הדיאטנית, המאמן, הגננות, הקופאית בסופר ואישי היקר. רשימת ההתנצלויות שלי השנה ארוכה במיוחדאת רוב חיי הבוגרים העברתי בלהתנצל. אני מאמינה גדולה במודה ועוזבת תרוחם. אבל בכל זאת, אלו עשרת ימי תשובה, ויש לי כמה סליחות שיושבות לי על המצפון, אז כדאי שסוף־סוף אודה בהם וארוחם:
דיאטנית יקרה, את זוכרת את השקילה של סוף אוגוסט? כשהבטנו המומות בתוצאה ואני התחלתי לבכות ומלמלתי: זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. ואת ניחמת. והמשכתי ואמרתי: אבל כל כך התאמצתי. באמת התאמצתי, בעיקר בלהסתיר את הריח של השוקולד שיצא לי מהפה, כי לא הייתי שורדת את הקיץ הזה בלי קרואסון שקדים־שוקולד מדי פעם. נגיד, מדי בוקר.
***
רופא אולטרסאונד יקר, אני רוצה לבקש את סליחתך, על אותו יום שחור שבו נכנסנו לחדר הטיפולים שלך. זמן קצר אחרי שסגרנו את הדלת נשמעו צעקות בכל הבניין: 'אתה לא עושה לי את זה! אתה לא יכול לעשות לי את זה!!!' ואנשים נבהלו ופרצו פנימה, וכל זה רק בגלל שבישרת לי שיש לנו עוד בת. אז רציתי להגיד לך שוב סליחה ושאני מקווה שמאז כבר סיימו עם החקירה שנלקחת אליה, אני בכל אופן המשכתי לטעון שלא עשית כלום ושזאת בכלל לא אשמתך. זאת הטבלה הסינית הארורה.
***
לבעלים היקר של מכון שטיפת הרכב שליד הבית שלי. סליחה על הפעם ההיא שבאתי חמש דקות לפני שסגרת ואמרתי לך, חמש דקות, אין הרבה עבודה. אבל למען האמת זה היה אוטו של אחרי אוגוסט, שכולם יודעים שמצבו גרוע מאוטו של לפני פסח. ביולי עוד מדי פעם מפנים את האוטו, אבל לקראת סוף אוגוסט מוציאים ממנו רק את הילדים, וגם זה בהנחה שהם לא נדבקו למושב על ידי גלידה נמסה, מסטיק סורר, חול ים וסליים. גם האיש שלי מוסר לך סליחה. הוא חזר מהסופר ולא הצליח להשתלט על כולם ומלון אחד התגלגל לו והוא אמר שהוא יחזור תיכף לקחת אותו. ובאמת הוא חזר. אחרי שהמלון בושל בישול איטי כל הסופ"ש, והתפוצץ. אז סליחה שאמרתי לך שאני פה מחכה, וחזרתי אחרי שעתיים ועדיין לא סיימתם. להקיא. מהריח של המלון.
***
אני מפחדת רק משלושה דברים. ריבונו של עולם, עירית האחות של טיפת־חלב והמורה שלי לריצה. אז את בקשת הסליחה הבאה אעשה הכי מהר שאפשר. צילום התוצאות בשעון ריצה ששלחתי לך לא היה שלי. יש תמונות בגוגל, ובעזרת פוטושופ קצר גם אתה תאמין שאני בדרך למרתון הדובים בברלין.
***
איש יקר שלי. אני רוצה לבקש סליחה. שבכל פעם שאתה נותן לי את האוטו שלך אתה מצטער על זה. סליחה שתמיד אני מצמידה את הכיסא של הנהג להגה ושאני מגביהה אותו עד הסוף. סליחה על כוס הקפה הריקה ועל הטישו שאני מפזרת בכל מקום. סליחה שאמרתי שלא שמתי לב שהנורה של הדלק דולקת – שמתי לב, אבל לא היה לי כוח למלא. והכי סליחה על מגן השמש שאני תמיד משאירה למטה ואז אתה נכנס בו עם הראש כשאתה מתיישב.
***
גננות אהובות. סליחה על הנורופן שדחפתי לילד בחמישה לשמונה. כלומר סליחה על עשרים הדקות שלקח לו להשפיע. סליחה שלא הגבתי כששאלתם: האם יש הורה שיכול לבוא מחר לסייע בניקוי וניכוש העשבים בחצר? הייתי יכולה לבוא. אבל לא רציתי.
***
מכונת הכביסה שלי. סליחה על כל הפעמים שהכנסתי 12 ק"ג ואמרתי לך שזה רק שמונה. סליחה שמאז שעברתי מאבקה לג'ל אני לא טורחת לנקות לך את המגירה של המרכך. סליחה שכעסתי עלייך כשהטישו שהמנוזל השאיר במכנסי שבת הרס לי את כל הפיג'מות החדשות לילדים. אבל היי, לפחות אף אחד מהילדים לא בגמילה, אז אני מקווה שאת יודעת להעריך את זה כמוני.
***
קופאית אהובה. ממך בקשת הסליחה הכי טרייה וכאובה. זה היה ערב חג ולא השגתי בייביסיטר והייתי חייבת לבוא עם כווולללםםם. אז סליחה מהקופה המהירה. יותר לא אקרא לכל הירקות "מוצר אחד". וסליחה מעמדת הזיתים בסופר. נשבעת לך שאמרתי לילדים שאפשר לטעום רק פעם אחת, לא ידעתי שהם פירקו שם עץ. וסליחה ממי שאחראי על החלות של החג, הילדה אוהבת רק את השומשום וייתכן שהשאירה לכם שורה שלמה שתצטרכו למתג מחדש כ"חלות מנוקדות בכלום עם נגיעות פלסטלינה מידיים של ילד".
הייתי אומרת שאני ממש מצטערת. אבל בדיוק החלטתי להפסיק לשקר.
