ענווה יתרה לא הייתה מעולם מאפיין מובהק של דונלד טראמפ. בחודש שעבר, למניינם, היו לו עוד פחות סיבות להתאזר בה. יריבו במרוץ לנשיאות, ג'ו ביידן, הוכה שוק על ירך בסקרים. גם אירוע ההתנקשות בפנסילבניה הוסיף כמה נקודות. הוועידה הרפובליקנית במילווקי דמתה לטקס ניצחון, שכביכול מונח כבר בכיסה. הנשיא לשעבר הרשה לעצמו לבחור כמועמד לסגנו אדם שלא יסייע לו במציאת נתיבות לליבם של מצביעים מתלבטים, אלא בכזה שעיקר סגולותיו הוא נאמנותו המוחלטת לעקרונות טראמפ ולאיש עצמו. במקום לבחור בניקי היילי, הוא העדיף את ג'יי־די ואנס.
ואז, שבוע אחרי הוועידה והנסיקה בסקרים, נטרפו הקלפים: ביידן זז הצידה לטובת קמלה האריס. זה היה תסריט צפוי מראש, כה צפוי, אבל טראמפ השחצן התעלם ממנו. עכשיו הוא ייאלץ להזיע קשות כדי לחזור בינואר הקרוב לבית הלבן, אם בכלל. ברוב הסקרים האריס כבר הדביקה את הפער.
לנו, בארץ, לא נותר אלא לעקוב בלב כבד אחרי הישורת האחרונה של מערכת הבחירות שם. החלפתו של ג'ו ביידן בהאריס כמועמדת לנשיאות ארצות הברית היא בשורה רעה לישראל. הדברים שאמרה עלינו לאחר הפגישה עם נתניהו בשבוע שעבר הסגירו את יישור הקו שלה עם הקהילה הפרו־פלסטינית באמריקה. הם הפיחו אופטימיות ביחיא סינוואר ובבעלי בריתו בטהרן. אם היא תנצח, חלילה, עוד נתגעגע קשות לביידן.
כשכל זה מצטרף לתמורות הפוליטיות האחרונות בפריז ובלונדון, תמונת המצב מדאיגה פי כמה. ממשלת בריטניה החדשה וקואליציית השמאל הטרייה של מקרון מגדילות את הסכנות הדיפלומטיות שנשקפות לישראל. שר החוץ הבריטי החדש הזדרז אומנם לערוך ביקור בארץ, אבל אחרי כמה ימים משך את ההסתייגות שהממשלה הקודמת בדאונינג 10 הגישה להאג נגד הוצאת צווי מעצר לראש ממשלת ישראל ולשר הביטחון שלה. גם ההתנהלות הצרפתית מאז המלחמה מדאיגה ביותר. אם קמלה האריס תחליף את ביידן בחורף, לא יהיה עוד מי שיעצור למעננו את האג. כבר עכשיו הממשל הדמוקרטי בוושינגטון מוביל את מהלך הטלת העיצומים הבינלאומיים על אזרחים ישראלים ועמותות לגיטימיות, כמו תנועת צו 9. כשהאריס תהיה נשיאה, גם הרשויות המקומיות ביו"ש ייחשפו לסכנת הפללה בינלאומית. מי יודע, אולי אפילו עיריית ירושלים. מבחינת האג, ירושלים היא שטח כבוש כמו בית־אל ושילה.
בניגוד לטראמפ, אסור לנו להיות שאננים. צריך לקחת בחשבון את האפשרות הסבירה שהאריס תנצח אותו, ולהיערך פוליטית לקראתה. ממשלת ה־64 של הימין לא תוכל לעמוד לבדה בפרץ הלחצים הבינלאומי, ודאי לא ממשלה שאיתמר בן־גביר הוא הבריח התיכון שלה. את שלושת החודשים שנותרו עד נובמבר צריך לנצל לגיבוש קואליציית ימין נורמטיבית, שתכיל גם את אביגדור ליברמן ואת גדעון סער. בתחילת השבוע ליברמן שלל אומנם שוב את האפשרות שיצטרף לממשלה, וקרא לנתניהו ללכת, אבל אפשר להניח בפניו הצעות שיתקשה לסרב להן, אחרי שנכזבה תקוותו להתפזרות הכנסת עוד הקיץ. יו"ר ישראל ביתנו עשוי להתרכך אם ידובר איתו לא רק על תיקים מסוימים, אלא גם על שינוי מדיניות ברוח הדברים שהוא מטיף להם כעת בתחום המלחמה. מי ששמע אותו זועם השבוע על התנהלות חוקרי מצ"ח בשדה־תימן או על התמהמהות התגובה הישראלית בצפון, לא הבין מה הוא עושה עדיין באופוזיציה, לצד יאיר לפיד ונעמה לזימי.
