כדי להבין את הסיפור צריך להסביר בקצרה כיצד מורכבת האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים. על פי החוק, האסיפה כוללת בין השאר 30 רבני עיר מן הערים הגדולות, 14 רבני עיר מן המועצות המקומיות הגדולות, 25 ראשי הערים הגדולות, ושישה ראשי מועצות מקומיות וגדולות. כאשר מדובר בהקשר זה על הערים "הגדולות" או המועצות "הגדולות", הכוונה איננה למספר תושביהן הכולל, אלא "לפי מספר תושביהם היהודים, ותעודה של שר הפנים תשמש ראיה חותכת לכך".
וכך, לקראת כל הרכבה של אסיפה בוחרת, בודק משרד הפנים כמה תושבים יהודים יש בכל רשות מקומית בישראל, ומעביר את הרשימה למשרד לשירותי דת ולוועדת הבחירות. אלא שתוך כדי הרכבת הרשימה הפעם, הבחינו היועצים המשפטיים בחוסר התאמה משמעותי בנתונים שנמסרו להם. הלשכה המשפטית במשרד לשירותי דת פנתה לרשות האוכלוסין, ואז התברר שלא מדובר בתקלה אלא בבקשה מוזרה שהועברה לאנשי המחשוב במשרד הפנים מאנשי המשרד לשירותי דת. הללו התבקשו לסווג כיהודים לא רק מי שרשום במשרד הפנים כ"יהודי", אלא גם מי שאינם רשומים כבני דת אחרת, כלומר חסרי דת, כאלו שדתם לא ידועה ועוד.
בעוד ממלאי מקום הרבנים הראשיים לישראל נאבקים מול בג"ץ על כך שהמילה "רבנים" בחוק הרבנות הראשית תתפרש רק בהתאם לעמדת הרבנות, ראשי המשרד לשירותי דת מטעם ש"ס מוכנים לספח לעם היהודי, לצורך הבחירות, גם מי שאינם יהודים כלל. כאמור, הניסיון הזה לשחק בנתונים לצורך הרכבת האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים לא צלח. המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון וכרמית יוליס, התערבו והורו לשר הפנים משה ארבל "להוציא תעודה חדשה מטעם שר הפנים, שתכלול אך ורק את המידע לגבי מספר הרשומים במרשם בדת היהודית בכל רשות מקומית".
התשובה לשאלה מי אמור היה להרוויח מהניסיון לכלול במספרים גם לא יהודים, טרם התבררה עד תום. אך אין כל ספק שהתנהלות כזו לא מוסיפה כבוד לרבנות הראשית. העובדה שדווקא מי שאמורים לשמור מכל משמר על כבודה ומעמדה של הרבנות פועלים בדרכים כאלו, מעלה הרהורים נוגים בנוגע לעתידו של המוסד הרבני העליון במדינה. כל סיפור כזה מפחית עוד את האמון ברבנות, ופוגע פגיעה נוספת בכבודה של היהדות במדינת העם היהודי.
