פרשת פנחס: הנשים שנמנות הן דמויות יוצאות דופן

לאחר רצף סיפורי בפרשות חוקת, בלק ותחילת פרשת פנחס, מופיעות בהמשך הפרשה שתי יחידות טקסט שאין בהן סיפור, דרמה או שירה. אלה שתי רשימות חזרתיות, יש שיאמרו מייגעות: האחת היא המִפקד החוזר של בני ישראל, והשנייה היא רשימת הקורבנות במועדים. ואולם גם רשימות עשויות להתגלות כמרתקות, במיוחד כששמים לב אל יוצאי הדופן בהן, ואל ההקשר הטקסטואלי שבו הן מובאות. כאן נתמקד ברשימה הראשונה.

למניית בני ישראל למשפחותיהם הקשר כפול: לפני הרשימה ואחריה. הרשימה מגיעה מיד לאחר תיאור 24 אלף הנספים במגפה, וממילא באה לבחון מי נשארו אחריה. בסוף הרשימה מובא נתון המתייחס לנעדרים אחרים מהרשימה, ונותן לה תפקיד והקשר נוסף:

וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי. כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.

הרשימה מתייחסת אפוא לא רק למניין שקדם למגפה, אלא גם לנוכחים עכשיו לעומת דור המדבר, והמפקד שבתחילת הספר.

לא רק בנות של

רוב הרשימה הוא תבנית קבועה של משפחות. מוזכרים בשמותיהם הגברים שייסדו משפחה; מי שיש לו המשך ומשפחה שעומדת להיכנס לארץ, הוא מי שיש לו שם. הקשר בין שם ובין בנים היורשים נחלה, עולה בבירור מטענת בנות צלפחד: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן, תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ".

ואולם התבוננות במניין המשפחות מעלה כמה יוצאי דופן של מי שנמנו בשמותיהם אף שאינם עונים לקריטריונים. כך נמנים בשמותיהם דתן ואבירם, קרח, צלפחד, ער ואונן, נדב ואביהוא – שני יחידים ושלושה זוגות אחים. יוצא דופן נוסף הוא המניין של נשים מסוימות בשמותיהן, אף שוודאי אינן עומדות בקריטריונים של המנייה בשם: שרח, יוכבד, מרים ("ומרים אחותם"), חמש האחיות בנות צלפחד. הגברים שנמנו מחוץ לסדר הם מי שמתו בחטאם; מהם שמתו עם בניהם, מהם שלא השאירו בנים. הנשים שנמנות הן דמויות יוצאות דופן, כל אחת מסיבותיה שלה, אבל ההקשר של מנייתן הוא בבירור חיובי.

אזכור בנות צלפחד ברשימה מרמז לסיפורן שיבוא בהמשך, אבל יש לכך משמעות נוספת. הרשימה מייצרת חיבור בין בנות צלפחד ובין שרח, יוכבד ומרים, נשים שהן אומנם הבת של/ אחות של/ אימא של, ובכל זאת עומדות בזכות עצמן. בנות צלפחד מבקשות "למה ייגרע שם אבינו", אך בעצם פנייתן המרשימה והצודקת למשה, הפכו למי שיש להן שם בזכות עצמן ולא רק בתור "הבנות של". ההשוואה שלהן ליוצאות הדופן האחרות ברשימה מחדדת את העובדה שהן עומדות גם בזכות מעשיהן, ועל כן ראויות להיות מוזכרות בהקשר משמעותי שכזה.

לא נדבק לכיסא

רמז מקדים נמצא ברשימה לא רק בנוגע לבנות צלפחד. האזכור של מות כל בני דור המדבר מופיע יחד עם אזכור יוצאי הדופן: כלב ויהושע. יהושע הוא מי שעומד להיות מוכתר בהמשך הפרשה למנהיג.

הקב"ה מעלה את משה, אחרון שורדי המדבר שלא ייכנסו לארץ, אל הר העבָרים, ומכין אותו אל מותו המתקרב. עוד נפגוש בספר דברים את תחנוניו של משה על חייו ואת תקוותו לבוא אל הארץ, ואולם התגובה הראשונית כאן היא תגובה אצילית של מנהיג אחראי, ושמא אף של הורה המבין שעליו להיפרד מילדיו, וחושב קודם כול עליהם: הוא לא נדבק לכיסא ולא חושב שאין לו תחליף. תפילתו ובקשתו הראשונות נוגעות לחשש שהעם יישאר לבד, ולצורך למנות מנהיג ראוי לעדה, כזה שילך בראשם ויאמר "אחריי", וכזה שאכן יהיה מסוגל לגרום להם לבוא אחריו:

יִפְקֹד ה' אֱ־לֹֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.

תשובתו של הקב"ה מגלה שהאוצר נמצא מתחת לגשר. ממש אצלך באוהל נמצא היורש, והפרשה כבר רמזה לו בציינה את שמו. היורש הוא מי שגדל בצילך, זה שעד עתה אולי ראית בו נער:

קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד… לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה.

כמה גדלות וענווה נדרשות ממשה כדי לרצות לראות עוד בחייו את היורש שיגשים את החלום הגדול שהוא לא יזכה לו. איזו תבונה יש בו לבקש את ההזדמנות להציג את הבחירה לבני ישראל עוד בחייו, ולהבהיר שהוא מאציל עליו מהודו וסומך עליו את ידיו, ושהכול בדבר ה'. אהרן עלה אל הֹר ההר ומשם העביר את הכהונה לאלעזר בנו; משה עולה אל הר העברים ומשם מחפש יורש, שאיננו דווקא בנו.

אחרי מניית השושלות וההתייחסות לירושה ונחלה, ואף שכל בני ובנות משפחת המוצא של משה מוזכרים בשמותיהם במפקד המשפחות, מתברר שדווקא משה איננו מוריש את תפקידו לצאצאיו הביולוגיים. התפקיד הריכוזי של משה, האחראי גם על ההנהגה המעשית וגם על הקשר עם הקב"ה, הוא חד־פעמי. תפקיד כזה איננו מאפשר העברה מובנת מאליה של סדר ירושה סטנדרטי. בדור הבא מופרדות הרשויות. יהושע יביא ויוציא את העם על פי ההנהגה הרוחנית של אלעזר הכהן.

תמר (לאור) מאיר היא ראש החוג לספרות במכללת גבעת וושינגטון, ראש בית המדרש לנשים כולנה בגבעת שמואל, חוקרת מדרש ואגדה וסופרת ילדים