתחוללת כעת, אשר ביטוייה המעשיים באים לידי ביטוי באוקראינה ובישראל. 

נתניהו יבקש מארה"ב להכיר במרכזיות מעמדה באותה מלחמת עולם שנפתחה די מזמן, אבל בארה"ב הדמוקרטית ובמקומות נוספים בעולם יש הבוחרים להכחישה, בדיוק כפי שהוכחשה בישראל האינתיפאדה הפלסטינית שנפתחה נגדה במאי 2021 והגיעה לשיא ב-7 אוקטובר 2023.

ההכחשה. זה הסיפור המרכזי שאפיין את ישראל בשלוש השנים האחרונות, וזה המאפיין הבולט שניכר גם במקומות שונים במערב. אלה מסרבים לראות ולקרוא את הכתובת המרוחה בגדול על הקיר של הפוליטיקה העולמית: העולם במלחמה גלובלית.

זו מלחמת עולם שלישית שמנוהלת בערכים ומאפיינים פוסט-מודרניים: קטטות בין נציגים של שני מחנות, במאבקי שליטה כלכליים וטכנולוגיים, במלחמות סייבר, השפעה ותודעה שמצד אחד מרככים את האירוע המלחמתי אבל מצד שני הופכים אותו לסוג של מלחמת עולם.

במלחמה הזו ניכר כי הצד המערבי (כהרגלו) הוא הפחות נחוש, חזק ובעיקר ערוך ומוכן. ההכחשה היא חלק ניכר ממאפייני נחיתותו, ואליה מצטרפים המאבקים הפנימיים בין כוחות פוליטיים שונים שהופכים את הדמוקרטיות המערביות למחוררות ולכאוטיות. 

זה ניכר בישראל, שבה בולטת פוליטיקה קטנה בעיצומה של מלחמה אשר לוקחת את הביטחון הלאומי כבן ערובה לגחמות שונות (כולל על רקע ביקור ראש ממשלת ישראל בארה"ב – ראו ערך המתקפות על נועה ארגמני). אבל זה ניכר גם בארה"ב על רקע המאבקים בין הפרוגרסיביים לשמרנים.

מבחינה זו, הרושם הוא כי המערב נמצא לא רק במלחמה חיצונית אלא גם במלחמות פנימיות, ובתוך משחקי כוח דמוקרטיים כביכול שמפוררים או מחלישים את יכולת ההסתגלות שלו למציאות החדשה. איתה מתפוררת גם יכולת העמידה שלו מול הצד שמנגד, זה שמאוחד יותר ובעיקר נחוש הרבה יותר.