מְכוֹנִיתוֹ שֶׁל הַמִּלּוּאִימְנִיק

מְכוֹנִיתוֹ שֶׁל הַמִּלּוּאִימְנִיק

 

 

סַע לְקִרְבַת גְּבוּל עַזָּה וְתִרְאֶה אוֹתָהּ חוֹנָה:

חַסְרַת צוּרָה, חוּמָה וּמְאֻבֶּקֶת,

עוֹמֶדֶת מְכוֹנִית בְּסַבְלָנוּת שֶׁל מְכוֹנָה

וּמְחַכָּה כְּמוֹ לְגוֹדוֹ שֶׁל בֶּקֶט.

 

שְׁכָבוֹת שְׁכָבוֹת רֻבְּדוּ עָלֶיהָ כְּמוֹ בְּתֵל קָדוּם:

עַבְטִיט הַנְּפִילוֹת, אֲבַק הַטַּנְקִים,

וְאַבְקְנֵי אָבִיב כְּמוֹ חֶסְכוֹנוֹת שֶׁלֹּא פָּדוּם,

וְחוֹל שֶׁעָף מֵחוֹף כִּי סְתָו אוֹ סְתָם כִּי.

 

שְׁטֹף אוֹתִי, כָּתַב אֵיזֶה לֵיצָן עַל הַשִּׁמְשָׁה,

אֲבָל הַזְּמַן כִּסָּה גַּם אֶת הַכְּתֹבֶת.

בְּבוֹא הַגֶּשֶׁם בֶּטַח יִנְבְּטוּ מִשָּׁם

עֲשָׂבִים – וְיִתְעַטְּפוּ בָּאֹבֶךְ.

 

הִיא עוֹד זוֹכֶרֶת עִיר, וּמִשְׁפָּחָה, וּכְבִישׁ,

כַּעֲרָפֶל רָחוֹק. כְּקֶרֶן וְעוֹד קֶרֶן

בּוֹלְטוֹת שְׁתֵּי הַמַּרְאוֹת, גָּבִישׁ וְעוֹד גָּבִישׁ.

וּכְבָר הֶחְלִידוּ סֶרֶן וְעוֹד סֶרֶן.

 

הִיא מְחַכָּה בְּחָאקִי-חוּם עַד שֶׁיָּבוֹא גּוֹאֵל,

וִיגַלֶּה שֶׁהַמַּצְבֵּר בְּלִי ווֹלְטִים.

טוֹיוֹטָה? אַוּדִי? אֵין יוֹדֵעַ, אֵין שׁוֹאֵל;

הָיִיתִי מְגַלֶּה לוּ רַק יָכֹלְתִּי.

 

עוֹנָה אַחַר עוֹנָה חוֹנָה הִיא וְחוֹנָה

וְתֶכֶף תִּתְאַבֵּן וְתִסְתַּלֵּעַ.

אֵין מַחְלִיפִים וְאֵין תִּגְבֹּרֶת: הִיא עַל מְכוֹנָהּ –

מָשָׁל לַמִּלּוּאִימְנִיק בְּעָלֶיהָ.

 

יַד יָדִיד

 

 

ג'וֹ בַּיְדֶּן מַחְזִיר פִּקָּדוֹן.

הַנָּשִׂיא הַיּוֹצֵא הוּא יָדִיד.

אֲבָל מָה נַעֲשֶׂה בַּנִּדּוֹן

אִם עֻבְדּוֹת הֵן דָּבָר דֵּי מָדִיד,

וְעֻבְדָּה: הוּא אָמַר לָהֶם דּוֹנְ'ט –

וְהֵם דִּיד.

 

הַנָּשִׂיא שֶׁהוֹשִׁיט לָנוּ יָד

כִּי הוּא וַאֲנַחְנוּ אֲחוּקִים

נֶאֱבַק בְּיָדָיו בַּגִּ'יהַאד:

הוּא דִּגְדֵּג חִי-חִי-חִי אֶת הַחוּתִ'ים!

וְשׁוּב הוּא הוֹשִׁיט אֶת הַיָּד

וְדִגְדֵּג לְנַסְרַאלְלָה בַּחֹטֶם.

 

וְלֹא נָחָה יָדוֹ, יַד יָדִיד,

וְהוּשְׁטָה עַל פְּנֵי יָם וְאוֹקְיָינוֹס,

הָרוֹגְשִׁים מִתַּחְתִּית עַד רְדִיד,

אֶל אֵזוֹר שֶׁמְּאוֹד מְסֻכָּן הוּא,

וְהִגִּיעָה עַד כָּאן, בִּלְעָדִית,

כְּדֵי לִתְפֹּס בַּגָּרוֹן… אוֹתָנוּ.

 

הַקּוֹנְגְּרֵס צִיּוֹנִי

 

 

חִדְלוּ מִטִּפּוּחַ סָמוּי שֶׁל אִירָאן,

הוּא רָמַז – וְהַבַּיִת שָׁאַג, שָׁר וְרַן.

 

הַפְסִיקוּ מִיָּד אֶת עִכּוּב הַחִמּוּשׁ,

הוּא צָפַן – וְהַבַּיִת חִבֵּק אֶת הַמּוּשׁ.

 

לֹא נַפְסִיק אֶת הָאֵשׁ עַד חָמָאס יְרֻסַּק,

הוּא אָמַר – וּמְחוֹל הַמְּחִיאוֹת לֹא פָּסַק.

 

לֹא נִמְכֹּר אֶת נַפְשֵׁנוּ, שִׁדֵּר לְסִכּוּם,

בְּעִסְקָה – וְהַבַּיִת: לָשֶׁבֶת-לָקוּם!