דובר צה"ל מיהר להתנצל על המשפט שנפלט לו במג'דל שמס. כזכור, תא"ל דניאל הגרי אמר כי "איש לא חשב שארגון טרור רצחני יירה למגרש כדורגל שבו נערים ונערות מבלים", ורוב אזרחי ישראל תהו מיהו בדיוק אותו איש שלא חשב, הרי כולנו מבינים שחיזבאללה ינצל כל אפשרות לפגוע במי שהוא יכול. הגרי הבהיר מאוחר יותר שזו רק צורת ביטוי. אכן, היה מתבקש יותר לבחור בצורת הביטוי "כבר עשרה חודשים שחיזבאללה מנסה לפגוע בחפים מפשע, ולצערנו הגדול היום לא הצלחנו לעצור את הרצחנות שלו", אבל בסדר, אי אפשר לצפות מכל קצין בכיר גם להבין ביחסי ציבור. אם כי ספציפית כשהקצין הבכיר משמש כדובר צה"ל אולי דווקא אפשר לצפות.
כך או כך, פליטות פה הן הבעיה הקטנה. ניסוחים מדויקים ומהודקים של הודעות דובר צה"ל צריכים להטריד אותנו הרבה יותר. כך למשל הניסוח החוזר "חמאס מפר באופן קבוע את החוק הבין לאומי, תוך ניצול שיטתי של מבנים אזרחיים והאוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי לפעולות טרור נגד מדינת ישראל". חשבתם שמאז אירועי שמחת תורה לא נשמע שוב את ההפרדה הזו בין חמאס לבין האוכלוסייה האזרחית? שבצמרת צה"ל ובחברה הישראלית כבר חלחלה ההבנה שאנחנו לא נאבקים בארגון טרור, אלא בעם שיש לו צבא וכולו מתנגד לנו ונאבק בנו? מסתבר שמבחינת דובר צה"ל, עדיין יש ארגון טרור שהשתלט על רצועת עזה חסרת האונים, והוא לא רק פוגע בנו אלא גם פוגע באוכלוסייה האזרחית התמימה.
הזכרנו את חזית הצפון ואת חזית הדרום, ואיך אפשר בלי חזית המרכז – מצד אחד, החזית שנראית כמו האיום הכי קטן, כי צה"ל שולט בשטח ולכן המחבלים עדיין מצליחים להתארגן רק בחוליות קטנות או פלוגות אבל אין להם צבא; ומצד שני, החזית המסוכנת ביותר, שמהווה איום ישיר על כל תושבי יהודה ושומרון, ירושלים, השרון וגוש דן. קלמן ליבסקינד כתב לפני כמה שבועות שדובר צה"ל מציין מדי ליל מעצרים את מספר המחבלים שנעצרו מתחילת המלחמה, אבל מקפיד להזכיר רק כמה מהם שייכים לחמאס – ומסרב להזכיר את הקשר של חלקם לרשות הפלסטינית. אולי אם נטמון את הראש בחול, האומה הערבית שנאבקת בנו על הארץ תיעלם.
רוח המפקד
הגרי הוא לא העניין. כמו דובר טוב, הוא רק משקף לנו את רוח המפקד. נתניהו האריך בנאומו בקונגרס האמריקני על כך שחמאס מנסה לפגוע באזרחים, מה שכמובן נכון, והוסיף: "איראן נמצאת מאחורי כל הטרור במזרח התיכון, כל התוהו ובוהו, כל הכאוס". כאן זה אפילו חריף יותר – אנחנו לא נאבקים בעם הערבי או בעם העזתי, אפילו לא בחמאס, אלא בשכירי החרב של איראן.
ואם על ראש הממשלה אולי אפשר עוד ללמד זכות שהוא רוצה לגייס לטובתנו את ארה"ב, ובשביל זה מנצל את כישוריו הדיפלומטיים כדי להעלות לראש סדר היום את איראן, מה יש לומר על הרמטכ"ל? כמה שעות לאחר שיגור הכטב"מ החות'י לתל אביב, נפגש הלוי עם לוחמים בחאן יונס ואמר: "הכול איראן. הכטב"ם הזה הוא איראני, החות'ים לקחו אותו ושדרגו אותו. והמערכה בעזה זה איראן, והכסף לתת קרקע פה זה איראן, ואנחנו נלחמים באיראן בנחישות רבה מאוד. יש תמנון ויש לו זרועות".
אין ספק שהחות'ים מקבלים מימון ותמיכה גדולים מאיראן, וחיזבאללה הוא גוף צבאי שהוקם ואומן בידי משמרות המהפכה. אבל עזה? האם צריך להזכיר לרב אלוף הרצי הלוי שעוד לפני המהפכה האסלאמית ב-1979 כבר נלחמנו בשבעה צבאות ערב, והתמודדנו עם שונאינו על כל הגבולות – כולל עזה? שהמאבק נגד האומה הערבית על השליטה בארץ ישראל קדם להקמת המדינה, ומתנהל ברצף כבר למעלה ממאה שנים, מאז שהתחילה שיבת ציון?
אנשי עזה, ובראשם יחיא סנוואר, מצאו להם פטרון ובעל ברית גדול במפרץ הפרסי, והם בהחלט נעזרים בו. אבל המאבק בישראל לא מתחיל בזרועות התמנון של איראן ולא נגמר בזרועות התמנון של איראן. גם אם ביום בהיר אחד איראן תתפרק מנשקה ותחליט להשקיע את הכורים הגרעיניים שלה בתעשייה ומחקר, או שתהיה בה מהפכה חילונית אלימה ממש כמו הקודמת – ערביי עזה וערביי איו"ש לא יתחילו לאהוב אותנו, הם כנראה ימשיכו לנסות להרוג יהודים בכל דרך אפשרית. גם הפלישה לישראל אולי נעזרה בכסף ובנשק איראני, אבל אלפי הלוחמים והבוזזים שחדרו ארצה בשמחת תורה לא עשו את זה בשם איראן אלא בשם אידאולוגיה לאומית ומוסלמית. ואם לעצמנו אנחנו לא יכולים לומר את זה בקול, נראה שעדיין לא השתחררנו מאותה מילה ארורה, הקונספציה.
