הרעיון שמחבלים תוקפים בגלל שהם שונאים חופש הוא מוטעה", כתב פיליפ גורדון ב"לנצח במלחמה הנכונה". "אפילו רוב המוסלמים שתומכים בטרור וסומכים על אוסאמה בן לאדן הם בעד ממשלה נבחרת" ו"חירות אישית".
גורדון, שהפך לימים למתאם לענייני המזרח התיכון בממשל אובמה, הסביר בספרו כי מחבלים מוסלמים לא "נולדו רשעים" ולא "שנאו את החירויות שלנו", אלא חשו "בושה" על מצבה של "ציוויליזציה אסלאמית גדולה" שתרבויות אחרות עקפו אותה, כולל "הכוכבת המקומית החדשה, ישראל".
ארה"ב "יצרה תנאים" ש"מקדמים" טרור אסלאמי על ידי מעצר מחבלים של אל-קאעידה, אי הענשת חיילים אמריקנים ו"הצדקת כל פעולה צבאית ישראלית". גורדון דחק בבית הלבן להבטיח לאיראן שאין לה "אין כוונה להשתמש בכוח צבאי נגדה או לעורר התנגדות פנימית במדינה" מכיוון ש"החששות של איראן בנושאים כאלה הם לגיטימיים".
ספרו של גורדון, שפורסם ב-2007 בחסות הניו יורק טיימס, היה מתווה של המדיניות שממשל אובמה יאמץ, כולל האשמת אמריקה וישראל, פיוס איראן ואסלאמיסטים אחרים וגרימה למוסלמים להרגיש טוב יותר עם עצמם. אלו הם אבני הבניין של המדיניות שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר ולמלחמה איראנית ברחבי האזור.
כיום, גורדון הוא היועץ לביטחון לאומי של קמלה האריס, ואם היא תזכה בבחירות – הוא יהיה מזכיר המדינה העתידי של ארה"ב.
"מדריך טיולים" לאיראן
העוינות של גורדון לישראל והאהדה למחבלים מוסלמים היא עניין רב שנים. עוד לפני שהצטרף לממשל ביידן, הוא כתב מאמר עם איש הלובי האיראני רוברט מאלי, שנמצא כעת בחקירה של ה-FBI בגין טיפול שגוי במסמכים מסווגים, שדרש את ביידן לבטל את ההכרה האפשרית של טראמפ בשטח ישראל, לקצץ את התמיכה הפוליטית והכלכלית בישראל ולמעשה – להעניש אותה על הצלחותיה הדיפלומטיות תחת ממשל טראמפ.
לאחרונה דחק גורדון בישראל להפסיק לחפש ניצחון מול חמאס ולקבל הסכם חטופים שיאפשר לארגון הטרור לשרוד ולשמור על שליטתו בעזה וכן לשחרור של אלפי מחבלים.
בספרו טען גורדון כי "אף שחמאס מסרב להכיר בישראל כיום, לא קשה לדמיין שינוי בסופו של דבר בעמדה זו". ובשנת 2014, הוא טען כי הסכם פיוס בין אש"ף לחמאס "איננו בהכרח דבר רע". בשנת 2016, גורדון, שדיבר בקמפיין הבחירות של הילרי קלינטון, הופיע בוועידה של המועצה הלאומית האיראנית-אמריקנית (NIAC), הנחשבת ללובי האיראני, והבטיח שקלינטון תטיל וטו על סנקציות חדשות על איראן. הוא תואר כמי שמבטיח לשדולה האיראנית את "הפוטנציאל לשיתוף פעולה עם איראן". נראה היה שהניו יורק טיימס אפילו רשם אותו כ"מדריך טיולים" במסעותיו לאיראן.
גורדון הוא לא מחזק הטרור היחיד בצוות של קמלה. אילן גולדנברג, חבר מפתח בצוותו של ג'ון קרי, שמילא תפקידים חיוניים בקמפיינים של ממשל אובמה נגד ישראל ועבור איראן, משמש כיועץ שלה למזרח התיכון, ויהיה לו תפקיד בולט אף יותר בממשל.
גולדנברג התלונן שממשל טראמפ "תפס את הצד של ישראל" במהלך מהומות חמאס על גדר הגבול של רצועת עזה, ששימשו כהכנה ל-7 באוקטובר. הוא גם התנגד לכך שהעברת השגרירות לירושלים לא "ארוזה" בוויתורים דומים למחבלים וכתב מאמר יחד עם האדי עמר, שמשמש כמתאם ענייני הטרור של ביידן. המאמר הציע ש"ארצות הברית, האו"ם ומצרים יעבדו בשקט, בשיתוף פעולה עם ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס" כדי להבטיח "הפסקת אש ארוכת טווח" בין ישראל לארגון הטרור, כאשר ישראל תסכים לכך ש"חמאס ישמור על חלק מהיכולות הצבאיות שלו".
