איסמעיל הנייה, ראש הזרוע הפוליטית כביכול של חמאס, היה הפנים הציבוריות של ארגון הטרור האסלאמי. כשהוא פועל בבטחה בקטאר ובטורקיה, שמעניקות חסות לארגון הטרור, חוסל במהלך ביקור באיראן (החיסול כמובן מיוחס לישראל, אך היא לא לקחה עליו אחריות).
חיסול מנהיג חמאס, לאחר שנפגש עם נשיא איראן החדש, מעבירה כמובן מסר לאיראן ומשפילה את המשטר. אבל זה גם מספר סיפור מטריד יותר. כלומר שישראל יכולה הייתה לחסל את הנייה בקטאר, אבל בחרה שלא לעשות זאת בגלל ההשפעה שמפעילה מדינת הטרור האסלאמית העשירה בנפט על וושינגטון, בירות אירופה ועל ישראל עצמה – כשהיא משחקת תפקיד מרכזי במשא ומתן על עסקת חטופים.
להנייה לא היה מה לחשוש בקטאר או בטורקיה, מדינת טרור שגם חברה בנאט"ו. הוא היה צריך לדאוג רק כשהיה באיראן. אבל קטאר ואיראן הן בעלות ברית. והכוח המושחת שמחזיקה קטאר על העולם החופשי באמצעות השוחד שלה, אל ג'זירה וסוכניה הרבים – צריך להטריד אותנו. המשמעות של חיסול מנהיג חמאס דווקא באיראן, היא שאף אחד לא ייגע בקטאר או במחבלים שלה.
חמאס הוא רק אחת מהדוגמאות הרבות ליכולתה של קטאר להפעיל את השפעתה למען טרוריסטים אסלאמיים. זה טוב כמובן שהנייה כבר לא בחיים, אבל כמו ארה"ב, ישראל בילתה הרבה יותר מדי זמן במאבק נגד זרועות התמנון – במקום בכסף ובכוח שמאחוריהם.
"אנו מגנים בתוקף את ההתנקשות באיסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בבירת איראן, טהרן. אנו רואים בכך פשע מתועב, הסלמה מסוכנת והפרה בוטה של החוק הבינלאומי וההומניטרי", נטען בהצהרה של קטאר. היא לא רואה ב-7 באוקטובר הסלמה מסוכנת, אבל כן מחשיבה את הריגת מחבלי חמאס ככזו. אותה גישה אומצה על ידי ממשל ביידן והאיחוד האירופי.
