מה מתכננים לנו החות'ים אחרי כטב"ם "יפו" שנחת בלב תל־אביב בשבוע שעבר, ומה אפשר לעשות נגדם גם בלי להרחיק עד חופי תימן? רמז: בעיקר ליזום. מנהיג המורדים החות'ים, עבד אל־מלכ אל־חות'י, הכריז השבוע כי בעקבות תקיפת צה"ל בנמל חודיידה, העימות בין החות'ים לישראל נכנס לשלב החמישי שלו. מהו השלב החמישי? ואיך ייראו השלבים השישי והשביעי? האמת, אין יותר מדי טעם לנסות לפענח מה עומד מאחורי דברי הרהב הללו. עדיף להתרכז במגמות המאוד ברורות בשטח, ואפשר לחלק אותן לשתיים.
מגמה ראשונה היא חיזוק הקישור, התיאום ושיתופי הפעולה בין החות'ים ובין גלקסיית המיליציות האיראניות הפועלות ברחבי המזרח התיכון. מטרת שיתופי הפעולה הללו היא סינרגיה בין יכולותיהן של המיליציות, במטרה ליישם את מה שמכונה "טבעת האש האיראנית" סביב מדינת ישראל. המטרה השנייה, והחשובה לא פחות לשיטתם של החות'ים, היא להרחיב את המצור הימי מזירת ים סוף, לחבר אותה לים התיכון ולכסות באש ובטילים את כל השטח שממזרח הים התיכון ועד מצרי גיברלטר.
באמצעות החיבור בין שתי המגמות שואפים החות'ים גם לחנוק את ישראל בטבעת אש, וגם להטביע אותה. אכן, משימה הרקוליאנית בעבור שבט הררי עלום־שם מתימן, שעד לאחרונה רוב יושבי כדור הארץ לא שמעו עליו. אבל נישאים על כנפי הצלחתם המטאורית, החות'ים לא לבד. מי שמנצחת בעבורם על קונצרט הטרור האזורי הזה היא איראן. ואם בפרק הנוכחי החות'ים הם הסולן הראשי, בפרק הקודם היה זה חיזבאללה שנכנס למערכה כדי לשמר את חמאס, הנכס האיראני בעזה. אולם כעת, לאחר חודשים ארוכים של לחימה שבהם חיזבאללה איבד נכסים רבים בלבנון, התזמור עובר לאפיקים נוספים. וכך, לקונצרט הטרור האזורי נכנסים נגנים נוספים, המייצרים את מוזיקת הרקע למען הסולן החות'י.
מגמת התזמור הזו ניכרת בשטח כבר שבועות ארוכים. ב־13 ביוני נשא מנהיג החות'ים נאום שבו, מעבר לדברי הרהב האופייניים, הוא טען כי במסגרת המאבק נגד "האויב הציוני" החל שיתוף פעולה עם המיליציות הפרו־איראניות בעיראק, במטרה לייצר התקפות משותפות נגד ישראל מרמת הגולן הסורית. הגולן, אמר אל־חות'י, הוא "חלק חשוב במסגרת השלב הרביעי של ההסלמה, שמתבצע בתיאום ושיתוף פעולה עם אחינו היקרים, המוג'אהדין של ההתנגדות האסלאמית בעיראק".
הוא לא היה צריך להתאמץ יותר מדי. הרצון לשיתוף פעולה מגיע משני הצדדים. כמה שבועות לפני אותו נאום, מנהיג המיליציה העיראקית "כתאיב חיזבאללה" הרים טלפון לצנעא בירת תימן, הנמצאת בשליטת החות'ים, והציע לייצר "ציר של תיאום כוחות בין עיראק לתימן".