גולדנברג טען כי "פעם היו לך 25,000, 100,000 עזתים שעבדו בתוך ישראל. זה צריך לקרות שוב. הישראלים יודעים מי הם החבר'ה האלה. הם יכולים להתחיל עם כמה אלפי אישורי עבודה. ויש לכך תמיכה רבה בכל הקהילות הישראליות סביב עזה". לפני ה-7 באוקטובר הציפו עזתים את ישראל, סקרו את אותם "יישובים ישראלים מסביב לעזה" וכשהחל ה-7 באוקטובר – הם חזרו עם מפות של היישובים כדי שידעו היכן צוותי הביטחון, באילו בתים יש כלבים ואיפה הילדים עשויים להימצא.
השוואה בין ישראל לחמאס
גורדון וגולדנברג, שעומדים למלא תפקידים מרכזיים בממשל האריס, לא הביעו חרטות או נסיגה ממדיניות ועמדות העבר שלהם. גם כשהמזרח התיכון בוער בגלל הטרור האיראני, כל מה שהם עשו זה להתבצר בעמדותיהם עוד יותר.
במאמר משותף שנכתב תחת כותרת, "תירגעי, ישראל – אם בעלת בריתך עובדת עם האויב שלך, זה לא הופך אותם לידידים". גולדנברג ראה בעיני רוחו כי "בהמשך להסכם הגרעין המוצלח, יחסי ארה"ב עם איראן צריכים לעבור מיריבות לתחרות". עמדתו לגבי ישראל הייתה שונה למדי, עם מאמרי דעה כמו "מדוע יש לעצור את בניית ההתנחלויות בישראל" ו"כיצד ישראל הביאה את החלטת האו"ם על עצמה עם בנייה לא רציונלית בהתנחלויות".
תחת מזכיר מדינה כמו פיל גורדון, הסכמי אברהם והנורמליזציה עם מדינות כמו ערב הסעודית, שאחד ממאמריו הגדיר כ"פנטזיה ערבית", יטואטאו הצידה לטובת חזרה של מסע הלחץ הבלתי פוסק של אובמה על ישראל להקים מדינת טרור. "איך יהיה לה שלום אם היא לא מוכנה לתחום גבול, לסיים את הכיבוש ולאפשר ריבונות, ביטחון וכבוד פלסטיניים?", שאל גורדון בוועידה בישראל מיד לאחר שהחלו ליפול רקטות. "אי אפשר לשלוט צבאית בעם אחר ללא הגבלת זמן, זה לא רק שגוי אלא מתכון לטינה ולחוסר יציבות חוזרת".
לאחר חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים לפני עשור, גורדון השווה בין ישראל לבין מחבלי חמאס, טען ששני הצדדים סובלים מ"גזענות", אמר כי "על שני הצדדים להפגין היגיון ורוגע" והזהיר כי "לקריאות לגמול ולנקמה אין מקום משני הצדדים". לבסוף הוא טען בכזב כי "אף אחד מהצדדים" לא "מוכן לקבל את ההחלטות הקשות הנדרשות להסכם". גולדנברג טען באופן דומה כי "מחצית מהסיבות הבסיסיות הן פעולות ישראליות, במיוחד ההתמקדות בעזה ובמצור. החצי השני הוא הבחירה של חמאס להשתמש באלימות ולהתחמש בתגובה לכך".
הפרדיגמה השגויה הזו הייתה נוכחת באופן ניכר בהתקפותיה של האריס על ישראל לאחר ה-7 באוקטובר. הביקורת הבלתי פוסקת של קמלה על ההגנה העצמית של ישראל היא תצוגה מקדימה של מה שיבוא בהמשך.
מאחורי הרטוריקה המסלימה שלה עומדת קבוצה של דמויות אנטי-ישראליות מממשל אובמה. גולדנברג היה אחד הרדיקלים שהובאו על ידי קמפיין וורן ולאחר מכן הוזרקו לממשל ביידן. גורדון הוא דמות אנטי-ישראלית ותיקה במחלקת המדינה שטביעות אצבעותיה נמצאות במדיניות שהעצימה את איראן והציתה את האזור.
איך תיראה מדיניות החוץ של האריס? נוכחותם של גורדון וגולדנברג כיועציה הקרובים לנושאי ישראל והמזרח התיכון, מלמדת שזה יהיה ממשל אובמה על סטרואידים.
