עד לפני שלושה ימים, הסקר האחרון שהניב תוצאות חיוביות כלפי תפקודה של קמלה האריס התפרסם בספטמבר 2022 – כמעט שנתיים אחורה. מאז ועד יום שלישי השבוע, התוצאות של כל הסקרים לגבי תפקודה היו שליליים, עם ממוצע מביך של מינוס 15 אחוז בין אוהדיה למתנגדיה בציבור האמריקני. זוהי נקודה נמוכה במיוחד להתחיל ממנה קמפיין כמועמדת לנשיאות ארה"ב, וזו לא הנקודה הבעייתית היחידה שלה. האריס נחשבת כסגנית כושלת של נשיא לא פופולרי, עם שלל התבטאויות מביכות.
והנה, ביום שלישי האחרון, סקר כלל־ארצי של רויטרס הצביע לראשונה על יתרון של שני אחוזים להאריס על פני טראמפ, לקראת הבחירות לנשיאות שיתקיימו בעוד שלושה חודשים וחצי. בסקר הקודם של רויטרס, לפני כחודש, טראמפ הוביל על ביידן בשני אחוזים. כלומר, בתוך שבועות בודדים ישנה תזוזה של ארבעה אחוזים לטובת המועמד/ת לנשיאות מטעם הדמוקרטים. זהו "אפקט האריס", או שמא אפשר לקרוא לו "אפקט פרישת ביידן".
פרישתו של ג'ו ביידן מהמרוץ לנשיאות בתחילת השבוע לא הפתיעה את וושינגטון או את העולם. מאז העימות הקטסטרופלי לפני חודש מול דונלד טראמפ, הופעל על הנשיא מכבש לחצים אימתני שכלל את התקשורת הליברלית בארה"ב, זו שעד לפני רגע נשאה אותו על כפיים. ביידן, מתוסכל וזועם על מה שראה כתקיעת סכין בגבו, התבצר בעמדתו במשך יותר משבועיים, עד שנכנע והודיע על פרישה. כשכבר עשה זאת, דאג להבהיר כי אינו פורש מהנשיאות אלא ממשיך בתפקידו עד תום תקופת הכהונה, כלומר ינואר 2025.
במהלך זה הפחית ביידן מסיכוייה של האריס לנצח את טראמפ; הגעה ליום הבחירות כנשיאה מכהנת, הייתה ללא ספק משפרת את מצבה. גם העובדה שבכירים מאוד במפלגה הדמוקרטית, ובראשם הנשיא לשעבר ברק אובמה ומנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט צ'אק שומר, טרם הביעו בפה מלא את תמיכתם במועמדותה של האריס, איננה מסייעת בלשון המעטה לקמפיין ההולך ומתהווה. אובמה, למשל, הביע ביממות שאחרי פרישת ביידן תמיכה בהליך פריימריז פנימי לקראת הוועידה הדמוקרטית, שתתקיים באמצע אוגוסט בשיקגו. זה כבר לא עומד לקרות, כיוון שהאריס הצליחה להשיג בתוך 36 שעות את תמיכתם של יותר ממחצית צירי הוועידה, מה שבפועל מעניק לה את המועמדות ללא קרב פנים־מפלגתי נוסף. פרשנים מעריכים כי אובמה דיבר בעד פריימריז כדי לחזק את מעמדה של האריס בסופו של דבר, כיוון שאם אכן הייתה מנצחת בפריימריז כאלה – מעמדה במפלגה היה מתחזק כמי שלא קיבלה את המועמדות על מגש של כסף אלא נלחמה עבורה. כך או כך, אין ספק שהאריס הייתה מעדיפה תמיכה מיידית ונחרצת של הנשיא לשעבר, האיש בעל ההשפעה הרבה ביותר במפלגה הדמוקרטית גם שמונה שנים אחרי שסיים את כהונתו.
שורה של תקרות זכוכית
סקרים מהירים שנעשו בשעות שלאחר הודעת הפרישה, הראו שלא הרבה השתנה וכי טראמפ ממשיך להוביל על האריס, כמו שהוביל על ביידן, באחוזים ספורים. כאמור, סקר רויטרס, ולצידו עוד כמה סקרים ממכונים פחות נחשבים, הצביעו במעלה השבוע על התחזקות של האריס. חשוב לומר שכל הסקרים הללו מוקדמים מכדי להצביע על מגמה, ויחלפו לפחות שבועיים עד שמספר משמעותי של סקרים שייערכו, כולל בכמה מדינות מפתח – יוכלו להראות באופן ברור יותר מה מצבה של האריס לעומת טראמפ.
