ממשל ביידן, האיחוד האירופי וגופים בינלאומיים נוספים, טוענים כי הם מגנים את חמאס וכי האלטרנטיבה לשליטת ארגון הטרור ברצועת עזה היא הרשות הפלסטינית, המנוהלת על ידי אש"ף.
הצהרות חוזרות ונשנות של בכירים באש"ף, פת"ח והרשות הפלסטינית (כולן אותה הגברת בשינוי אדרת) שהם עומדים לצד חמאס, נפלו על אוזניים ערלות. שיחות במוסקבה ובבייג'ינג בין חמאס, הג'יהאד האסלאמי והרשות הפלסטינית, זכו לרוב להתעלמות. כעת נחתם הסכם אחדות רשמי בעקבות השיחות בבייג'ין, בתיווך המשטר הקומוניסטי הסיני, שבהן מתחייב חמאס להיות מיוצג על ידי אש"ף.
זה מקדם את העניינים לשלב הבא, בו חמאס מתיימר לתפוס מקום במושב האחורי, בזמן שהרשות הפלסטינית נמצאת בחזית בתפקידה המסורתי של איסוף סיוע חיצוני, בעוד חמאס מקבל כוח וטו.
באופן זה, תורמים מערביים זוכים לממשלה "טכנוקרטית" של אנשי חזית של הפת"ח ומחבלים של אש"ף – אשר בתורם משמשים כאנשי חזית של חמאס – שאולי אף יחזור זמנית לתפקידו הישן של אנשי חזית לג'יהאד האסלאמי. הרשות הפלסטינית היא כעת חזית של חמאס באופן רשמי, עם יכולת הכחשה סבירה מינימלית שנותרה.
מדינות אירופיות שעומדות בתור כדי להכיר במדינה פלסטינית, שבקרוב יבוא אחריהן ממשל ביידן או האריס – אם יזכה להזדמנות – באמת מכירות בלגיטימיות של חמאס. והפרס המיועד לטבח 7 באוקטובר, כמו לכל פעולות הטרור האסלאמי הקודמות נגד ישראל, הוא הכרה דיפלומטית בינלאומית.
אבל יכולת ההכחשה הסבירה דקה ושברירית מאי פעם. עכשיו ברור לגמרי מהי מדינה פלסטינית ומה היא אמורה להשיג. החומה בין הרשות הפלסטינית ה"מתונה" והחמאס ה"קיצוני", נופלת לחלוטין. משמעות הסכם האחדות ביניהם הוא שהכרה באחד – היא גם הכרה באחר.
אין מחבלים אסלאמיים "מתונים" או "קיצוניים". כולם מקדישים את חייהם לאותה מטרה: לא רק להשמיד את ישראל, אלא גם את העולם החופשי כולו.
