מאות בני אדם השתתפו ביום ראשון בהלווייתו של סמל יונתן (יוני) אהרן גרינבלט ז"ל, בהר הרצל בירושלים. גרינבלט, לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, מת מפצעיו שבוע לאחר שנפצע באורח קשה מטיל נ"ט בקרב ברפיח. חלק מחבריו לישיבת ההסדר נווה־דקלים שבאשדוד, לא יכלו להשתתף בהלווייתו מכיוון שהם עדיין לוחמים בעזה. לרב דוד גבריאלי, ראש הישיבה, החוויה הקשה הזו הייתה מוכרת. לפני 42 שנים הוא איבד שבעה מחבריו לפלוגה במלחמת לבנון הראשונה, בקרב בכפר סיל שבלבנון. אחד הנופלים, יוסי לוי, היה חברותא שלו בישיבת הגולן במשך שנה וחצי, אך הוא לא נכח בהלווייתו בגלל המשך הלחימה. רק לאחר כמה שבועות הוא הגיע לנחם את משפחתו.
יונתן גרינבלט ז"ל היה תלמיד שיעור ג' בישיבת ההסדר נווה־דקלים. הרב גבריאלי מתאר את תלמידו כאישיות מיוחדת ששילבה שקט עמוק וחיבור שורשי לעולם התורה. הוא משתף שיונתן עבר תהליך עם כניסתו לישיבה, ושנדרשה לו תקופה כדי לבחון את התאמתו אליה. במהלך חול המועד פסח של השנה הראשונה הוא הגיע לביתו של הרב גבריאלי, ובישר לו שהוא קיבל על עצמו החלטות חדשות ופותח פרק חדש בלימודיו. "זה היה מאוד אופייני לאופי שלו. ברגע שהוא החליט משהו, הוא קפץ פנימה ונכנס חזק ללימודים".
ביום שלישי מסר הרב גבריאלי שיעור כללי בישיבה לזכרו של יונתן, שעסק בברכת הכוהנים. "יונתן היה כוהן, ואחד הדברים שנהגתי לעשות בבקרים לאחר תפילת שחרית, היה לעבור דרך המקום שלו בבית המדרש ולומר לו 'יישר כוח על ברכת הכוהנים'". הרב גבריאלי נזכר גם בסיור שקיימה הישיבה לפני שנתיים ביום ירושלים, ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה. "היינו על אחד הגגות ויונתן קלט דגל פלסטיני על אחד הגגות הסמוכים. פתאום הוא נעלם, קפץ מגג לגג, והסיר משם את הדגל. היה בו צד חזק של ציונות ולאומיות וחיבור חזק לארץ".
בשירותו הצבאי, מספר הרב גבריאלי, התגלו כוחותיו של יונתן בשיאם. "הוא היה חבר אמת לחבריו, ובצבא זה בא לידי ביטוי בעוצמה. הוא השתתף בכל הכניסות של היחידה שלו לעזה ולא ויתר על אף כניסה, גם כשהוא נפצע ברגלו. עם זאת, הוא כבר רצה לחזור ללמוד בישיבה ולאחרונה אמר את זה להוריו".
הרב דוד גבריאלי, ראש הישיבה: "יונתן השתתף בכל הכניסות של היחידה שלו לעזה, גם כשהוא נפצע. החיבור של המשפחה לאזור השפיע מן הסתם"
החיבור של יונתן גרינבלט לחבל עזה הולך שלושה דורות לאחור. סבו וסבתו, הרב מרדכי ומרים גרינבלט, היו ממייסדי היישוב נווה־דקלים. הרב גרינבלט הקים את אולפנת נווה־דקלים ועמד בראשה במשך למעלה מעשור. אביה, אביו של יונתן, גדל כילד וכנער בגוש קטיף. "החיבור של המשפחה לארץ ולחבל עזה השפיע מן הסתם גם על העוז של יונתן", אומר הרב גבריאלי. הרב גרינבלט, סבו של יונתן שמתגורר היום ביישוב ניצן, נהג לבוא מדי שבוע לישיבת נווה־דקלים כדי ללמוד עם נכדו.
