שוק הביטוח והפנסיה הפך תחרותי בשנים האחרונות. 14 חברות ביטוח וכמה בתי השקעות נלחמים על כיסנו. וכשיש תחרות, בדרך כלל המחירים יורדים. את המגמה הזו רואים גם בדמי הניהול שנגבים מהפנסיה וגם בפוליסות הביטוח השונות, שאם נשים רגע בצד אירועים חיצוניים שמשפיעים על המחיר – נמצאות גם הן בירידה.
חברות הביטוח לא אוהבות את זה, כמובן. מה עושים? ובכן, בענף הביטוח והחיסכון יש הרבה מאוד כסף, והוא מפוזר בין השחקנים השונים. לא מדובר רק ב"יצרנים" – הגופים המוסדיים, אלא גם בשרשרת ההפצה – בעיקר סוכנויות הביטוח. הסוכנים והסוכנויות חולקים עם חברת הביטוח בעמלות ובדמי הניהול שנגבים מהלקוחות. בשנת 2022 למשל, שילמו הגופים המוסדיים יותר מ־10 מיליארד שקל לסוכנויות ולסוכני הביטוח. אז כדי לשמור על "מתח רווחים גבוה", חברות הביטוח פשוט משתלטות גם על מערך ההפצה – הסוכנויות.
הנה רשימה קצרה וחלקית: חברת הפניקס מחזיקה בין השאר בבעלות על סוכנויות הביטוח "אגם לידרים", "שקל" ו"קוואליטי". מגדל מחזיקה ב"מבטח סיימון", "שגיא יוגב", ו"שחם אורלן". כלל מחזיקה ב"תמורה" ו"דוידוף", הראל ב"מדנס" ו"דקלה", ומנורה ב"אליפים" ו"משאבים". קיימות כיום כ־115 סוכנויות ביטוח, המאגדות לעיתים מאות סוכנים כל אחת, אשר מוחזקות באופן מלא או חלקי בידי גופים מוסדיים. רבות מהסוכנויות הללו הן גם מה שמכונה מנהלות הסדרים פנסיוניים – גוף שמטפל בכל ענייני הפנסיה הן מול העובדים והן מול המעסיקים, ומספק להם שירותי תפעול שונים.
הבעיה היא שסוכן הביטוח אמור לפעול באובייקטיביות, להתמקד בטובת הלקוח ולהציע לו רק את המוצרים שהוא צריך, ואת ההצעה הטובה ביותר מבין חברות הביטוח השונות. בפועל, מטבע הדברים הסוכנות מוטה לטובת חברת הביטוח שהיא בבעלותה.
סוכן הביטוח אמור לפעול באופן אובייקטיבי ולהיות ממוקד בטובת הלקוח. בפועל, הסוכנות מוטה לטובת חברת הביטוח שהיא בבעלותה
תארו לעצמכם שתנובה, לצד היותה יצרן ויבואן של מוצרי מזון, תרכוש את אחת מרשתות השיווק הגדולות ותמכור דרכה את המוצרים שלה. אפילו אם היא תמכור מגוון מוצרים, גם של המתחרים, קל לשער אילו מוצרים יופיעו בחזית, ואת מה יעודדו שם לרכוש. אבל בניגוד לשוק המזון – שבו הלקוח משווה ומדלג בין סופרמרקטים, והוא בסופו של דבר מחליט אם המוצר טוב, זול ומתאים לו – במקרה של חברות הביטוח זה חמור הרבה יותר. מוצרי ביטוח ופנסיה עשויים להגיע למיליוני שקלים, ולרובנו התחום הפיננסי־פנסיוני הוא "חור שחור", ואין די יוזמה מצד הלקוח להשוואת שירותים. למעשה הלקוח שבוי בסוכנות שעובדת עם המעסיק. גם אם יש לו אפשרות בחירה – בפועל, מעטים עושים זאת.
מנתוני רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון עולה כי קיימת מגמת עלייה, כאמור, ברכישה ובבקשות לרכישת סוכנויות ביטוח בידי גופים מוסדיים בשנים האחרונות. "החזקה זו, יחד עם שיקולים ותמריצים נוספים הקיימים בשוק החיסכון הפנסיוני והביטוח, מובילה במקרים רבים להטיה במכירות של הסוכנות בבעלות לטובת מוצרי חברת האם, כאשר בבחירת המוצר ללקוח עלולים להשפיע שיקולים נוספים שאינם בהכרח טובת הלקוחות", כותבים במשרד האוצר.
גם מבקר המדינה הצביע על הבעיה, בדו"ח מיוחד בנושא הסדרי הפנסיה במדינה, שפורסם לפני כמה שנים: "לחברת האם קיימת השפעה מהותית על פעילות סוכנות ההסדר בכלל ועל פעילות השיווק הפנסיוני בפרט. היא מתבטאת בין היתר בהשפעה על סוכני הסוכנות, במטרה לשווק בעיקר את מוצרי חברת האם ואף בניוד לקוחות מיצרנים שונים אל חברת האם".