להאריס יש יתרון מובנה בקרב נשים וצעירים, אבל היא כנראה לא תוכל לסמוך על הקול השחור. רבים נוטרים לה את היד הקשה שהפעילה כתובעת כללית בקליפורניה
האריס תצטרך לשבור כמה תקרות זכוכית לא פשוטות שטרם נשברו באמריקה. היא אומנם לא האישה הראשונה שמתמודדת לתפקיד נשיאת ארה"ב – כזכור, הילרי קלינטון עשתה זאת ב־2016 והפסידה לדונלד טראמפ – אבל היא כמובן תרצה להיות הראשונה שמתמודדת וגם מנצחת. בנוסף, מדובר באישה שחורה, ממוצא אסייתי ואפרו־אמריקני, עם בעל יהודי – שלל זהויות שהן יתרון בחלקים מסוימים של אמריקה, אבל קצת פחות בחלקים שחשוב לנצח בהם כדי להיות נשיא. להאריס יש יתרון מובנה בקרב הנשים, וכנראה גם בקהל הצעיר (היא צעירה בשני עשורים מטראמפ וביידן), אבל היא כנראה לא תוכל לסמוך על הקול השחור, שגם הוא קריטי במדינות מפתח מסוימות. רבים עדיין נוטרים לה את היד הקשה שהפעילה כתובעת כללית בקליפורניה, שפגעה באוכלוסייה השחורה יותר מבכל מגזר אחר.
המשוכה הראשונה והמיידית שעמדה לפני האריס, הייתה הצורך לאחד סביבה את המפלגה ולקבל את המועמדות. בכך היא הצליחה באופן מרשים. בנאומה הפומבי הראשון, במהלך עצרת בוויסקונסין, היא הודתה לנשיא ביידן על תקופת כהונתו כנשיא ואז עברה לתקוף את טראמפ. זו הייתה קמלה האריס אחרת לגמרי ממה שהתרגלנו לראות כסגנית נשיא, הן מבחינת אנרגיה והן מבחינת תוכן. היא הזכירה את עברה כפרקליטת מחוז סן־פרנסיסקו וכתובעת כללית בקליפורניה, ובעוקצנות שנראה כי היא התכוננה אליה היטב מראש, סיפרה כיצד התמודדה בתפקידיה המשפטיים עם פושעים מסוגים שונים. אחרי שתיארה סוגים שונים של גברים שהיו צריכים להיענש על התנהגותם הנלוזה בעקבות ניצול נשים, מעשי נוכלות ורמייה וכדומה, היא השמיעה את משפט המחץ: "אני מכירה אנשים מסוגו של טראמפ". הקהל בוויסקונסין הגיב בתשואות רמות:
כבר בדקות הראשונות שלאחר הודעת ביידן, החל קמפיין טראמפ לתקוף את האריס. הנושא הראשון היה השותפות שלה בהסתרת מצבו המנטלי הבעייתי של ביידן במשך חודשים ארוכים, ואין ספק שזו רק ההתחלה. עד כה, האריס לא הייתה על הכוונת של טראמפ, שראה בה ועדיין רואה בה מועמדת חלשה שיהיה לו קל לנצח. ויחד עם זאת, המהלך טורף את קלפי המרוץ מעצם העובדה שיש לדמוקרטים מועמדת אחרת מאשר הנשיא המכהן. גם אם הם לא יאמרו זאת בפומבי, אנשי טראמפ היו מעדיפים להתמודד מול יריבו המוכר והקמל לאיטו, מאשר עם קמלה האריס, למרות חולשותיה הידועות.
