המתקפות מימין ומשמאל על "הדיבור" – מוכיחות שהמיזם הוא נכון

בשבוע האחרון קיבלתי לא מעט תגובות למדד ששיתפתי. אנשי ימין התקשו לקבל את הביקורת על אנשי המחנה שלהם: "אם אחד כמו ינון מגל בא להגן על אנשים מפני שנאה, הוא לא מפלג", טענה אחת המגיבות, "הוא נותן פה לאנשים שמופלים לרעה בתקשורת, אז הוא אדם חיובי". מגיבה אחרת כתבה: "הימין סוף סוף מקבל במה כמו חמצן לנשמה, ואתה קורא לזה פילוג".

גם בשמאל מתקשים כמובן לקבל את הביקורת של המדד. ענת רוזיליו־אדלר, מנהלת המחלקה הציבורית של קרן ברל כצנלסון, ביקרה את המדד בכתבה שפורסמה על המיזם בעיתון הארץ. לדבריה, "הימין הקיצוני וראש הממשלה עשו למדינה נזק מצטבר עצום. במציאות יש משקל רב יותר לדברים שאומרים המנהיגים הבכירים ומקבלי ההחלטות במדינה, ובמצבים מסוימים גם לדברים שהם נמנעים מלהגיד".

ד"ר יובל קרניאל ביקר גם הוא את המדד. "הדיון על דבריהם של אישים מתונים דוגמת לפיד או לזימי, לעומת פרסומים דומים של קיצוניים, מהם עבריינים מורשעים או נאשמים בפלילים, ומהם מסיתים באופן גלוי ואידיאולוגי — דוגמת בן־גביר, מגל או גוטליב — אינו יכול להתבסס על אותם כלים", טען קרניאל בטור ב"הארץ". "אין טעם ליצור כאן שוויון מלאכותי, או איזון קדוש, שהרי לומר על לזימי שהיא עבריינית — זו הסתה, שקר ודיבור רעיל. ואילו האמירה שבן־גביר עבריין היא אמת שנכון להזכיר לציבור".

אני לא מקבל את הביקורת משמאל, אבל גם בנוגע לביקורת מימין אני מתקשה להבין מדוע נתינת פתחון פה לימין צריכה להיעשות בסגנון גס רוח, מסית ומפלג. יש לא מעט אנשי תקשורת ימניים ובולטים כמו עמית סגל או קלמן ליבסקינד, שאינם מככבים במדד הדיבור ומוכיחים מדי שבוע שאפשר לבטא עמדות ימניות מובהקות באופן ראוי ומכובד. באותה מידה יש חברי כנסת גם משמאל וגם מימין שלא הופיעו אפילו פעם אחת במדד הדיבור, מכיוון שהם מנהלים את השיח הפוליטי בכבוד. השרים אופיר סופר ואבי דיכטר מוכיחים שאפשר להיות אנשי ימין בלי להתבטא באופן מסית ומפלג כמו השרים דודי אמסלם ושלמה קרעי. חברי הכנסת בני גנץ וחילי טרופר מוכיחים שאפשר להיות אופוזיציה ממלכתית לממשלה מבלי להרעיל את השיח בסגנון חברי הכנסת יאיר לפיד ויאיר גולן.

עץ שנופל ביער

מאחורי מיזם "הדיבור" עומדים שלושה בני משפחות שכולות ממלחמת חרבות ברזל: שרית זוסמן, אימו של בן ז"ל; הרב שמואל סלוטקי, אביהם של נועם וישי ז"ל; ואיתן צור, אחיו של אמיר ז"ל. אחרי שהקריבו את היקר להם מכול לטובת המדינה, הם מצפים ותובעים ממעצבי השיח לעשות למענה דבר אחד פשוט: לדבר אחרת. לדבר יפה. להמשיך לחלוק ולהתווכח, אבל בצורה עניינית ומכבדת. לפרויקט חברו אנשי מקצוע מתחומים שונים כדי שהתוצר יהיה טוב ומדויק ככל האפשר.

אנשי מדד הדיבור איששו השבוע את תחושתי שהם מקבלים ביקורת גם מימין וגם משמאל. לדבריהם, הביקורת מאששת ומחדדת עבורם שתי נקודות חשובות: הראשונה היא שהשיח המפלג לא שייך למחנה אחד, וכי זוהי בעיה שמכה ומתפשטת בשני צדדי המפה הפוליטית. השנייה, שהם עושים עבודה טובה ומאוזנת שמציבה מראה למזהמי השיח מכל קשת הדעות וההשקפות – וזה מעצבן אותם.

אחת הטענות שעלתה בקרב המגיבים, היא המשקל הרב שנותן המדד לרמת החשיפה של הציוצים. מדד הדיבור יוצא מנקודת הנחה שמידת החשיפה של ציוץ היא שעושה אותו למשפיע יותר, וממילא למזהם יותר. לשיטת המדרגים, שיח מפלג של אדם אלמוני, חמור ככל שיהיה, הוא כמו עץ שנופל ביער, ואין צורך להדהד אותו לקהל הרחב. לעומת זאת, כאשר פוליטיקאי בכיר או איש תקשורת רב השפעה בוחרים בשיח כזה, שבלחיצת כפתור מגיע לאלפי או מיליוני אזרחים ויוצר כדור רעל מתגלגל, הדבר חמור הרבה יותר ועליהם לשאת באחריות על מעשיהם.

טענה אחרת שעלתה כביקורת על המדד היא שיש מקום לדרג גם כלי תקשורת ואתרים, ולא רק אנשים פרטיים. אנשי המיזם מקווים להגיע בהמשך גם לשם, אם כי הם מדגישים שהמיזם מתמקד בשיח המפלג והלא ענייני ברמת השפה והסגנון, הבולט בעיקר ברשתות החברתיות ובזירות פובליציסטיות אחרות. הביקורות כלפי אתרי וערוצי החדשות מתייחסות ברובן לתוכן, ואילו המדד אינו עוסק ב"מה" אלא ב"איך".

לטעמי יש בהחלט מקום לדרג גם את סגנון הדיבור של אנשי התקשורת בערוצים השונים, אך כמו בדירוג הצייצניים – הדירוג חייב להיעשות באופן הגון, משמאל ומימין. עינינו הרואות ואוזנינו השומעות שדיבור מסית ומפלג קיים גם בערוץ 13 וגם בערוץ 14.

באשר לטיעון המוכר מגן הילדים "אבל הם התחילו", הוא אינו מקדם תיקון. יש להניח שגם במלחמות האחים שקדמו לחורבן הבית, כל צד האשים את הצד השני בהתחלת הפילוג וטען להגנתו שהוא רק המגיב. "כשהבית ריק", כתב מאיר גולדברג, "לא משנה לי אם אני צודק".