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ניסה מנהיג המיליציה העיראקית אחמד מוחסן פרג' אל־חמידאווי, המכונה אבו־חוסיין, להרחיב את גבולות ההשפעה של המיליציה שלו מעבר לתחומי עיראק. בחודשים שקדמו לאותה שיחה ניסה אבו־חוסיין, בהשראה איראנית, לפתוח חזית נוספת דרך ירדן. המטרה המיידית הייתה להבריח נשק דרך ירדן לחמאס. אולם בראייה לטווח ארוך יותר, המהלך העיראקי נועד לערער את יציבותה של הממלכה ההאשמית, ולהשתמש בה כפלטפורמה לחבור לכוח חמאס בדרך להשמדת מדינת ישראל. המאמץ הזה נעשה לא רק מכיוון עיראק אלא גם מסוריה, משם חשופה ירדן לגל הולך וגובר של פשיעה מאורגנת של סוחרי סמים בחסות המשטר הסורי. אלה משתמשים בשיטות שונות, כולל רחפנים, כדי להבריח סמים וכדורי קפטגון מסוריה למדינות המפרץ. וכך ירדן, המהווה בפועל אזור חיץ בין ישראל לחלקים העוינים במיוחד של העולם הערבי, מוצאת את עצמה בצבת של תהליכים המאיימים על שרידותה.
אם כל זה לא מספיק, לפני כחודשיים היה אבו־חוסיין, מנהיג המיליציה העיראקית, מעורב בניסיון להכניס לתמונה גם את המיליציה הבחריינית, המכונה "גדודי אל־אשתר", ולתקוף באמצעותה את ישראל ברחפנים. נשמע מפתיע, אבל לא. בחריין היא אחת ממדינות המפרץ המקיימות קשר קרוב וגלוי עם ישראל, כולל ביקורים של בכירים בממלכה. אבל גם הבחריינים נאלצים להתמודד עם מיעוט שיעי המתנגד למשטר. ו"סאראיה אל־אשתר" היא מיליציה שיעית מקומית שבראשה עומד מורתדה מג'יד רמדאן עלאווי, ומטרתה להפיל את שלטון המלוכה הבחרייני. הנהגת הקבוצה יושבת באיראן, ואנשיה מקבלים אימון, מימון ותמיכה ישירות ממשמרות המהפכה. בכיריה אף הצהירו על נאמנות לאיראן, וממתגים את עצמם כסוג של משמרות המהפכה.
בעשור האחרון ביצעו אנשי אל־אשתר לא פחות מ־20 מתקפות, רובן נגד כוחות המשטרה המקומיים בבחריין. אולם לפני שנים אחדות העלתה הקבוצה סרטון שבו איימה לתקוף גם מטרות בריטיות ואמריקניות בממלכה. כעת מצטרף הארגון הזה, שמרחיב את קשת הפעולה הגאוגרפית של המיליציות הפרו־איראניות, למאמץ המתואם עם המיליציות בעיראק, החות'ים בתימן וחיזבאללה בלבנון. המהלך הזה מעניק למונח השגור "הקשת השיעית" ביטוי עכשווי חדש ומדאיג, המאיים לא רק על ישראל וירדן אלא גם על מדינות המפרץ.
רק לפני שלושה חודשים הכריזה מחלקת המדינה של ארה"ב על הקבוצה כעל ארגון טרור. חודש לאחר מכן הודיעה המיליציה הבחריינית כי ב־27 באפריל היא שיגרה כטב"ם נפץ לאילת, כתמיכה בפלסטינים בעזה. מאין הגיע הכטב"ם? מהיכן בדיוק שוגר? לא ברור. מה שכן ברור הוא שהיעד היה חברת התובלה טראקנט, הפועלת לעקוף את המצור הימי שהטילו החות'ים על הים האדום, באמצעות מעבר משאיות בנתיבי היבשה בין ישראל למדינות המפרץ. אך מכיוון שהכטב"ם הופל הרחק משטחה של ישראל, ההתפתחות הזו לא קיבלה את המשקל הראוי לה מבחינת פוטנציאל הנזק ליחסים עם מדינות המפרץ, והיכולת לעקוף את המצור החות'י על ידי שינוע יבשתי.
גם גיברלטר על הכוונת
האמת היא שפוטנציאל הנזק גדול אפילו יותר. זה לא רק נמל אילת שעומד בשיממונו. כבר כשנחתמו הסכמי אברהם, לפני ארבע שנים, פרסמה סוכנות "פארס" האיראנית מאמר שסימן את צינור הנפט של קצא"א כמטרה. אז נכון, זה עדיין לא קרה. אבל כמעט. בשבוע שעבר התראיין מנכ"ל קצא"א הפורש איציק לוי, וחשף כי כבר ב־2021 פגעה רקטה במכל דלק של קצא"א סמוך לאשקלון והציתה אותו. בקיצור, יש למה לצפות.
