השעה כבר הייתה מאוחרת יחסית, סדר שלישי היה בעיצומו. לחיים לא היו שום חשק או יכולת להיכנס לבית המדרש וללמוד, אז הוא גרר רגליים לכיוון הפנימייה. גם את התוכנית לכתוב את הסיפור שלו ולשלוח לתחרות בעיתון הוא דחה. לא היה לו חשק לכלום. רק להתקלח, גם אם לא יהיו מים חמים, ללבוש פיג'מה, לצלול למיטה עם איזה ספר או עיתון ולהירדם כמה שיותר מהר.
בדרך, במסדרון הארוך והטחוב שמחבר בין אגף בית המדרש לאגף הפנימיות בא מולו גולדשטוף. גולדשטוף היה בחור גבוה מאוד ורחב מאוד עם ראש ענק וחיוך ענק ולב ענק. וחיים חייך לגולדשטוף בנימוס ומלמל ערב טוב רפה, אבל גולדשטוף עצר את חיים ואמר לו, היי, מה יש לך? למה אתה נראה ככה מעוך? וחיים אמר, לא לא, אני בסדר גולדשטוף. יהיה בסדר. אבל גולדשטוף לא נתן לו לעבור ואמר לו חיים, תסתכל עליי. אתה לא בסדר, אני רואה. וחיים עשה תנועה כזו עם היד שאומרת לא משנה, אבל גולדשטוף לא הרפה וציווה – דאגה בלב ישיחנה חביבי. ספר לי מיד מה עובר עליך!
גולדשטוף שאל, תגיד אתה אוהב ג'לי? וחיים שאל, מה, סוכריות ג'לי אתה מתכוון? וגולדשטוף אמר, לא לא! ג'לי אורגינל! אדום כזה, רוטט, כמו שיש בבתי חולים
חיים התלבט רגע אם לשתף את גולדשטוף ככה באמצע המסדרון בכל הקורה אותו בתקופה האחרונה ועוד לפני שהחליט אם כן או לא גולדשטוף שאל, תגיד אתה אוהב ג'לי? וחיים שאל, מה, סוכריות ג'לי אתה מתכוון? וגולדשטוף אמר, לא לא! ג׳לי אורגינל! אדום כזה, רוטט, כמו שיש בבתי חולים! וחיים צחק ואמר, שנים לא אכלתי ג'לי כזה. אז גולדשטוף אמר, הווו! מצוין! בוא איתי. לפני שעה הכנתי ג'לי משובח שלא טעמת מימיך. גישמאק א זאך. וחיים אמר, עזוב גולדשטוף נשמה, אני הפוך. מעדיף ללכת להתקלח. אבל גולדשטוף התעקש ואמר שקצת ג'לי לא הרג אף אחד, בדיוק להפך, ג'לי יש לו סגולה לשמח לבבות.
חיים הבין שאין לו כל כך ברירה אז הוא הלך אחרי גולדשטוף לחדר שלו וגולדשטוף שלף כוסות ג׳לי מהמקרר ותקע בהן כפיות חד־פעמיות, הגיש אחת לחיים ובאחת החל לגמוע מהג'לי בעצמו.
חיים הסתכל על הג׳לי הקריר בכוס, ולרגע זה דווקא נראה לו כמו רעיון לא רע. אז הוא לגם כפית ג'לי אחת ואז עוד אחת ובאמת הג'לי עשה לו קצת מתוק בלב. קצת נחמה. במשך כל הזמן גולדשטוף בהה בו בציפייה וחיים שתק, אבל אז פקעה סבלנותו של גולדשטוף והוא הרעים בקולו, נווווו! אתה רוצה שאני אתחנן שתספר לי מה קורה איתך? וחיים חייך חיוך מריר והתחיל מגולל באוזניו של גולדשטוף את כל הסיפור שלו, שהוא עבד מדי שבוע במאפייה ופיזר שומשום על חלות, ותוך כדי היה שומע שיעורים של הרב אוריה ענבל שהיו מעיפים לו את הראש ופותחים לו אפיקים וממלאים אותו באהבת השם, אבל כל זה לא עניין את ההורים של נחמה, הבחורה שאיתה יצא לארבע פגישות שידוך הכי טובות שהיו לו אי פעם, וכמה שהוא לא ניסה, ואפילו התפטר מעצמו מהעבודה במאפייה, זה לא עזר וההורים של נחמה לא מוכנים יותר לשמוע ממנו. ועכשיו הוא גם בלי שידוך וגם בלי עבודה וגם בלי חשק ללמוד ולהתפלל וכלום ושום דבר. הכול טפל, הוא אמר, הכול נראה רע ומר.
גולדשטוף הסתכל רגע ארוך על חיים ואמר, הכול מר חוץ מהג'לי! וחיים צחק ואמר, נכון, נכון. אחלה ג'לי. תודה גולדשטוף. וגולדשטוף אמר, אין בעד מה. תבוא כל יום. וחיים באמת הרגיש איך הלב שלו קצת התנקה מהמועקה שאפפה אותו. גם בזכות הג'לי וגם בזכות הטבעיות של גולדשטוף, ובעיקר בזכות זה שהוא הוציא במילים את מה שעובר עליו.
ואז גולדשטוף אמר פתאום, וואלה, תשמע חיים, זה באמת לא פשוט מה שעברת. מה יש להגיד. וחיים אמר כן, לא פשוט. לא פשוט. ושניהם הסתכלו אחד על השני ושתקו. ואז שוב גולדשטוף אמר, תשמע, זה מבאס טילים הסיפור שלך. וחיים הנהן ואמר, כן הא? וגולדשטוף אמר, מאוד. מאוד. וחיים אמר, בסדר, אתה יודע מה, בסוף יהיה טוב. וגולדשטוף אמר, בדוק. בדוק יהיה טוב. ואז הם שתקו עוד כמה דקות ארוכות עד שגולדשטוף קם מהכיסא המתנדנד שלו ושאל את חיים, מה, רוצה עוד אחד? וחיים הנהן וגולדשטוף שלף מהמקרר עוד כוס ג׳לי והושיט לחיים וחיים תחב בה את הכפית ואמר, תשמע, אחלה ג'לי זה. וגולדשטוף אמר, כן הא?