בהתאם להחלטת הממשלה, הוקם לפני שנה וחצי צוות מיוחד לנושא, "הצוות הבין־משרדי לבחינת החזקת גופים מוסדיים בסוכנויות ביטוח". בראשו עומד מנכ"ל משרד האוצר שלומי הייזלר, ומטרתו לבחון את השפעות ההחזקה של גופים מוסדיים בסוכנויות הללו, ואת האובייקטיביות שלהן בשיווק. הצוות אמור לבחון גם את ההסדר הרצוי לגבי החזקות קיימות של גופים מוסדיים בסוכנויות ביטוח, ואם יש צורך לקבוע שינויים גם בבעלות הקיימת כיום – כולל אפשרות שהחברות יידרשו למכור את החזקותיהן באותן סוכנויות. הצוות היה אמור להגיש את המלצתו עד סוף שנת 2023. בפועל, בעקבות המלחמה, הגשת ההמלצות נדחתה וההערכה היא שזה יקרה בשבועות הקרובים.
ההערכות הן שמעבר לאיסור גורף על רכישת סוכנויות, ההמלצות יכללו הטלת חובה על קבלת עמלה אחידה – כלומר הסוכנויות יקבלו את אותה עמלה מכל החברות כדי למנוע אינטרס לטובת חברה מסוימת, אם כי עדיין עלולה להיות העדפה למכור מוצר של חברת האם. אפשרות נוספת היא לאסור על הסוכנויות למכור מוצרי ביטוח של החברה שמחזיקה בהן. עוד נבחנת דרישה לחובת גילוי מול הלקוח על קשרי הבעלות. כלומר, הסוכן יצטרך לציין כי המוצר שהוא משווק הוא של החברה שמחזיקה בסוכנות, או שיהיה עליו להציע לפחות 2־3 מוצרים חלופיים.
אם חברי הוועדה לא יציעו מהלכים אפקטיביים, הגברת התחרותיות, שהושגה בעמל בשנים האחרונות, עלולה להיפגע קשות. חברות הביטוח והסוכנים לא יושבים כמובן בחיבוק ידיים. הם מפעילים לחץ אדיר וסוללת לוביסטים על חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות, שבסופו של דבר יצטרכו לאשר ולאמץ את מסקנות הוועדה ולהביא אותן לידי חקיקה. גם הפעם צריך להזכיר לחברי הכנסת שהם עובדים אצלנו, הציבור, ולא אצל בעלי האינטרסים.
מלחמה היא לא תירוץ
בשבוע שעבר התקשרו אליי מחברת הביטוח כדי להזכיר לי שבקרוב ממש מסתיים ביטוח הדירה, וצריך לחדש אותו. כמה זה עולה, התעניינתי. ובכן, הסכום שנקבו בו היה גבוה ב־45% מסכום הביטוח ששילמתי בשנה שעברה. למה הקפצתם לי את המחיר, שאלתי, הרי לא תבעתי אתכם וגם לא ידוע לי על איזה שינוי דרמטי בשוק. "בעקבות המלחמה יש התייקרות גדולה של ביטוחי הדירות בכל חברות הביטוח", הסבירו לי. "גם מבטחי משנה מצמצמים חשיפה לישראל, ולכן המחיר עולה".
ובכן, התשובה הזו היא קצת סלט וקצת סיבון. ברמה העקרונית, גם במציאות של הרס בתים כתוצאה ממלחמה – מי שנושאת בעלות הנזקים היא המדינה באמצעות מס רכוש, ולא חברות הביטוח הפרטיות. אדרבה, בפוליסת הדירה התקנית יש חריג ברור לנזקים כתוצאה ממלחמה.
מבטחי משנה הם חברות ביטוח בחו"ל שהחברות בארץ נעזרות בהן כדי לפזר סיכונים; החברות הללו לוקחות על עצמן חלק מעלויות הפיצוי במקרה של נזק, בתמורה לחלק מהפרמיה. יש אכן שינויים מסוימים בפעילות מבטחי המשנה בארץ, אבל דווקא לא בהקשר של המלחמה אלא בהקשר של טבע ואקלים (כגון סיכון גובר לרעידות אדמה וכדומה). גם התמורות הללו לא אמורות להיות מתומחרות באופן דרמטי.
בקיצור, הנה דוגמה כמה חשוב וכדאי לנצל שוק תחרותי, ולא לקבל כמובן מאליו דרישת תשלום הזויה. הודעתי לחברת הביטוח שיש לה הרבה מתחרות, ושאני לא מתכוון לשלם שקל אחד יותר ממה ששילמתי שנה שעברה. גם אני הופתעתי, אבל תוך שלוש דקות הנציג חזר אליי, וכל הבעיות וגל ההתייקרויות נעלמו כלא היו.
