תכולת הספרייה. קשה לאפיין את הספרייה שלי. העניין שלי מופרע למדי. ספרי קודש, ספרות, פילוסופיה, שירה, היסטוריה, אמנות, מגדירי פרחים וציפורים, תווי נגינה וספרים על מוזיקה. אפילו טכנולוגיה עתיקה, הדברת מזיקים וספרי משפט מן העת העתיקה. כמובן גם מילונים ולקסיקונים לשוניים. את רוב הספרים רכשתי בעמל רב של שנים רבות. אני לא איש של ספריות. אני צריך את הספרים לידי. כאשר אינני מוצא ספר שאני זקוק לו, אני חש במצוקה אמיתית.
מדף קרוב ללב. קשה לומר. ספרים הם כל עולמי. אין יום שאינני לומד בו גמרא ופוסקים, אבל גם ספרות ומחקר קרובים אלי. אני מוקף בספרים בכל חדר בביתי. יש ספרים שיש לי מהם כמה עותקים, כדי שיהיו תמיד בהישג יד. תלמוד, מורה נבוכים ומשנה תורה צריכים להיות קרובים. אבל אם השאלה היא אילו ספרים נמצאים ליד המיטה: ספרות עכשווית, כזו שיש בה פיוט. קריאת ספרי מחקר לפני השינה משפיעה עלי כמו קפה; אני לא מצליח להירדם. רק ספרות נוסכת בי שלווה. אני חושב שאני ממשיך את הקריאה המדומיינת בזמן השינה. ספרים טובים עבורי הם אלה שנוסכים את התחושה המסוימת ההיא בכל תא שבגופי. המילים חודרות אל עורי, לא רק למוח וללב.
השפעת המלחמה. אירועי אוקטובר השפיעו על תחושתי, לא על הרגלי הקריאה שלי. התחלתי לקרוא בגיל חמש ומאז לא פסקתי. תמיד שנאתי אלימות, וגם בילדותי לא קראתי ספרות מתח ומלחמה. אבי ז"ל הורה לי לקרוא ספרות שואה בתשעה באב, ונדמה לי שמאז הפכתי לפוסט־טראומטי. עם ישראל עבר צרות רבות, ועלינו להיחלץ מן האימה, לא להישאב אליה. מה ששינה את הרגלי הקריאה שלי הוא פרויקט השו"ת. עברתי ללמוד תוך בחינה וקריאה של ספרות תלמודית והלכתית על המסך.
שיטת מיון הספרים. אצלי בבית מסודרים לרוב על פי נושאים. ספרי שו"ת, ספרי מחשבה, בכל מדף על פי תקופתו. כך גם ספרות: ספרות רוסית לחוד, ספרות צרפתית, אנגלית. משתדל לשמור על סדר. את הספרייה הראשונה בניתי לבד. שאפתי לבנות את כולן, אבל צוק העיתים זולל את זמני. בזמן הקורונה, ספרים רבים שהיו במשרד נשלחו לביתי ונאלצתי לרכוש במהירות ספריות של איקאה, וכעת אני מוקף באלון בהיר וחסר אופי. מקווה לבנות יום אחד ספרייה הראויה לכבודם של הספרים.
על ארבעה ספרים
רכבת לילה לליסבון
פסקל מרסיה / תרגום: טלי קונס / מחברות לספרות, 2008
מסעו של ריימונד גרגוריוס, מורה ללימודים קלאסיים, משווייץ לפורטוגל, בעקבות אמדאו דה־פראדו, רופא מליסבון שחי בימי הדיקטטור סלזאר. גרגוריוס מחליט להתחקות אחר דה־פראדו ונשאב לדמותו, למחשבותיו, לדעותיו ולחייו האישיים. מסע זה הוא כמסע תשובה אל עצמו, כאשר שכבה אחר שכבה מבין הקורא שהוא עצמו נשאב לדמותו של גרגוריוס. זהו מסע אל העצמי הכתוב ביד רגישה, פיוטית וחכמה מאין כמותה.
ציפור אחוזת קסם
זלדה / עמותת זלדה, 2014
אין צורך להכביר בתיאור ערכה של המשוררת המיוחדת הזו. זלדה מושכת את ליבי במיוחד משום שאין בה שמץ של ניסיון להראות את חוכמתה, את המיוחד שבה. הענווה המוחלטת שלה מותירה את המילים שבפיה כבבואה לנשמתה – טהורה וקדושה. לילות רבים לא יכולתי לישון בלי לקרוא ולו שיר אחד של זלדה.
האיש שידע לעופף
קארל צ'אפק
תרגום: דב קווסטלר / מחברות לספרות, 2010
צ'אפק ידוע ברומנים השנונים ומלאי החוכמה שלו, כגון "המלחמה בסלמנדרות" ו"בית חרושת למוחלט" (שאני מרבה לצטט לתלמידיי את התובנות שלו). אבל הספרים האהובים עלי הם הסיפורים הקצרים. כמו צ'כוב, גם צ'אפק יודע ללכוד אנקדוטות קטנות של יום־יום, אבל אצלו יש תוספת של שנינות ואירוניה שאין להתחרות בה. סיפוריו מצחיקים ונוגעים ללב, ותמיד תמיד הוא מותיר לקח שאי אפשר לשכוח.
סיפורים מן הפרובינציה
א.פ. צ'כוב / תרגום: נילי מירסקי / הספריה החדשה, 1990
בדרכו המיוחדת והרגישה, צ'כוב מתאר כל דמות מתוך אמפתיה ותשומת לב אנושית כל כך. הדמויות יכולות להיות בני אצולה או משרתים, רוכלים או אף פושעים – את כולם מלטף צ'כוב באהבה ועין חדה. הוא איננו מנסה בהכרח למצוא אירוע מלהיב בחייהם. החיים עצמם, הנחת שמוצא הגיבור באכילת כרוב חמוץ, באחוזתו הדלה, די בכל אלה כדי לחולל הזדהות וחמלה.