בלי "אמרנו לכם"
נפילתו של יונתן גרינבלט מצטרפת לנפילתם של שני בוגרים נוספים של ישיבת נווה־דקלים במלחמה הנוכחית. בוגר הישיבה בכור סוויד, חבר כיתת הכוננות ביישוב שלומית, התארח בשמחת תורה בבית הוריו ביישוב שובה, ונהרג בדרכו דרומה להגן על יישובו. סמל נתן חי ליאר, שהגיע לישיבה במסגרת תוכנית לעולים מצרפת ונשאר ללמוד בה שנה נוספת, נהרג כלוחם חטיבת כפיר בהגנה על כרם־שלום. הנופלים מהמלחמה הנוכחית מצטרפים לנופלים ממערכות קודמות שלמדו בישיבה בגלגוליה הקודמים, בימית שבסיני ובגוש קטיף.
אין עוד ישיבת הסדר כמו נווה־דקלים, שפונתה כבר פעמיים ממקומה על ידי המדינה. היא נוסדה תחילה כישיבת ימית בחבל סיני, ובראשה עמדו הרב יעקב אריאל ואחיו הרב ישראל אריאל. לאחר פינוי חבל סיני והחרבת העיר ימית, הוקמה הישיבה מחדש ביישוב נווה־דקלים, במבנה ייחודי בצורת מגן דוד. לאחר משבר שחוותה הישיבה היא התחדשה בשנת 1996 על ידי הרב דוד גבריאלי, שהגיע מישיבת ההסדר במעלות עם קבוצה מתלמידיו. בעקירת גוש קטיף, שהתרחשה בימים אלו לפני 19 שנים, נעקרה הישיבה בשנית.
לאחר כשנתיים במשכן זמני ביישוב כפר־מימון, הוצע לישיבה על ידי מנהלת ההתנתקות לקום מחדש ביישוב ניצן, שבו התרכזו משפחות רבות שנעקרו מנווה־דקלים, אך רבני הישיבה בחרו למקם אותה בעיר אשדוד ממניעים חברתיים. "בהתחלה בוגרי הישיבה שבניצן קצת כעסו עלינו שהתעקשנו להתמקם באשדוד ולא לידם", מספר הרב גבריאלי. "אבל בשנים האחרונות אני פוגש רבים מהם שמבינים שזה היה נכון יותר. יש הרבה ברכה בנוכחות שלנו בעיר. תושבים רבים שחיפשו בעיר מרכז תורה ציוני, מגיעים לפעילויות בישיבה וחוגגים איתנו באירועים ובחגים".
אני שואל את הרב גבריאלי על תחושותיו כאשר תלמידיו נאלצים להילחם ולספוג אבדות בחבל ארץ שבעבר הוא התגורר בו, לימד בו ונאבק נגד החרבתו. "כמובן שזה מטלטל", הוא משיב. "בקבוצות הווטסאפ של גוש קטיף אנחנו כל הזמן מקבלים 'דרישות שלום' משלטים וממזכרות אחרות מהגוש, שחיילים נתקלים בהם בלחימה. אנחנו פחות בגישה של לצעוק 'אמרנו לכם' ולשלוח אצבע מאשימה. ברור שעם ישראל צריך הנהגה צבאית ומדינית עם 'רוח אחרת', כפי שתואר כלב בן יפונה. זה יבוא ממקום עמוק יותר של קשר לארץ ושל הבנת התפקיד של עם ישראל והטוב שהוא מביא לעולם. זו אחריות של כולנו לקדם את זה. אפשר לצעוק על כולם, אבל המנהיגים הם פני האומה והם צומחים מלמטה. צריכים לעבוד כדי שעם ישראל יבין את תפקידו ושליחותו, ואז יבחר גם הנהגה שמבטאת את הדרך הזאת. זו דרך ארוכה, שהיא כנראה גם הקצרה יותר".
על דיבורי החזרה לגוש קטיף אומר הרב גבריאלי שגם מסיבות אידאולוגיות וגם מסיבות ביטחוניות הפתרון הוא התיישבות יהודית בחבל עזה. "זה צריך להיות אינטרס של כל תושבי הדרום שתהיה שם התיישבות. מאידך, אני חושב שזה צריך להיות מובל על ידי המדינה ולא כגחמה של מיעוט שרץ קדימה לבד, בלי תמיכה רחבה של העם". גם אם גוש קטיף יוקם מחדש, הרב גבריאלי עצמו יישאר באשדוד. "ברמה האישית יהיה לי כיף לחזור לבית בגוש על שפת הים, אבל מבחינת האמת זה לא נכון שנעזוב את אשדוד. נקים שלוחה של הישיבה בגוש קטיף, אבל נישאר באשדוד".