ככלל, בקמפיין המפלגה הרפובליקנית ניתן לזהות שלוש גישות שונות, שלכל אחת מהן מקום ותפקיד משלה. הנשיא טראמפ עצמו – לפחות כך נראה כרגע – ממשיך להיות זחוח כלפי יריבתו. לדעתו אין להאריס שום סיכוי נגדו, והוא באמת סבור שסיכוייה להביס אותו ולהגיע לחדר הסגלגל נמוכים אפילו משל ג'ו ביידן. אנשי הקמפיין הרשמי, לעומת זאת, בטוחים בכך הרבה פחות. העובדה שהמתקפה הראשונה שלהם כלפיה עסקה בפרישתו של ביידן ובהסתרת מצבו, מראה שמדובר בקמפיין מחושב ומדורג, שאיננו יורה את כל התחמושת בבת אחת, ומנסה לטפל בבעיה החדשה באופן מסודר. זה לא אומר שהקמפיין הרשמי לא יהיה אכזרי. הוא בהחלט יהיה, עם הזמן.
הדרג השלישי הוא שליחיו, שופרותיו ונאמניו של טראמפ ברשתות החברתיות. היה מדהים לראות כיצד כבר בשעות הראשונות לאחר פרישת ביידן נפוצו ברחבי הרשתות אינספור סרטונים ו"ממים" שלועגים להאריס על קלישאותיה, צחקוקיה בראיונות וכישלונותיה כסגנית נשיא. לזכותם של אלה צריך לומר שהאריס סיפקה את החומר הזה בשפע בשנים האחרונות, כאשר גם הדמוקרטים יודו שכהונתה כסגנית נשיא לא הייתה מוצלחת.
פוליטיקת זהויות
נכון לסוף השבוע הראשון אחרי פרישת ביידן מהמרוץ, מעניק אתר RCP, המרכז את נתוני הסקרים ומשווה ביניהם, יתרון זעיר של אחוז וחצי בלבד לטראמפ על האריס. זה אומר שעם פרישת ביידן, המרוץ לנשיאות ארה"ב קיבל גרסה חדשה לחלוטין. וכפי שכל מתכנת מתחיל שכותב גרסה חדשה לתוכנה כלשהי יאמר לכם, לגרסה חדשה יש חיים משלה, שעלולים להסתבך באופנים בלתי צפויים, מכל כיוון.
אחרי ש"אפקט האריס" יירגע, ואחרי שהדמוקרטים יקבלו את הבוסט הצפוי מהוועידה המפלגתית באמצע אוגוסט, העיניים יופנו לשבע מדינות בלבד, מדינות המפתח שבהן יוכרע מי ינצח – האריס או טראמפ. כרגע, לפני שנערכו בהן סקרים משמעותיים אחרי פרישת ביידן, המצב במדינות אלה מיטיב עם טראמפ באופן ניכר בהשוואה למצבו בסקרים כלל־ארציים, שבהם כאמור יתרונו סטטיסטי בלבד ועומד על 1.5 אחוזים.
טראמפ מוביל בממוצע ב־4.5 אחוז במדינות המתנדנדות, מעבר לטווח טעות הדגימה. החלוקה בתוכן היא כדלהלן: באריזונה, נבדה וצפון־קרוליינה מצבו טוב במיוחד, והוא מוביל שם כרגע בבטחה עם קצת יותר מ־5.5 אחוז בכל מדינה בנפרד. בפנסילבניה (4.5 אחוז יתרון) ובג'ורג'יה (ארבעה אחוזים) מצבו טוב, בוויסקונסין הוא נהנה מ־3.3 אחוז יתרון, ואילו במישיגן מצבו של הנשיא לשעבר שביר יותר, עם פער של 2.1 אחוז בלבד לטובתו.
האסטרטגיה של שני הצדדים במדינות הללו כמעט ידועה מראש: טראמפ ינסה להעביר את כל כישלונותיו של ממשל ביידן – שפגעו במיוחד במדינות אלה, שרובן לא עשירות במיוחד ושיש בהן מעמד פועלים וצווארון כחול שנאנק תחת יוקר המחיה – לסגניתו האריס. בנוסף, במדינות אלה יש אחוז גבוה יחסית של גברים לבנים נטולי השכלה גבוהה, פלח אוכלוסייה שמראש קשה לו נפשית ואידיאולוגית להציב אישה בצמרת המדינה. כשמוסיפים לכך את מוצאה האתני המגוון של האריס, אפשר להוסיף לאתגר גם את הנשים הלבנות מן המעמד הבינוני־נמוך. קמפיין טראמפ יפנה לקהלים הללו, וינסה להוציא אותם לקלפי במספרים גדולים ככל האפשר.