מנהיג החות'ים, עבד אל־מלכ אל־חות'י, מנסה לא פעם לחקות את מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה. אחד המרכיבים בהקשר הזה הוא השימוש במשוואות. לפני כחודשיים שלח המנהיג החות'י את הדובר שלו, יחיא סריע, להלהיב את ההמונים בכיכר בצנעא ולהכריז על השלב הרביעי בהסלמה נגד ישראל. שלב זה, הסביר הדובר החות'י, כולל פגיעה בספינות המפירות את "איסור השיט הישראלי ואיסור השיט לעבר נמלי ישראל בים התיכון", בכל אזור שידם של החות'ים משגת. ואם ישראל תפתח במבצע צבאי ברפיח, הזהיר, יטיל הצבא התימני סנקציות מקיפות "על כל הספינות השייכות לחברות שיש להן קשר לאספקה לישראל ולכניסה לנמלים ישראליים, לא משנה מאיזו מדינה הן". לא חלף חודש, וגם נסראללה שם את הים התיכון על מפת האיומים, כאשר הכריז כי אם קפריסין תאשר לישראל לתקוף משטחה במקרה של מלחמה עם לבנון, היא תהפוך לחלק מהמלחמה. קפריסין היא חלק מהאיחוד האירופי, והאיומים חוללו הרבה גלים בים התיכון.
אבל גם זה לא הכול. איראן מקיימת כבר שנים קשר הדוק עם "חזית הפוליסריו", המנהלת מאבק מתמשך עם מרוקו על השליטה בסהרה המערבית. אנשיה נהנים ממקלט באלג'יריה ומקשרים מסועפים עם איראן, חיזבאללה ודרום אפריקה. באופן היסטורי יש לפוליסריו אפילו שגריר בדמשק. לכן, כאשר לראשונה עלה נושא האיום החות'י על הים התיכון, עלתה השאלה אם במסגרת קונצרט הטרור האזורי, גם הפוליסריו הוא חלק מהפאזל האיראני. מרוקו חוששת כבר תקופה ארוכה שאיראן סיפקה לאלג'יריה מל"טים ורחפנים, והאלג'יראים העבירו אותם לידי הפוליסריו. המידע הזה אושר על ידי שר הפנים של הפוליסריו, שאף התגאה בקבלת המשלוחים. עוד לפני כן חשף שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה כי אנשי חיזבאללה הגיעו לאלג'יריה לאמן את אנשי חזית הפוליסריו בלוחמה אורבנית. כעת לא רק מרוקו חוששת מהאיום של הפוליסריו. יש חשש כי אם המלחמה באזור תסלים, הכטב"מים האיראניים יהיו חלק מניסיון לחסום את מצרי גיברלטר ולזרוע כאוס ברחבי אגן הים התיכון כולו.
בהקשר הזה חשוב להצביע על דברים שאמר מפקד משמרות המהפכה, הגנרל חוסיין סלאמי, בטקס לציון 40 יום לחיסולו של מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה: "אנו נחסום את דרכו של האויב במזרחו של הים הגדול, ונרחיב את החזית עד שהאויב יתפרק. כל ארצות האסלאם חייבות להפוך לזירת ג'יהאד נגד האויבים. זו חובתו של כוח קודס, חסימת דרכי חדירה של האויב אל עולם האסלאם". הדברים צוטטו במאמר שפורסם באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מאת דסק איראן של המרכז.
לכן, התקיפה הישראלית בנמל חודיידה היא אבן דרך. היא מסמנת את ההבנה המפציעה שהולך וקרב הרגע שבו גם האמריקנים, ועימם הקהילה הבינלאומית, יגיעו למסקנה ש"מספיק זה מספיק". עד כמה קרוב הרגע הזה? קשה לדעת. לפי שעה כולם מכוונים ל־20 בינואר, מועד החילופים בבית הלבן.
