לאחרונה אני מקריא לילדים שלי את תירס חם. קורה. קיץ. בסופר מוכרים תירס ב-4.90 לקילו. אני קונה. מכין בבית סיר גדול. מגלגלים אחר כך בחמאה ובמלח, אוכלים בחצר מול הפיקוס. חם בחוץ. רוח חמה של אחר הצהריים נושבת. הילדים משכשכים בשכשוכית. כאמור, קיץ.
תירס חם, למי שלא זוכר, הוא סיפור יפה על אופיר המפורסם. אופיר הידוע כ"מי לא מכיר את אופיר". שם חם באולפני החדשות, בעמודי העיתונים. אוהב בהחלט לנגן ולשיר, ואוהב גם תירס חם. למרבה הצער אין לאופיר, כך מסתמן, תירס חם בבית (זה כבר ספוילר לסיום הסיפור אבל זה חשוב), ולכן ביום אחד הוא יוצא עם תוף מאולתר החוצה ומתחיל לשיר "תירס חם בים בם בם". השירה סוחפת את ילדי הקיבוץ, והם הולכים בשורה אחרי אופיר עד שהם מגלים שאין לו שום תירס, והוא מצטדק בתירוץ 'אני אוהב לנגן ולשיר גם אם אין תירס בסיר'. הילדים מאוכזבים, עד ששחף מציעה ללכת לסבא שלה, וסבא שלה פשוט מוציא להם סיר תירס. הם מחכים ליד התירס, הוא מתקרר, משום מה אופיר טועם ראשון ומזמין (!) את הילדים לאכול מהתירס של סבא של שחף, הילדים אוכלים ומרוצים ובזה מסתיים הסיפור.
כמו שאפשר לשמוע בביקורת המרומזת שלי בין השורות, תירס חם הוא בעצם סיפור על אוויר חם. וליתר דיוק, הוא סיפור על פוליטיקאי. אופיר, כאמור, מפורסם. אוהב לדבר ולעשות רעש. מבטיח תירס חם אבל מעולם לא הבטיח תירס חם, פשוט הלך וצעק תירס חם, סחף אחריו המונים, אכזב, הודיע שהבטיח אבל לא הבטיח לקיים, ובסוף לקח קרדיט על עבודה של מישהו אחר, שחיפה על הפשלות שהוא עצמו עשה. אבל תירס חם הוא לא סיפור רק על פוליטיקאי, הוא גם סיפור על פוליטיקה.
אמש נתניהו נאם בקונגרס. אני לא מזלזל בחשיבותו של הנאום (אין לי מושג בפוליטיקה אמריקנית) ולא בתוצאותיו (כאמור, פוליטיקה אמריקנית), אבל כשהסתכלתי על ההתקבלות של הנאום בישראל, ראיתי את אותה התפלגות מוכרת, ובה הפיד הימני שלי מתמוגג מראש הממשלה ומהאנגלית שלו, בעוד פיד שמאל מתעצבן על הצורה בה הנאום משרת את ראש הממשלה. שניהם יחד משתמשים בנאום כדי לעקוץ או לסנוט במתנגדיהם. וכשראיתי את זה, חשבתי על עד כמה אנחנו מעריכים, או מייחסים חשיבות, לדברים שאנשים אומרים, מול החשיבות שצריכה הייתה להיות – למעשים עצמם.
נסעתי הבוקר למרכז, לפגוש עמותה שעוזרת ללוחמי צה"ל. מצאתי עמותה שעושה מעל ומעבר, שלא שמעתי עליה מעודי. כן, אמר לי הסמנכ"ל, אנחנו מעדיפים להתרכז בעשייה, לא ביח"צ. זה הזכיר לי (בצורה קצת אחרת) את אחד הקולגות שלי, אדם מוצלח ומוכשר, שלא התראיין מעולם, אין לו רשתות חברתיות והוא לא מייחצן את עצמו בשום צורה. הוא עושה עבודה טובה, והיא זו שמביאה לו את הלקוחות הבאים. בשביל מה אני צריך לצעוק, הוא אמר לי בפרפרזה. אם מישהו צועק, זה אומר שהוא חלש.
חזרה לתירס חם. אם הייתה לנו היכולת, היינו מספרים את תירס חם לא על אופיר, אלא על שחף שהלכה, נבגדה, יזמה, עשתה, גייסה את סבא שלה ובסופו של דבר הביאה לכולם תירס. כאמור, לא מזלזל בכוחו של הנאום לגייס, לשכנע ולסחוף יחידים או המונים. אבל מבקש להזכיר לי, וגם לאלה שאני קורא, שבסופו של דבר עם מילים אנחנו לא הולכים למכולת, והן רק מעטפת לדבר עצמו, שבו גם אדם צריך להימדד בסופו של דבר – לא בשאלה כמה יפה הוא מדבר, כמה הוא נואם, מה הוא מספר על עצמו, אלא במעשים שהוא עושה.