במובן הזה, סגן הנשיא שבחר טראמפ הוא בדיוק הקול שאמור לפנות אל הקהלים הללו מבחינה רגשית וזהותית. כמי שקנה את פרסומו עוד לפני שנכנס לפוליטיקה הארצית כנציג ה"הילביליז" (כינוי גנאי לאמריקנים לבנים מהמעמד הנמוך), בעקבות ספרו שאף הפך לסרט בנטפליקס, "יומני האפלאצ'ים" – ג'יי־די ואנס יכתת את רגליו במדינות המתנדנדות וינסה לדבר לליבו של הבייס השני של הקמפיין, אחרי האוונגליסטים.
מנגד, גם להאריס יש מה למכור במדינות המתנדנדות. כאמור, מצבה בקרב השחורים מעורפל וכנראה לא יהיה טוב יותר משל ביידן. בקרב נשים וצעירים, לעומת זאת, סקרים ראשונים מראים שהיא נהנית מיתרון משמעותי על פני טראמפ. מטה האריס ינסה להמריץ את שני פלחי האוכלוסייה הללו לקלפי, ובהחלט ייתכן שזהות הנשיא או הנשיאה הבאים של ארה"ב תיקבע על פי אחוזי ההצבעה. גם כאן יש למטה טראמפ בעיה: אם ב־2016 הוא היה הדבר החדש והמלהיב, הרי שהפעם, לפחות כל עוד "אפקט האריס" נותן את אותותיו, סגנית הנשיא שהפכה למועמדת לנשיאות היא הדבר החדש והמלהיב.
סוגיה חשובה נוספת שתוכרע בקרוב היא זהות סגן הנשיאה שתבחר האריס. בוודאות כמעט מוחלטת יהיה מדובר בגבר לבן; גם גדולי הדמוקרטים שדוגלים בגיוון אתני, יודעים שהסיכוי של האריס לנצח יקטן משמעותית אם לא יהיה לצידה גבר לבן. בבורסת האפשרויות מתרוצצים כמה שמות, אך השניים שהם בעלי הסיכוי הגבוה ביותר הם הסנטור מאריזונה מארק קלי, ומושל צפון־קרוליינה רוי קופר. לא במקרה שניהם מגיעים משתי מדינות מתנדנדות וקריטיות, שבהן מצבו של טראמפ משופר. הכרזה על סגן נשיא ממדינה מתנדנדת עשויה לשנות את המומנטום במדינה הספציפית, ולהטות אותה בחזרה לכיוון הדמוקרטי.
מרק קלי נראה כבחירה הגיונית יותר. מדובר בטייס קרב ואסטרונאוט לשעבר, שהמזג הביטחוני שלו עשוי לפוגג חששות אצל מי שיתקשו להצביע עבור נשיאה אישה. קלי גם זכה למוכרות ארצית מסוימת בעקבות ניסיון ההתנקשות ברעייתו, גבי גיפורדס, חברת קונגרס דמוקרטית לשעבר שנפצעה אנושות מירי ב־2011 בעיר טוסון שבאריזונה. המושל קופר מגיע אומנם ממדינה מתנדנדת חשובה נוספת, צפון־קרוליינה, אך הוא פחות מוכר מקלי ברמה הארצית, ובנוסף לכך שירת כתובע הכללי של מדינתו בתפקידו הקודם, בדיוק כמו האריס, מה שפוגע בסיכוייו להיבחר.
האדם השלישי שמוזכר כמועמד לסגנות של האריס הוא מושל פנסיבלניה ג'וש שפירו. מדובר בכוכב עולה במפלגה הדמוקרטית, בן 51 בסך הכול, שגם הוא מגיע ממדינה מתנדנדת חשובה, למעשה החשובה והגדולה ביותר. מה שעומד לרועץ בפני שפירו הוא היותו יהודי. כאשר בעלה של המועמדת לנשיאות הוא יהודי בעצמו, סגן־נשיא יהודי עשוי להיות קצת יותר מדי עבור חלק מהבוחרים. אף אחד לא יאמר זאת בפומבי, אבל לגזענות ולפוליטיקת הזהויות האמריקנית יש פנים רבות, לעיתים סמויות מהעין ותת־קרקעיות. ובמרוץ שנראה צמוד, אף צד לא ירצה לקחת לגביהן סיכון מיותר.
