הכרעת בית הדין בהאג מיום שישי שעבר מחייבת כמובן מענה משפטי שיערער על הנחות היסוד של פסק הדין. אולם כמו ברוב הסוגיות המשמעותיות לקיום אומה ומדינה, לדיון רבדים שגולשים הרבה מעבר לעולם המשפט.
ראשית, עם ישראל חייב לשוב אל אמירתו הברורה של בן־גוריון מהופעתו בפני ועדת פיל בינואר 1937: "התנ"ך הוא המנדט שלנו על הארץ… זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי, והצהרת בלפור והמנדט באו לשם הכרת הזכות הזו ואישורה". במקביל, ועל בסיס מורשת אבות זו, מתחייב מבט ריאלי אל ממדי האיום הביטחוני שעימו מתמודדת ישראל מאז הקמתה. במיקוד עדכני בלקחי חודשי המלחמה האחרונים, נדרש גיבוש הסכמה לאומית רחבה סביב התנאים ההכרחיים להגנת מדינת ישראל.
בנאומו האחרון בכנסת, בדיון על שלב ב' של תוכנית אוסלו באוקטובר 1995, התווה יצחק רבין מסד לתפיסתו הביטחונית־לאומית ובו ארבעה עקרונות: בעיקרון הראשון הוא בשאיפה להגיע ל"כינונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית שלפחות 80% מאזרחיה יהיו יהודים". בהכוונת מגמה זו, כבר במאי 1994 הוצאו כוחות צה"ל מכל מרחבי האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה. בינואר 1996, יצאו כוחות צה"ל מכל שטחי A ו־B ביו"ש ובבקעת הירדן, שהועברו לשליטת הרשות הפלסטינית. הממשל הצבאי בוטל, ולמעשה הסתיימה השליטה הישראלית על כ־90% מהפלסטינים בשטחי "הכיבוש". נותרו המחלוקות על ירושלים, על התביעה לנסיגה המלאה לקווי 67' ועל זכות השיבה.
בעיקרון השני קבע רבין את שימור "ירושלים מאוחדת שתכלול את מעלה־אדומים ואת גבעת־זאב כבירת ישראל בריבונות ישראל". בעיקרון השלישי נקבע כי "גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן בפירוש הנרחב ביותר של המושג". טמונה בכך הכרת ההכרח בשימור האחיזה הישראלית בבקעה, על ההתיישבות הישראלית שבה – מקו כביש 90 עד קו הרכסים השולטים ממערב, ועליו היישובים אלון־מורה, איתמר, מגדלים וקידה. בעיקרון הרביעי, בהתייחסות לתביעה למדינה פלסטינית, נאמר: "תהיה זו ישות שהיא פחות ממדינה ואשר תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה". במשמעות המעשית, תביעה זו כוללת שימור שליטה ישראלית במרחב האווירי מעל יו"ש.
השיקולים שלאורם קבע רבין את שטחי C מבטאים את מה שנחשב בעיניו לתנאים הכרחיים לגבולות בני הגנה למדינת ישראל. בנאומו האחרון פרס את מורשתו הביטחונית, ואת ייעודם של שטחים אלה כמרחבי הגנה חיוניים. התפקיד הראשון של שטחי C נוגע להבטחת התנאים להגנת ירושלים כמטרופולין, ולא כעיר קצה ממזרח לתל־אביב, כפי שהייתה עד מלחמת ששת הימים. התפקיד השני נוגע לחיוניות בקעת הירדן כמרחב בידוד, שמפריד בין כל האיומים ממזרח לירדן ובין רצועת החוף. האיום האזורי האיראני המתפתח, מדגיש את חיוניותו של מרחב זה. לולא הוחזק בידיים ישראליות, היינו רואים חדירת אמצעי לחימה מצד ירדן לכיוון מערב בהיקף גדול מכל מה שהוחדר בשנים האחרונות לרצועת עזה. ללא הבידוד הישראלי, לא יהיה כוח שימנע התייצבות מיליציות איראניות בפאתי כפר־סבא וראש־העין.
התפקיד השלישי ממוקד באחיזה התיישבותית וצבאית בקו המדרגה השולטת על מישור החוף. בלי אחיזה בגבעות במרחב נעלה, בית־אריה ופדואל, מטוסים לא יוכלו להמריא ולנחות בבטחה בשדה התעופה בן־גוריון. הנסיעה בכביש 6 תהיה מסוכנת עד בלתי אפשרית, כמו הנסיעה בימים אלה בכביש הצפון בין מלכיה לאביבים. התפקיד הרביעי ממוקד בהחזקת קו הרכס המגן על עמק באר־שבע ובקעת ערד, ובכלל זה בסיס חיל האוויר נבטים. זו מלמדת על החיוניות הקריטית של שרשרת היישובים טנא־עומרים, שמעה ועד מצדות־יהודה. התפקיד החמישי כולל אחיזה קבועה בצירים הראשיים המאפשרים תנועה בין כל המרחבים.
כל היישובים והמאחזים במרחבי יו"ש ובקעת הירדן אוחזים בשטחים חיוניים, וכל אחד מהם ממלא לפחות אחד מחמשת תפקידים ביטחוניים אלה. כזכור, ראשי הממשלה ברק ואולמרט נסוגו מהותית מעקרונות רבין. התביעה הנחרצת של בית הדין בהאג לנסיגה ישראלית בכל המרחב המדובר, מחייבת את ישראל לגיבוש עמדה ברורה ותקיפה בהסכמה לאומית רחבה. עמדת רבין יכולה לשמש כנקודת מוצא מאחדת. המלחמה שפקדה אותנו מאז אוקטובר 23' בזירות הלחימה השונות, מסמנת את האיום הקיומי הצפוי למדינת ישראל אם חלילה תיסוג מאחיזתה בשטחי C , ביו"ש ובקעת הירדן.
